סימן מט  שיכול לומר ק"ש בעל פה

 

סעיף א  אע"ג דקיימא לן (א) דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה, כל דבר שרגיל ושגור בפי הכל, כגון ק"ש וברכת כהנים ופרשת התמיד וכיוצא בהן, מותר.

 

נשמת אברהם

 

              (א) דברים שבכתב. סומא מותר לקרות בע"פ משום עת לעשות לד' הפרו

תורתך[1], וה"ה אם הוא בבית האסורים (או בבית החולים) ואין יכול להשיג שם

חומש [2]. ועיין בתוס'[3] שכותב: וא"ת היכי קאמרינן מזמורים על פה, וי"ל דאין להקפיד רק מה שכתוב בחומש, שהרי עדיין לא היו נביאים וכתובים. אמנם קשה היכי קרינן ויושע וקריאת שמע, וי"ל דאין להקפיד אלא בדבר שמוציא אחרים ידי חובתן, עכ"ל. ועי' במ"ב[4] בשם שו"ת חות יאיר[5]  שמתיר לומר כל ספר תהלים בע"פ דכיון שהוא לעורר רחמי ד', הו"ל כתפלה, וגם אחר דנאמרים בכל יום ושגור בפי הרוב, רובו ככולו, ע"ש. אולם הח"א[6] חולק וכותב דנכון שלא לומר תהלים בע"פ, כיון שאינו שגור בפי הכל, עכ"ל. ועיין ביומא [7] דובעשור שבחומש הפקודים היה קורא הכה"ג בע"פ ביוהכ"פ, ועיין בב"י [8] בשם תשובת הרשב"א. וכן בתענית[9] לענין מעמדות שא"ר יוסי כולן נכנסין וקורין אותה בע"פ כקורין את שמע, וכן עיין בזוהר[10] ובתוס' ישנים[11]. ועיין בביה"ל [12]. והכל בו[13] מביא בשם הירושלמי שזהו דוקא בספר תורה שמא יאמר חסר משם, אבל בתפלה אין לחוש כלל, והר"ף ז"ל כתב דוקא להוציא אחרים ידי חובתן אמרינן דברים שבכתב, אבל גבי עצמו לא כדמפרש בתוספתא, עכ"ל. ועיין בשדי חמד [14] ובארחות חיים[15]. ועיין בתוס [16], שאומרים ויכולו על הכוס כדי להוציא בניו וב"ב עכ"ל, ולמה לא לדקדק לקרותה דוקא מהספר ולא בעל פה[17].

 

 

 

[1] תוס' ב"ק ג ע"ב ד"ה כדמתרגם והובא במג"א. וע"ע תוס' שבת קטו ע"א ד"ה לא

    נתנו ומהרש"א שם.

[2] מ"ב ס"ק א.

[3] תמורה יד ע"ב ד"ה דברים.

[4] ס"ק ו.

[5] סי' קעה.

[6] כלל ח סע' יא.

[7] סח ע"ב.

[8] או"ח סי' קמד ד"ה וכן.

[9] כח ע"א.

[10] פ' ויקהל רו ע"ב, מובא בערוה"ש סע' ב.

[11] יומא ע ע"א.

[12] ד"ה כגון.

[13] סי' יג.

[14] מערכת ד' אות מד.

[15] סי' מט.

[16] פסחים קו ע"א ד"ה זוכרהו.

[17] וראה ביינה של תורה פ"ב הערה 98 שכן כותב בצוואת הגר"נ כ"ץ בשם בעל ט"ז.

      וכן עיין "המעין" תשרי תשל"ד עמ' 69 וניסן תשל"ו עמ' 80.