סימן נג  דין הראוי לירד לפני התיבה

 

סעיף יד  (א) סומא יורד לפני התיבה, ובלבד שלא יקרא בתורה, משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה.

 

נשמת אברהם

 

              (א) סומא. אפילו בשתי עיניו. וחייב בכל המצות מן התורה דקי"ל כרבנן דר' יהודה[1] (אולם רבינו ירוחם[2] פסק כרבי יהודה וכ"כ בשאילת יעב"ץ[3]. ועיין להלן מה שכתבנו בשם הזוהר); ובשו"ת חות יאיר סי' קעו העלה שאעפ"כ לא יתפלל סומא בימים נוראים אפילו סומא באחד מעיניו, היכא דאיכא אחר ראוי והגון כיוצא בו;  ובספר א"ר באות י חולק עליו, ונ"ל דאף לדברי החו"י היינו רק שלא למנותו לכתחלה, אבל לא לסלקו מש"ץ אם נעשה סומא[4]. וכ"כ הברכ"י[5]. ועיין להלן סי' קלט סע' ג  ובדברינו שם.

                  ש"ץ שיש לו כבידות אזנים שאינו שומע כלל, מסיק בחידושי רע"א דלא יהיה ש"ץ, דאף דאם לא השמיע לאזנו יצא, מ"מ כיון דלכתחילה צריך להשמיע לאזנו, אינו מוציא אחרים לכתחלה[6]. ועיין בשעה"צ [7]  שכותב דמשמע מהרע"א דאפילו בשאר ימי השנה, ונראה דכשאין ש"ץ אחר, גם להרע"א מותר. אולם הברכ"י[8] מתיר לחרש שאינו שומע להיות ש"ץ, וכ"כ התשב"ץ [9], וכן הובא בשע"ת[10].

                  ש"ץ שיש בו מומין וכו', כתב המהרש"ל שיכול להיות ש"ץ ואדרבא הקב"ה משתמש בכלים שבורים, אבל בזוהר[11] אוסר, וכלים שבורים היינו שיהיה דכה ושפל רוח ולא מום ממש. ובשל"ה מתיר בשם מהר"ם בר"ב דלב נשבר אלוקים לא תבזה, וכ"כ הא"ר[12].

 

 

 

[1] מגילה כד ע"א וב"ק פז ע"א; רמב"ם הל' תפלה פ"ח הי"ב; שו"ת הרא"ש כלל ד סי'

    כא.

[2] ריש נתיב יג ומובא בב"י.

[3] ח"א סי' עה.

[4] מ"ב ס"ק מא.

[5] ס"ק ז.

[6] מ"ב ס"ק מא.

[7] ס"ק לח.

[8] ס"ק ח.

[9] ח"ג סי' קיג.

[10] ס"ק יח.

[11] פ' אמור דף צ ע"ב.

[12] ערוה"ש סע' ט; כף החיים ס"ק סד.