אורח חיים סימן פ"ז (עידכון)
סימן
פז כמה צריך להרחיק בשעת ק"ש מן גרף של רעי
סעיף א (א) גרף
של רעי ועביט של מי רגלים, של חרס או של עץ, צריך להרחיק מהם (ב) כמו
מצואה, אפילו הטיל בהם מים, אבל אם הן של מתכת, או של (ג) זכוכית, או של
חרס מצופה, מותר אם הם (ד) רחוצים יפה.
נשמת אברהם
(א)
גרף של רעי וכו'. ואפילו אם עתה אין בהם כלום ואפילו אם הם רחוצים יפה מבפנים
ומבחוץ ונקיים לגמרי שאין בם אפילו ריח רע[1] ומ"מ עביט חדש מותר
אע"ג שעומד רק לכך[2].
(ב)
כמו מצואה. לפניו כמלא עיניו ולאחריו ד"א ממקום שכלה הריח. ומשמע מדברי
הרבה אחרונים[3] דמסכימים לדברי רבינו יונה דמן התורה אסור גרף ועביט
אע"ג דמי רגלים עצמן אינו אלא מדרבנן, העביט חמיר טפי דכיון דמיוחד לזה
ה"ל כבית הכסא, ולכן לא מהני בהן ג"כ הטלת מים, ואפילו מילאן עד שוליהן.
ואם קרא או התפלל במקום עביט שהיה בתוך ד' אמותיו, חוזר אם מצאו במקום שהיה ראוי
לו להסתפק בו תחלה עליו. ולענין שאר ברכות עיין לקמן סי' קפה סע' ה. ואם מצא הגרף
והעביט בתוך שיעור כמלא עיניו (מחוץ לד' אמותיו) אינו חוזר בדיעבד כדלעיל סי' פא
סע' ב במ"ב ס"ק יג[4].
(ג)
זכוכית. ובגרף ועביט שלנו שהם מפלסטיק אולי יש להקל בהן ככלי זכוכית מכיון
דאינן בולעין ואפילו אם בולעין אין בליעתן מרובה[5]. וב"ה שזכיתי
לכוון לדעתו של מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א[6].
ויל"ע
לכאורה, מה הבדל בכלי חרס בין מי רגלים שנבלע ואסור מדאורייתא[7] ובין
איסור אחר שלא שהה בכלי במשך מעת לעת שאינו אוסר, וסגי בשטיפה בעלמא. ועיין בארחות
חיים[8] שכותב בשם הספר מאורי אור בחלק באר שבע דף ח ע"א שעביט של
מ"ר שידוע שלא שהו מעולם מ"ר בתוכו מעל"ע סגי בהדחה כשאר איסור
צונן דמאי אולמא דהאי מהאי, עכ"ד, ואמנם חולק עליו הדעת תורה[9]
וכותב: ויש לפקפק דבכלי (חרס) חדש הוא בולע בפחות ממעל"ע, עי' יו"ד סי'
צג[10] ומש"ז שם (שביאר כן דבכלי חרס חדשים אף בחצי מעל"ע או
אף בערך שעה בולעים), עכ"ל. אבל בשו"ע עצמו מצאנו שאין הבדל בין כלי
מתכת וכלי חרס לגבי בליעה מאיסור קר [11] וכתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט
שליט"א שי"ל דכיון שמיוחד לכך, או משום דמסריח, עיין ביה"ל
ד"ה גרף, חמיר טפי, ועוד מבואר ביו"ד סי' צה בט"ז ס"ק יב,
דע"י עירויים הרבה בלע האיסור בכולו (ועיין בשו"ת אג"מ יו"ד
ח"א סוסי' מב ד"ה וענין עיריות), ועוד כי השתן הוא דבר חריף ובולע בזמן
מועט, עכ"ל. ועיין בט"ז[12] שכותב דלמאי שכתב רמ"א בסי'
תנא סע' כו די"א דלא מהני אפילו הגעלה לכלי זכוכית ה"ה דיש להחמיר כאן
דחד טעמא הוא. וכתב לי מו"ר שליט"א שצ"ע בדבריו דדוקא לגבי פסח
מחמרינן, ולא לשום איסור אחר, וכמבואר באחרונים, עכ"ל.
(ד)
רחוצים יפה. מבפנים ומבחוץ וגם שלא יהיה ממנה ר"ר, ואם מגיע ממנה
ר"ר דינה כר"ר שאין לו עיקר אחרי דהכלי אין עליה שם גרף ועביט ונקיה
היא, וא"צ להרחיק רק עד מקום שיכלה הריח, ואם הכלי אינה רחוצה, צריך להרחיק
ממנה ד"א, אולי יש עליה ממשות של זוהמא[13].
סעיף ב גרף ועביט של חרס או של עץ שכפאו על פיו, יש
מתירין (ה) ויש אוסרין, והלכה כדברי האוסרים.
נשמת אברהם
(ה)
ויש אוסרין. דכיון שהזוהמא בלוע בתוכו, הכלי גופא הוא כמו צואה ואסור עד
שיכסהו, אבל של מתכות אפילו אינו רחוץ מבפנים מהני כפיה דאין איסורו אלא מתוכו
וכפיה חשוב כיסוי. ואם כיסה על הגרף והעביט ור"ר נודף מהם, בין שהוא של חרס
ורחוץ או של מתכת ואינו רחוץ, כתב הדה"ח דצריך להרחיק ד"א ממקום שכלה
הריח דזה מיקרי ר"ר שיש לו עיקר. ואם הוא של מתכת ורחוץ, די שירחיק עד מקום
שיכלה הר"ר דזהו ר"ר שאין לו עיקר[14].
סעיף ג מותר
לקרות ק"ש בבית שיש בו צואה ומי רגלים או גרף ועביט, כיון (ו) שהרחיק
מהם כשיעור שנתבאר בסימן ע"ט, וכן אם (ז) כפה עליהם כלי אע"פ שהם
עמו בבית, הרי אלו כקבורים ומותר לקרות כנגדו.
נשמת אברהם
(ו)
שהרחיק. ואם היה בבית מטה גבוה יו"ד והמחיצות מגיעות לארץ מכל הצדדים או
על כל פנים שרגליה קצרות ואינן גבוהות ג"ט דהוי כלבוד, וצואה או גרף ועביט
עומד אחורי המטה[15], מקרי המטה מחיצה ושרי לקרות לפני המטה וא"צ
להרחיק ובלבד שלא יראה את הגרף וגם שלא יגיע לו ר"ר[16]. ומטות
שלנו, אע"פ שהן גבוהות יו"ד לא הוה מחיצה להפסיק כי אין ברגליהן רוחב
ד"ט (ועיין לקמן מה שכתבנו בשם הביה"ל ד"ה מותר), ובדרך כלל אין
להן מחיצות המגיעות לארץ או תוך ג"ט מן הארץ, וצריך הרחקה כדין[17].
כתב
הביה"ל[18] בשם הח"א : תיבה העומד בבית, גבוה עשרה טפחים ורחב
במשך ד"ט, המפסיק בין האדם לצואה יש להחמיר כדעת המג"א דאעפ"כ אסור
אא"כ מפסיק מכותל לכותל, אבל אם היה מי רגלים על הארץ או בכלי שאינו גרף,
בענין שאין בו אלא איסור דרבנן, נ"ל דמותר לעמוד נגד המחיצה ולקרות ולברך,
אבל לא כנגד האויר דמחיצה הרחבה ד"ט חשיב מחיצה להתיר כנגדה, ואם המחיצה היא
יותר מן האויר דהוי עומד מרובה על הפרוץ, נ"ל דאפילו בצואה יש להתיר בשעת
הדחק נגד המחיצה, ובלבד שלא יראה הצואה. עוד כתב : ודוקא שהמחיצה היא גבוהה
י"ט ברוחב ד"ט מן הקרקע עד סוף גובה י"ט, או אע"פ שפחות מג"ט
סמוך לקרקע אין בה רוחב ד' כגון שעומדת על רגלים דקים דאמרינן לבוד, אבל שולחן
שלנו וכיוצא בו שעומד על רגלים ואין ברחבה ד"ט, אע"פ שהן גבוהין
י"ט לא הוי מחיצה להפסיק, עכ"ל הביה"ל בשם הח"א.
לכן
מחיצה מתרת (דהיינו שמתירה לו לאדם לעסוק בדברים שבקדושה ע"י זה שמפסיקה בינו
לבין צואה, בזמן שאין ר"ר מגיע אליו) צריכה להיות בגובה של לפחות עשרה טפחים[19] ברוחב ד"ט[20], וצריכה להיות חזקה במדה מספקת שתוכל לעמוד
ברוח מצויה[21], כגון וילון שצריך להיות מחובר הן בקצהו העליון והן
בקצהו התחתון[22] או מחיצה מתקפלת בתוך מסגרת[23] אמנם בשביל
בית חולים להבדיל בין מטה למטה, אולי יש לסמוך על החזו"א סי' נב ס"ק יד
ד"ה והנה המג"א וסי' עז ס"ק ו, דבבית לא בעינן קשירה כיון שאין
רוח, ולהקל להתפלל שם[24], ובלבד שהוילון יגיע עד לארץ או סמוך לארץ תוך
ג' טפחים.
מחיצה
כזאת אסור להעמידה או לפרסה בשבת אם לא היתה פתוחה לפחות טפח מערב שבת שאז מותר
להוסיף עליה בשבת[25] וה"ה ביו"ט[26], וגם אסור
להעבירה ממקום למקום[27].
(ז)
אם כפה עליהם כלי. אפילו יש קצת אויר בין הכלי לקרקע כגון שבולט קצת מצד אחד,
כל שהוא פחות מג"ט אמרינן לבוד והוי כמכוסה, אבל אם הכלי פתוח למעלה אפילו
פחות מג"ט אסור[28] ואם העמיד את הגרף או את העביט בתוך כלי אחר
שמחיצות שלו גבוהין יותר מן הגרף והעביט עד שאין נראין, כתב הלבוש דהוי כמכוסין
ומותר אם אין ר"ר, אבל הנ"ץ והל"ח חולקין וסוברין דלא מהני אם לא
כשמחיצותיה גבוהין יותר י"ט כ"כ
א"ר[29].
[1] מ"ב ס"ק א.
[2] הגרש"ז אויערבאך שליט"א. וכ"כ
החזו"א או"ח סי' יז ס"ק יא.
[3] פמ"ג בסי' עט וח"א ורעק"א בחידושיו.
[4] מ"ב ס"ק ג.
[5] ועיין במ"ב ס"ק ד.
[6] שש"כ פכ"ב הערה קיג.
[7] ועיין בברכות כה ע"כ ברש"י ובתוס' שם.
[8] ס"ק א.
[9] כאן.
[10] בט"ז ס"ק ב.
[11] או"ח סי' תנא סע' כב.
[12] ס"ק ב.
[13] מ"ב ס"ק ו.
[14] מ"ב ס"ק ח.
[15] היינו תחת המטה - הגרש"ז אויערבאך
שליט"א. וצ"ע כי לכאורה לא משמע כך בכף
החיים
ס"ק יב שתחת המטה נקרא טמון (ולא משום מחיצה).
[16] מ"ב ס"ק ט.
[17] מהא דמ"ב שם.
[18] ד"ה מותר.
[19] או"ח סי' שטו מ"ב ס"ק י.
[20] ביה"ל ד"ה מותר.
[21] או"ח שם מ"ב ס"ק י.
[22] או"ח סי' רמ סע' ו בביה"ל ד"ה עד;
או"ח סי' שטו במ"ב ס"ק ו ו-ט ובשעה"צ ס"ק ו ו-יא.
[23] או"ח סי' שטו מ"ב ס"ק יא.
[24] מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א.
[25] או"ח סי' שטו סע' א בהגה וראה גם במ"ב
ס"ק י ו-יא; שש"כ פכ"ד הערה קכז ועיי"ש.
[26] חזו"א או"ח סי' נב ס"ק יד.
[27] מחיצה המתרת במקום אחד אינה נחשבת למחיצה מתרת
במקום שני. אולם אם מושך את
המחיצה
המתרת כך שחלק מהמקום הראשון נשארה בו מחיצה, אז אולי לית לן בה,
וכן
גם להוסיף מחיצה שניה לאורך מחיצה הקיימת כדי להאריכה, - מו"ר הגרי"י
נויבירט
שליט"א, ועי' שמירת שבת כהלכתה פכ"ד הערה קכז.
[28] מ"ב ס"ק י.
[29] ביה"ל ד"ה וכן.
אורח חיים סימן פ"ז (עידכון)