סימן צב הנצרך
לנקביו ודין רחיצה לתפלה ושאר הכנות לתפלה
סעיף א היה
צריך לנקביו, (א) אל יתפלל, ואם התפלל תפלתו תועבה (ב) וצריך לחזור
ולהתפלל, וה"מ שאינו יכול לעמוד עצמו שיעור (ג) הילוך פרסה, אבל אם
יכול להעמיד עצמו שיעור פרסה יצא בדיעבד, (ד) אבל לכתחלה לא יתפלל עד
שיבדוק עצמו תחלה יפה. הגה וכל הנצרך לנקביו אסור (ה) אפילו
בדברי תורה, כל זמן שגופו משוקץ מן הנקבים.
נשמת אברהם
(א) אל יתפלל. דכתיב הכון
לקראת אלוקיך ישראל, וכתיב שמור רגליך כאשר תלך אל בית האלקים, ואחז"ל אמר
הקב"ה שמור נקביך בשעה שאתה עומד בתפלה לפני[1]. ועיין בביה"ל[2] שמסתפק בש"ץ שצריך לנקביו קודם שמתחיל להתפלל ואינו יכול להעמיד עצמו
בשיעור פרסה דגזרו חז"ל ע"ז ואמרו דתפלתו תועבה, וא"כ כל ברכותיו
לבטלה ויש בהן משום לא תשא, אפשר דאין להקל משום כבוד הבריות, או אולי סלקו
חז"ל איסורם מזה וממילא אין הברכה לבטלה, וסיים בצע"ג. ואם נזדמן לו כן
להקורא בס"ת כשעלה לבימה פשוט דמותר לו לקרוא וכ"ש אם כבר התחיל לקרוא.
(ב) וצריך לחזור. י"א[3] דדוקא לגדולים אבל לקטנים בדיעבד אין צריך לחזור ולהתפלל, ויש[4]
חולקין[5]. ולמעשה קיימת כאן מחלוקת ראשונים ואין כח בידינו להכריע [6].
(ג) הילוך פרסה. הוא ד'
מילין שהוא שיעור שעה וחומש[7]. והא דלא נקט בהדיא שיעור שעה וחומש, כתב
בחידושי רע"א בשם הגינת ורדים דבא להורות דאף אם ע"י שיושב במקום אחד
יכול להעמיד עצמו מעט יותר, מ"מ משערינן כאלו הוא מהלך שאין יכול להעמיד עצמו
ולילך עד פרסה[8].
(ד) אבל לכתחלה, ר"ל
אפילו יכול לעצור בעצמו יותר מפרסה, כיון שהוא מרגיש בעצמו קצת שצריך לנקביו.
ואפילו אם עי"ז שינקה את עצמו לא יהיה יכול להתפלל עם הצבור, אפ"ה טוב
יותר להתפלל ביחידי בגוף נקי, אמנם אם רואה שיעבור זמן תפלה לגמרי, הסכים
המג"א וש"א שמותר להתפלל אם הוא משער בעצמו שיוכל לעצור שיעור שעה וחומש[9].
(ה) אפילו בד"ת.
וכ"ש בק"ש ושאר ברכות. ובדיעבד משמע מדברי הפמ"ג דאין צריך לחזור
ולקרות, וכ"כ הרמב"ן במלחמות[10].
סעיף ב אם (ו)
באמצע תפלתו נתעורר לו תאוה יעמיד עצמו עד שיגמור, ולא יפסיק, ואם בשעת ק"ש
וברכותיה נתעורר, בין לקטנים בין לגדולים, קורא כדרכו. הגה ודוקא שאינו מתאוה
כל כך דאית ביה משום בל תשקצו, (ז) אבל בלאו הכי, יותר טוב להפסיק
(תשובת הרשב"א סימן קל"א פסק דמותר, ותרומת הדשן סי' ט"ז פסק
דאסור, וצריך לחלק כך), ואם רצה להרחיק ולהטיל מים, עושה.
נשמת אברהם
(ו) באמצע. ופשוט דלאחר
שסיים י"ח אסור לו להעמיד עצמו עוד ולאמר קדושה כי זהו ענין אחר[11],
וה"ה בכל דבר שהתחיל בהיתר, מותר לו לגמור את הענין כדרכו כיון שאינו מתאוה
כ"כ שיהא בו משום בל תשקצו, וראה פרטי דינים במ"ב וביה"ל.
(ז) אבל בלאו הכי. ומסיק
המג"א דבצבור אף תרומת הדשן מודה להרשב"א (עיין ברמ"א) דאין להפסיק
באמצע התפלה מפני כבוד הבריות, ואפילו ביחיד יש לסמוך ג"כ על הרשב"א דלא
יפסיק, וכ"כ בח"א דאסור להפסיק. ובדרך החיים כתב דאם יש בו משום בל
תשקצו יכול להפסיק, ועכ"פ גם לדידיה אין עליו חיוב להפסיק כיון שיכול לעצור
עצמו עד שיגמור התפלה[12]. וכל זה לענין תפלה, אבל לענין ק"ש כותב
הביה"ל [13]: גם המג"א
מודה דאם מתאוה כ"כ דאית ביה משום בל תשקצו מחוייב להפסיק ולבדוק א"ע
כיון דיכול להפסיק באמצע וכן לכל אלו הדברים, ע"כ. ואם א"א לו לעמוד עד
שיגמור י"ח, מותר לו לצאת ולפנות באמצע, רק שלא יפסיק בדיבור, ומשמע מזה
דאח"כ לא יצטרך לחזור לראש כיון שקודם התפלה לא היה צריך לנקביו. והוא שלא
ישהה ע"י היציאה כדי לגמור כל התפלה[14]. ועיין מה שכתבנו לעיל סי'
צ סע' כז ס"ק י. ועיין בח"א[15] שכותב : ואם א"א לו
לעמוד עד אחר תפלה, נ"ל דאם יכול לקצר כל ברכה וברכה (כגון שיאמר סלח לנו
אבינו מוחל וסלח אתה, בא"י כו' וכן כולם) יקצר, ואם לאו מותר לו לצאת ולפנות
וכו', עיי"ש. ולקטנים לא יפסיק, ואפילו מים שותתין על ברכיו ממתין עד שיכלו
המים וחוזר לתפלתו וא"צ להרחיק אם אמנם מכוסים בבגדו, כמ"ש בסי' עח[16]. ואם ירדו בקרקע והוא מתבייש מאחרים הנמצאים שם, נ"ל שיפסיק לילך
למקום אחר להטיל מים ואח"כ חוזר למקומו ומסיים תפלתו דגדול כבוד הבריות[17], אלא שלא יפסיק בדיבור וגם ברכת אשר יצר לא יברך כ"א אחר שסיים
תפלתו[18].
סעיף ט הרוקק
לא יתפלל עד שישהא ד"א. המתפלל לא ירוק עד שישהא ד"א. ודוקא (ח)
לרצונו, אבל אם נזדמן לו רוק, מותר (וע"ל סי' צ"ז).
נשמת אברהם
(ח) לרצונו. חולה הסובל
משיעול ופולט ליחה לאונסו, יזהר להכין לו ממחטה או נייר כדי שיוכל להבליע הליחה
בתוכה, ואחר הרקיקה א"צ להמתין כדי הילוך ד"א, ועיין במ"ב.
[1] מ"ב ס"ק א.
[2] ד"ה היה.
[3] מג"א וח"א וכ"כ הבן איש חי פ' משפטים
סעיף ב.
[4] א"ר ודה"ח.
[5] מ"ב ס"ק ב.
[6] ביה"ל.
[7] מ"ב ס"ק ג.
[8] ביה"ל ד"ה שיעור.
[9] מ"ב ס"ק ה.
[10] מ"ב ס"ק ו.
[11] מ"ב ס"ק ח.
[12] מ"ב ס"ק יא.
[13] ד"ה אבל.
[14] מ"ב ס"ק יא.
[15] כלל כה סע' ב.
[16] שו"ע הרב סע' ב.
[17] והראיה מסי' צ סע' כז - מו"ר הגרי"י
נויבירט שליט"א.
[18] כף החיים ס"ק ח.