סימן קג מי
שנזדמן לו רוח בתפלתו או עטוש
סעיף א היה
עומד בתפלה ויצא ממנו רוח מלמטה, ממתין עד שיכלה (א) הריח (ב) וחוזר
ומתפלל.
נשמת אברהם
(א) הריח. דמעיקרא אסור
אפילו בד"ת, וכדלעיל בסי' עט סע' ט[1].
(ב) וחוזר ומתפלל. היינו
למקום שפסק, אפילו שהה אחר שפסק הריח וע"י הצירוף היה כדי לגמור כולה, דהא אם
היה רוצה היה מתפלל מיד שפסק וא"כ לא היה כל ההפסק מחמת אונס, ואינו חוזר
לראש לפי מה שפסק הרמ"א לעיל בסי' סה[2], אבל לדעת מרן[3]
אין לחלק בין אונס לרצון אלא בין ק"ש לתפלה, דבק"ש בכל ענין אינו חוזר
ובתפלה בכל ענין חוזר אפילו בשתיקה [4] . אולם בכף החיים [5]מביא דכוונת מרן היא רק, אם הפסיק
בדיבור, אבל אם הפסיק בשתיקה, לא הוי הפסקה, וכתב שחילוק זה כתבו מרן בב"י [6]
בשם ה"ר גרשום בר שלמה שכתב דלא חשיב שתיקה הפסקה ל"ש מרובה ל"ש
מועטת, וכ"כ המג"א [7]. ולכן כיון שיש גם דעת שלישית (בנוסף
להתוס' והרא"ש) שהיא דעת ר' יונה שאין חילוק בין ק"ש או תפלה ובין רצון
או אונס, ובכל ענין אינו חוזר לראש, נראה דהכי נקטינן, דדוקא אם שהה כדי לגמור את
כולה בהפסקת דיבור הוא דחוזר לראש, אבל אם שהה בשתיקה לבד, אפילו כדי לגמור את
כולה, אינו חוזר לראש, עכת"ד של הכף החיים.
סעיף ב בקש
לצאת ממנו רוח מלמטה ונצטער הרבה (ג) ואינו יכול להעמיד עצמו, הולך (ד)
אחוריו ארבע אמות ומוציא הרוח וממתין עד שיכלה הריח, ואומר רבון העולמים, יצרתנו
נקבים נקבים חלולים חלולים, גלוי וידוע לפניך חרפתנו וכלימתנו, חרפה וכלימה בחיינו
רמה ותולעה במותנו, וחוזר למקומו וחוזר למקום שפסק. הגה וע"ל סי'
פ"ה. י"א דכל זה מיירי כשמתפלל בביתו, אבל כשמתפלל בצבור דהוי ליה ביוש
גדול, (ה) אין צריך להרחיק
כלל לאחוריו (ו) וגם לא
יאמר הרבון, רק ממתין עד שיכלה ממנו הריח, וכן נוהגין.
נשמת אברהם
(ג) ואינו יכול. דבלא"ה אין לו להוציא רוח בשום פנים בתפלה, ולא
חיישינן לבל תשקצו אלא כשמשהה עצמו לקטנים או לגדולים [8], אבל להפחה לא,
ונ"ל דעכ"פ יראה להזיז התפילין ולנתקן שלא יהיו מונחין על מקומן, כי
אסור להפיח בתפילין [9].
(ד) אחוריו. דבעינן שיהא
פניו נגד המקום שהתחיל להתפלל להראות שרוצה עדיין לחזור לתפלתו, ואפילו לצדדין או
לפניו אסור [10].
(ה) אין צריך להרחיק.
וכ"כ הכף החיים [11] בשם כמה פוסקים.
(ו) וגם לא יאמר. דכשאין
מרחיק אין ניכר בושתו וכלימתו [12]. וכותב המ"ב [13] .
וטוב שיהרהר בלבו. וכ"כ הכף החיים [14] דגם המתפלל בביתו שחוזר
לאחוריו ד"א ואומר רבון וכו', ל"ד אומר אלא יהרהר אותו.
[1] מ"ב ס"ק א.
[2] מ"ב ס"ק ב. וזה לדעת התוס' ברכות כב
ע"ב ד"ה אלא והרא"ש שם סי' כג.
[3] שהיא דעת הרי"ף, עיין בב"י סי' קד
ד"ה ובכל ובסע' ה שם.
[4] מ"ב ט"ק יג.
[5] סי' צ ס"ק קמט.
[6] סי' קמ ד"ה כתב.
[7] סי' צ ס"ק מ.
[8] עיין סי' צב סע' א ומ"ב ס"ק ב, שרק לדעת
הא"ר והדה"ח צריך לחזור ולהתפלל גם
לקטנים,
אמנם לדעת המג"א וח"א דוקא בגדולים צריך לחזור.
[9] מ"ב ס"ק ג.
[10] מ"ב ס"ק ד.
[11] ס"ק יב.
[12] ב"י בשם התה"ד; מג"א ס"ק ה.
[13] ס"ק ט.
[14] ס"ק יג.