סימן קסא  דיני חציצה בנטילה

 

סעיף א  צריך ליזהר מחציצה, שכל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בנטילה, כגון צואה שתחת הצפורן שלא כנגד הבשר, ובצק שתחת הצפורן אפילו כנגד הבשר, (א) ורטיה שעל בשרו, וטיט היון, וטיט היוצרים, אבל במיעוטו, שאינו מקפיד, אין לחוש. הגה ומשו"ה לא נהגו לנקר הטיט שתחת הצפרנים, לנטילה, משום דהוי כמיעוטו שאין מקפיד, כי אין מקפידים על זה לנטילה, אבל אם היה מקפיד, הוא צריך לנקרן, וכן עיקר. ואפשר שנהגו להקל בחציצה לענין נטילה, כי יש אומרים שאין שייך חציצה לנטילה, אבל העיקר כסברא הראשונה.

 

נשמת אברהם

 

                (א) ורטיה שעל בשרו. מי שאצבעו או חלק מידו חבושים בתחבושת או פלסטר, עיין מה שכתבנו בנשמת אברהם כרך א' או"ח כאן ובסי' קסב סע' י לגבי חציצה בנטילת ידים שיטול שאר היד שלא במקום הרטיה. וראה במ"ב [1]. ואמר לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א שאפילו אם רוב היד מכוסה בתחבושת יטול רק החלק שאינו מכוסה ודיו כי החלק המכוסה כאילו אינו ואין כאן אותם הגדרים שבטבילה שאם הרוב מכוסה הוי חציצה.

                ולגבי נטילת ידים בשבת אם חוששים שמא ישפכו מים גם על הרטיה, א"ל מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א שיכול ליטול ידיו כמו ביום חול ואין לחוש לאיסור כיבוס או ליבון. וראייתו מסי' שיט סע' י ובמ"ב ס"ק לז שכותב בשם המג"א והגר"א: דלא אמרינן בזה שרייתו זהו כיבוסו כיון שאין עליו לכלוך וכדלעיל בסי' שב סע' ט ועיקר טעם האיסור הוא משום דיכול לבוא לידי ליבון דהיינו ע"י סחיטה, עכ"ל של המ"ב. ובביה"ל שם ד"ה משום כותב: ואף דמהמג"א משמע דלדעת הסוברין דאף באין בו לכלוך אמרינן שרייתו זהו כיבוסו וכו', מ"מ בזה הקלנו משום מימרא דזעירא דמיקל בהדיא במים צלולין לסננם וכל הפוסקים העתיקוהו וכו'. ובד"ה ואפילו כותב הביה"ל: וטעמו כתב הגר"א דס"ל דלא אמרינן שרייתו זהו כיבוסו היכא דאינו מתכוין לכביסה והא שלא חיישינן שמא יסחוט דמיירי בסודרין המיוהדין לכך. ומוכח שבתחבושת, וכ"ש בחתיכת בד קטנה המכוסה בפלסטר, אין איסור, לא של שרייתו זהו כיבוסו ולא של ליבון, כי אין עליו לכלוך, אינו מתכוין לכביסה ואין חוששין לשמא יסחט כי אין דרכו בכך. ויזהר לא לנגב את התחבושת בחוזק (אם נשפך עליו קצת מים) כי יבוא אז לידי סחיטה. וכל זה אפילו בתחבושת, אבל בפלסטר בין כה אין כל חשש, כי הרי הוא לא בולע כלל, עכ"ל.

                ודברתי עם הגרי"ש אלישיב שליט"א שגם אמר לי שאין כל חשש אם יטול ידיו כרגיל בשבת כי אין כאן הדין של שרייתו זהו כיבוסו (דהיינו לשרות את הבגד במים) וגם אין חוששין שיסחט.

                אך כתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט”א: חושבני דשפיר יש לחשוש ללכלוך של התחבושת ובשפיכת המים מסיר את הלכלוך והו"ל כיבוס, גם לא ידעתי למה לא נחשוש שקשה לסבול את הרטיבות מהמים ששפך על התחבושת ויבוא לסחוט ממש ויש לחוש לליבון, עכ"פ איך אפשר להחליט דאין דרכו בכך. ולכן טוב לא לשפוך מים בשבת על התחבושת, עכ"ל.

 

                               

 

[1] סי' קסב ס"ק עא.