סימן
קסג דין מי שאין לו מים והמאכיל לאחרים
סעיף ב המאכיל לאחרים (א) א"צ נט"י, והאוכל צריך נטילת ידים
אע"פ שאחר נותן לתוך פיו ואינו נוגע במאכל, וה"ה לאוכל במגריפה שצריך
נט"י (ואסור להאכיל (ב)
למי שלא נטל ידיו, משום לפני
עור לא תתן מכשול).
נשמת אברהם
(א)
א"צ נט"י. אע"פ שנוגע בהמאכל, דלא תקנו רבנן נטילה אלא להאוכל
בלבד[1].
(ב)
למי שלא נטל ידיו. דוקא בידוע שלא נטל, אבל בספק מותר, ובפרט שלעני בתורת צדקה
בודאי אין להחמיר בספק. ומ"מ טוב דכשנותן לעני שלא קים ליה בגויה לאכול שיאמר
קום נטול ידך[2]. ועיין מש"כ מרן להלן סי' קסט סע' ב. וכותב העטרת
זקנים: ונ"ל אפילו להניח לפניו אסור ועי' ביו"ד סי' קנא ס"ב,
עכ"ד. אמנם השדי חמד[3] חולק עליו וכותב: איני מבין דב"ק
דודאי הדין אמת שכשאמרו שאסור להכשיל חברו בדבר איסור לאו דוקא להאכילו ולהשקותו בידים
דאפילו ליתן לפניו אסור וכו', אמנם זהו במושיט דבר האסור לחברו, אבל להושיט לחברו
אוכל המותר לו, מהיכא תיתי לאסור משום שלא נטל ידיו שמא יאכל בלא נטילה, ואפילו
להושיט דבר האסור לו נבלה וכיוצא, כתבו הראשונים שאינו אסור אלא אם יודע שרוצה
לאכלן, עיין בתוס' ע"ז ו ע"א ד"ה מנין, וכ"ש שאין לחוש
מלהושיט לו אוכל המותר לו מפני שלא נטל ידיו, ולכן לא כתב הרמ"א אלא דלהאכילו
בידים אסור וכו' עיי"ש.
עוד
כתב שם השדי חמד בשם התורת חסד מהגאון מלובלין[4] שכותב להבדיל בין
איסור דרבנן שאסרו בהחלט ויש תורת איסור על אותו דבר ובין היכא שחכמים גזרו רק
חיוב על האדם כמו נט"י לאכילה ואין על הפת שם איסור כלל ובכה"ג ודאי שרי
וגם מחמת שלא יברך ברכת המזון דהוי מדאורייתא, מ"מ, אין בזה איסור משום לפני
עור. ובסוף הוא מסכם שאינו אסור לבעל בית משקאות למכור מאכל ומשקה לכל הבא אליו
ואפילו אם אוכלים בלי נטילת ידים ובלי ברכת המוציא[5]. וכן ראיתי
בשו"ת בית יצחק להגרי"י שמעלקיש ז"ל[6] שכותב
וז"ל: נהי שבודאי אם ספק שישמע לו
מחוייב להזהיר לכל הקונים שיטלו ידים ויברכו, ואם יודע בודאי שלא ישמעו אין לאסור
מלמכור, עכ"ל. ועיין גם בשו"ת מהר"י אסאד[7].
והמג"א [8] כתב בשם
הב"ח דדוקא בנט"י אסור דתכף בשעה שנותן לידו לאכול עובר משום לפני עור
וכו' אבל במי שאינו יודע אם יברך אינו עובר כלום אלא אדרבא מקיים מצות הצדקה, ואם
העני אינו מברך, הנותן צדקה אינו עובר. ועיין גם באשל אברהם בוטשאטש שם.
ואם
יודע בבירור שאינו מברך, עיין שם שלדעת המג"א בשם השל"ה אסור ליתן לו
אפילו בתור צדקה דאז עובר משום לפני עור. אמנם הב"ח כתב דאפילו יודע בו שהוא
ע"ה גמור ולא יברך כלל, לא יבטל מפני כך מצות הצדקה. וכתב ע"ז
הא"ר: נראה דלא פליגי, דשל"ה
מיירי שאינו מברך מחמת רשעות ובזה מודה הב"ח, עכ"ל. וכותב הכף החיים[9]: ומיהו מסתמיות דברי הפוסקים נראה
דלא יש חילוק, דכל שיודע בו בבירור שאינו מברך אין ליתן לו, ואי משום שהוא אנוס יש
ליתן לו דבר אחר שאינו חייב בנטילת ידים וברכת המזון, עכ"ל. ולא הבינותי, למה
מותר ליתן לו ד"א שלא יברך עליו ברכת הנהנין וברכה אחרונה, והלא גם דבר שהוא
אסור מדרבנן אסור, עיין בש"ך[10], ועיין בתוס'[11]
וברמ"א [12].
וכתב
לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: הובא ממני בספר מצוות השלם עמ' 625,
דבכה"ג שיש חשש גדול דע"י זה שימנע מלכבד אותו בדברי מאכל או ע"י
זה שיבקש ממנו לברך יגרום לו בכך שנאה לשומרי תורה, מוטב לכבדו ולא לבקשו שיברך כי
ע"י זה הוא מונע אותו ממכשול יותר גדול, עכ"ל. ועיין תוס' [13].
ולפי"ז
מותר גם להאכיל חולה כשהחולה עצמו אינו יכול לקחת את האוכל לבד, ואפילו אם החולה
לא יברך שום ברכה לא לפני ולא אחרי האוכל וגם לא יטול ידיו, כל שיש חשש שאם לא
יאכיל אותו יגרום שהחולה יעבור על איסור יותר חמור של שנאת תורה ושומריה. וכתב לי
מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א: לדעת הב"ח ומשום מצות צדקה, לא
יבטל לעזור לחולה כזה, וטוב להרגילו לברך ומן השמים יסייעהו, עכ"ד. ואולי
אפשר להוסיף, שכאן כשמדובר על עזרה לחולה שהוא חסד, גדולה יותר גמילות חסד מצדקה[14].
[1] מ"ב ס"ק ח.
[2] מ"ב ס"ק יא.
[3] מערכת וא"ו כלל כו ס"ק יט.
[4] או"ח סי' ה.
[5] עיי"ש שהוא מסביר מפני שיש עוד חנויות, ולכן
אין בו משום ולפני עור אלא מסייע לדבר
עבירה.
[6] או"ח סי' כט ס"ק ד.
[7] סי' ד.
[8] סי' קסט ס"ק ו.
[9] סי' קסט ט"ק טו.
[10] יו"ד סי' נה ס"ק יא.
[11] ע"ז כב ע"א ד"ה תיפוק ליה.
[12] יו"ד סי' קס סע' א. ועי' שם בנחלת צבי.
[13] חגיגה כב ע"א ד"ה כמאן
[14] תוספתא פאה סוף פ"ד; ירושלמי פאה פ"א
ה"א; סוכה מט ע"ב.