הלכות ברכת המזון

 

סימן קפח  לברך בהמ"ז בקול רם ויתר פרטים בברכת המזון

 

סעיף ה  אם בירך והיתה (א) צואה כנגדו, או שהיה שכור (פי' לגמרי), נסתפקו התוספות והרא"ש אם צריך לחזור ולברך, ומשום מי רגלים פשיטא שאינו חוזר לברך.

 

נשמת אברהם

 

                  (א) צואה כנגדו. ר"ל דבתפלה קי"ל לעיל בסי' עו, במי שהתפלל ומצא צואה כנגדו או בצדו תוך ד"א במקום שהיה ראוי להסתפק ופשע ולא בדק, שצריך לחזור ולהתפלל משום שנאמר זבח רשעים תועבה וכן ה"ה לענין ק"ש, ונסתפקו התוס' והרא"ש אם גם בבהמ"ז אמרינן הכי או דלמא שאני בהמ"ז דקילא מהתם דהרי בשתוי אף שיכול לדבר לפני המלך קי"ל דאל יתפלל, ולענין בהמ"ז ודאי מותר בשתוי[1].

                  וכותב החיי אדם[2] שהדין של חוזר וקורא הוא דוקא בתפלה ובקריאת שמע, אבל ברכת המזון וכל שכן שאר ברכות נ"ל דאין צריך לחזור. ובנשמת אדם [3] הוא כותב: נ"ל דאפילו בהמ"ז שהיא דאורייתא ובירך במזיד, אפ"ה א"צ לחזור ודלא כהע"ת והא"ר. וכ"כ בקיצור שו"ע [4]. אמנם עיין במ"ב [5]  שכותב:  לדינא דעת הע"ת והא"ר בשם הב"ח כשמצא צואה כנגדו בתוך ד' אמותיו דצריך לחזור ולברך בהמ"ז אם עדיין לא נתעכל המזון, וכן מצאתי בליקוטי הרמב"ן על ברכות שהביא מתחלה ספיקא שנסתפקו בעלי התוס' בזה ואח"כ מסיק דאין חילוק בזה בין תפלה ובין שארי דברי קדושה, עכ"ל. ומה שכתוב ד' אמות דהיינו ממקום שכלה הריח [6]. ולכ"ע אם הצואה נמצאת מחוץ לד"א, אפילו נגדו אינו חוזר ואפילו לתפלה[7]. וכל זה בדיעבד אבל לכתחלה כ"ע מודי דאסור לברך שום ברכה וכן ד"ת נגד צואה ומן התורה דהא כתיב והיה מחנך קדוש, ואטו תפלה כתיב בקרא, אלא כל דבר קדושה אסור לקרות במקום שאינו נקי[8].

 

 

[1] מ"ב ס"ק ה.

[2] כלל ג סע' לג.

[3] שם ס"ק ז.

[4] סי' ה סע' י.

[5] ס"ק ז.

[6] סי' עט סע' א.

[7] שעה"צ ס"ק ח.

[8] מ"ב ס"ק ז.