סימן קצו  מי שאכל דבר איסור אם מצטרף לזימון

 

סעיף ב  (א) אם אכל (ב) דבר איסור במקום סכנה, מברכים עליו (ועי' לקמן סי' רד).

 

נשמת אברהם

 

                  (א) אם אכל. ואפילו אכל איסור דאורייתא במקום סכנה, כגון מפני חולי, והטעם דכיון דסכנה הוא התירא קאכיל ואדרבא מצוה קעביד להציל נפשו וכדכתיב וחי בהם, ואחז"ל וחי בהם ולא שימות בהם[1]  וכ"כ הלבוש המג"א[2], הפמ"ג[3] והח"א[4]. אולם החיד"א כתב[5]  וז"ל: בב"י כתב משם הרמ"ה שאינו מברך, וכתב מרן דכל כי האי גונא מודה הרמב"ם דיברך וכ"כ סי' רד ע"ש,  ואין דבריו מוכרחים. ובספר הפרדס לרבינו אשר בר חיים כ"י שער עשירי כתב משם הרא"ה שסבר כהרמב"ם וכתב בפירוש דאף אם אכל דבר איסור מפני חליו שהוא מסוכן, לא חשיבא הנאה ואינו מברך עליו כלל. ושם כתב משם הרשב"א שסבר כהראב"ד והוא הפך מ"ש הרב ב"י משם הרשב"א שהכריע כהרמב"ם, ושוב ראיתי בספר יד אהרן שהקשה מהרשב"א בתשובה ע"ש, עכ"ל. וכן פסק הב"ח[6] גם הכתב סופר[7]  פסק כמרן, אולם כותב דהרוצה להחמיר ע"ע, יברך תחלה על דבר המותר ויפטור גם האיסור. וכ"כ הכף החיים[8] דכיון דק"ל סב"ל יש לפוטרו בדבר המותר, ואם א"א לו אז יש להרהר הברכה בלבו, וכ"ז אם יש הנאה באוכל ההוא, אבל אם אין הנאה, בלאו הכי אין לברך. וכ"כ בשע"ת בשם ספר פנים מאירות ח"ב סי' ו, וכ"ש אם נפשו קצה בזה[9].

                  ולגבי זימון, כתב הלבוש שמזמנין עליו כעל היתר גמור. אבל הפמ"ג[10] כתב: דוקא מברכין ולא מזמנין ושכ"מ בשו"ע שכתב מברכין ולא כתב מזמנין ג"כ, עכ"ל. וכותב הכף החיים[11]: יש ליזהר לכתחלה שאין לאוכלו אצל האוכלין כדי שלא יתחייבו בזימון אבל אם כבר אכל אצל אחרים אין לזמן עליו דהא אפילו לענין ברכה כתבנו לעיל דאין לברך.

                  (ב) דבר איסור. דבר איסור שהשתנה לצורה אחרת על ידי פעולה כימית ונפסל מתורת אוכל (ואפילו בנפסל מאכילת אדם לבד) הוי פנים חדשות ונפקע האיסור, ואפילו הוא כעת ראוי לאכילה, ומותר לחולה שאבו"ס[12], ואפילו אם הוא מאיסורי הנאה מותר לחולה שאבו"ס משום רפואה אם עבר הפרדה כימית[13], חוץ מיין נסך ועצי ע"ז[14], בשר בחלב[15] וחמץ אחר השעה הששית בערב פסח[16]. וכן דבר הבא מן האיסור ואינו ראוי לאכילה, סומכים העולם לנהוג היתר לאוכלו לצורך רפואה ואפילו לחולה שאבו"ס[17].

 

 

 

[1] מ"ב ס"ק ה.

[2] סך רד ס"ק כא.

[3] א"א ס"ק כא.

[4] כלל מח סע' יח.

[5] שיור"ב כאן.

[6] סי' רד.

[7] שו"ת או"ח סי' כב.

[8] ס"ק ח.

[9] סי' רד מ"ב ס"ק מח,

[10] מ"ז סוס"ק א.

[11] ס"ק ט.

[12] שו"ת אחיעזר ח"ג סי' לא, ועיין גם שם חיו"ד סי' יא.

[13] יו"ד סי' קנה סע' ג בהגה; שו"ת רדב"ז סי' תתקעט (ח"ג סי' תקמח).

[14] ש"ך שם ס"ק יט.

[15] הגר"א שם ס"ק כב.

[16] או"ח סי' תמה סע' ב.

[17] שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ע. וראה ברמ"א יו"ד סי' פז סע' י, וש"ך ס"ק לג, וכן בפ"ת סי'

קנה ס"ק ו.