סימן קצט על מי
מזמנים ועל מי אין מזמנים
סעיף ח אנדרוגינוס (א) מזמן למינו, ואינו מזמן (ב) לא לאנשים
ולא לנשים.
נשמת אברהם
(א)
מזמן למינו. דכל אנדרוגינוס אחד הם משא"כ בטומטום דשמא זה כשיקרע ימצא
זכר וזה נקבה, ואין נשים מצטרפות עם האנשים וכדלעיל בסע' ו [1].
(ב) לא לאנשים. דשמא נקבה היא ונתבאר בסע' ו שאין מזמנין עליהן, וכן
עם הנשים דשמא זכר הוא ואין חברתן נאה[2].
סעיף ט (ג) טומטום אינו מזמן כלל.
נשמת אברהם
(ג)
טומטום. היינו אפילו עם שני טומטומים אחרים וכ"ש דאינו מצטרף עם אנשים
ונשים, ומ"מ פשוט דעם ג' אנשים יכול (וחייב) להצטרף דלא גריעה מאשה
וכנ"ל בסע' ז[3].
סעיף י קטן שהגיע לעונת הפעוטות ויודע למי מברכין, מזמנין עליו ומצטרף בין
לשלשה בין לעשרה. הגה וי"א דאין מצטרפין אותו כלל עד שיהא בן שלש עשרה שנה
דאז מחזקינן ליה כגדול שהביא ב' שערות וכן נוהגין ואין לשנות. (ד) וחרש (ה) ושוטה
אם מכוונים ומבינים מצטרפין לזמון, אע"פ שאין החרש שומע הברכה.
נשמת אברהם
(ד)
חרש. מיירי בחרש המדבר ואינו שומע דאלו בחרש גמור קי"ל דפטור מכל המצות
כקטן, דלאו בר דיעה הוא וכדלעיל בסי' נה סע' ח, ואינו מצטרף[4]. ועיין
בביה"ל[5] שנשאר בצ"ע אם המדבר ואינו שומע יכול להיות גם
המזמן.
חרש שומע ואינו מדבר, כותב הפמ"ג[6]: לכאורה לאו בר זימון
הוא דאיך יאמר נברך ואלם לאו בר ברוכי הוא, ולפ"ז לזימון עשרה בשם שפיר, כמו
בתפלה שאומר ברכו לאחרים ואכל בי עשרה שכינתא שריא. אבל י"ל הרהור כדיבור דמי
היכא דאנוס כבסי' סב עי"ש, וא"כ אלם שמחויב לברך בהמ"ז מן התורה
מצטרף לזימון ואינו יוצא בברכת אשה וקטן, וי"ל הרהור אף למ"ד כדיבור
במדבר, כל הראוי לבילה, משא"כ באלם וצ"ע. ומכריע הבן איש
חי[7] דאע"ג דהוא עונה זימון בהרהור וגם
מברך בהרהור, לא יצטרף לזימון.
(ה)
ושוטה. לא מיירי בשוטה גמור דזה אין מצטרף, אלא שאינו חכם כ"כ כשאר
אינשי, והעם מחזיקין אותו לשוטה[8].
[1] מ"ב ס"ק כ.
[2] מ"ב ס"ק כא.
[3] מ"ב ס"ק כב.
[4] מ"ב ס"ק כח.
[5] ד"ה מצטרפים.
[6] א"א ס"ק ה.
[7] שנה א פ' קרח סע' יב.
[8] מ"ב ס"ק כט.