אורח חיים סימן ר"ד (עידכון)
אורח חיים סימן ר"ד (עידכון שני)
הלכות ברכת הפירות
סימן רד דיני
ברכות ליתר מאכלים
סעיף ז השותה מים (א) לצמאו, מברך שהכל ולאחריו בנ"ר אבל אם (ב)
חנקתיה אומצא, (ג) ושתה מים להעביר האומצא, אינו מברך לא לפניו ולא לאחריו.
נשמת אברהם
(א)
לצמאו. נראה דלאו דוקא לצמאו ממש אלא בסתמא כל שהחיך נהנה מהמים מסתמא הוא צמא
קצת וצריך לברכה, דאם אינו צמא כלל לא היה החיך נהנה ממנו[1]. וכן עיין
בשעה"צ[2] שכל שהוא מרגיש הנאה מהשתיה צריך ברכה. כששותה מים בבוקר
לרפואה לא יברך ואם גם לצמאו יברך [3].
(ב)
הנקתיה אומצא. שעמד לו דבר אכילה בגרונו [4].
(ג)
ושתה מים. דוקא מים שאין החיך נהנה מהם כ"א כששותה לצמאו, אבל כששותה שאר
משקים או אוכל חתיכת פת שהחיך נהנה מהם, אף שאין שותהו ואוכלו עכשיו כ"א
להעביר האומצא, חייב לברך עליו בתחלה וסוף כדלקמיה סע' ח[5], וכ"כ
הבן איש חי[6]: אם שותה מים כדי
לבלוע סם של רפואה כיון דאינו תאב למים לא יברך, אבל שתה שאר משקין להעביר האומצא
וכיוצא ה"ז מברך על המשקין כיון דאית ליה הנאה מנייהו, עכ"ל.
סעיף ח כל האוכלין והמשקין שאדם אוכל ושותה לרפואה, (ד) אם טעמם טוב
והחיך נהנה מהם, (ה) מברך עליהם תחלה וסוף. הגה אם אנסוהו לאכול או
לשתות, אע"ג דהחיך נהנה ממנו אינו מברך עליו, הואיל ונאנס על כך.
נשמת אברהם
(ד)
אם טעמם טוב. ר"ל אע"פ שאינו תאב להם כלל ואינו אוכלם אלא מחמת אונס
חליו, כיון שעכ"פ החיך נהנה מהם, ולאפוקי אם הם רעים שאין לו הנאה מזה
אע"פ שמתרפא מהם, אינו מברך כלל[7]. ומובא בארחות חיים [8]
בשם הדרכי חיים דף סד ע"ב שאם אין טעמם רע ואינם לא טובים ולא רעים, יברך
עליהם שהכל. וכן מובא בשו"ע הרב[9]. וכ"כ השע"צ[10]:
אף אם טעמם אינו טוב כ"כ, כיון שעכ"פ אינם רעים והחיך נהנה מהם, משמע
מהמג"א ס"ק כד דאעפ"כ מברך, ומה דנקט המחבר אם טעמם טוב הוא לאו
דוקא אלא לאפוקי אם הם רעים וזה רמז המג"א בס"ק יט דבתוספות לא נזכר כלל
טעמם טוב, עכ"ל.
ואם
חומר המרפא בעצמו מר אולם מעורב בו סוכר להמתיקו, אינו מברך כי הסוכר הוא טפל
לרפואה[11]. אמנם מצאתי בדעת תורה כאן שכותב: ואם מתקנו עם סוכר וכדומה,
יברך רק שהכל אפילו אם הוא מצד עצמו (ברכתו בפה"א) כמיא דסילקא וכדומה, ועיין
שם הערה מהגאון נכד המחבר שליט"א שמביא ראיה מהרמ"א בסי' רה סע' א
דק"ו הוא ברפואה בנ"ד שאינו מברך עליה כלל מצד עצמה, ודאי שנתינת הסוכר
בתוכה לא יועיל לברך עליה כברכת עצמה, עכ"ל. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך
שליט"א: לא מובן, התם התומי עצמם נשתנו לגריעותא משא"כ הכא, עכ"ל.
גם הראשון לציון הגר"ע יוסף שליט"א פסק כן שיברך רק שהכל[12].
וא"ל הגרא"י וולדינברג שליט"א: כשהחולה אומר היהי רצון (עיין להלן
סי' רל סע' ד) לפני לקיחת התרופה, נקרא זה כעין ברכה על התרופה ואינו נקרא גזלן כי
נהנה רק אחרי הודאה להש"י, וממילא פוטר בזה את החומר הממתק הטפל.
אם
שותה מי מעינות לרפואה, יש שמצריך לברך [13] אם טעמם טוב והחיך נהנה מהם
אף ששותה לרפואה, ויש שכותב שאין לברך עליהם[14] כיון ששותם לא לצמאו.
ועיין גם בשו"ת ציץ אליעזר[15].
(ה)
מברך עליהם. ועיין ברמ"א סע' יא שכתב וכל מרקחת שאין בריאים רגילין בו
אלא לרפואה, מברכין עליה שהכל. וכתב ע"ז המ"ב[16] שהטעם דאף
שנהנה, אין זה עיקר הנאתו כיון שאין הבריאים רגילין לאכול אותו בכך שעומד רק
לרפואה, ואפילו בדבר שהוא מה' מיני דגן[17]. אמנם מביא המ"ב[18] שבבדק הבית כתב שרוב הפוסקים חולקים ע"ז, וכן הסכימו האחרונים דצריך
לברך עליו ברכה הראויה לו כיון שעכ"פ נהנה.
[1] מ"ב ס"ק מ.
[2] ס"ק לד.
[3] מ"ב ס"ק מב.
[4] מ"ב ס"ק מא.
[5] מ"ב ס"ק מב.
[6] שנה א פ' מטות סע' יב.
[7] מ"ב ס"ק מג.
[8] כאן ס"ק ט.
[9] סע' יד.
[10] ס"ק לז.
[11] מו"ר הגרי"י גויבירט שליט"א מהא דמי
סלקא, ברכות לה ע"ב. וכתב לי הגרש"ז
אויערבאך שליט"א: לא מובן וכי על כפית
מזון המלכות פטורין מלברך ?
[12] שמעתי מפיו.
[13] שו"ת בנין ציון סימן י.
[14] שו"ת יד הלוי או"ח ת"א סי' לה.
[15] ח"ח סי' טו פט"ו אות יז ד"ה אסמכתא.
[16] ס"ק נד.
[17] שעה"צ ס"ק מה.
[18] ס"ק נה.
אורח חיים סימן ר"ד (עידכון)
אורח חיים סימן ר"ד (עידכון שני)