אורח חיים סימן רי"ט (עידכון)
הלכות ברכות הודאות
סימן ריט ברכת
הודאת היחיד
סעיף א ארבעה צריכים להודות, יורדי הים כשעלו ממנה, והולכי מדברות כשיגיעו
לישוב ומי שהיה חולה (א) ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים
ויצא, וסימנך וכל החיי"ם יודוך סלה, "חבוש" "יסורים"
"ים" "מדבר".
נשמת אברהם
(א)
ונתרפא. והולך כבר על בוריו[1].
עיין
בבאר היטב[2] בשם הלכות קטנות[3], מה שאין הנשים מברכות, משום
דצריך לברך בפני עשרה ולאו אורח ארעא לאשה, דכל כבודה בת מלך פנימה, ובשם
כנה"ג הביא דגם אשה תברך בעזרת נשים וישמעו האנשים בבהכ"נ או לפחות בפני
נשים ואיש אחד [4]. וכותב הבן איש חי[5] שהן חייבות בברכת הגומל ויברכו בעשרה כדי לברך
בשם ומלכות, ואם קשה לה לברך בעשרה מחמת הבושה, תברך בלא שם ומלכות, וכן עיין
בשו"ת יחוה דעת[6]. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א:
בירושלים לא ראיתי נשים מברכות חוץ מיולדות, וחושבני מפני שגם חייבות בקרבן,
ועפ"י רוב מתווספים קרובים בבית ויש מנין, עכ"ל.
ואם
האיש יכול לברך עבור אשתו, עיין בב"י[7] שכותב דלא יברך ואם בירך
גוערין בו דדילמא ברכה לבטלה היא, אמנם הד"מ כותב שאם רוצה לברך הרשות בידו.
ועיין במ"ב[8] וביה"ל[9] שמביא בשם המג"א שכן
נראה גם דעת המחבר שסתם בזה ודלא
כמ"ש בב"י שיש לגעור בו, אבל בא"ר[10] כתב שהעיקר הוא
כדברי הב"י שזולת בן או תלמיד, אינם רשאים לברך, וכ"כ בע"ת שכן דעת
רוב הפוסקים, עיי"ש בביה"ל באריכות. ופוסק המ"ב[11]
שרשאי לברך על אשתו, וכן נוהגין קצת אנשים, שכשיולדות נשותיהם וחוזרות לבורין,
עומדים ומברכים ברכת הגומל וכשהיא תענה אמן על ברכתו יוצאת בזה, ונוסח הברכה יאמר
הגומל לחייבים טובות שגמלך כל טוב, ואם בירך שלא בפניה יאמר שגמל לאשתי כל טוב.
סעיף ב ומה מברך, בא"י אמ"ה (ב) הגומל לחייבים טובות שגמלני
כל טוב, והשומעים אומרים מי שגמלך כל טוב הוא יגמלך כל טוב סלה.
נשמת אברהם
(ב)
הגומל לחייבים. פי' אפילו לאותם שהם חייבים עכ"ז גומל טובות, וגם אני
אע"פ שאיני הגון עכ"ז גמלני בכל טוב. ונוסח זה אינו מעכב כל שאמר ענין
הברכה וכדלקמיה בסע' ד[12]. והמברך צריך שיהיה עומד בשעת ברכה, ובדיעבד
יצא אף בישיבה[13].
סעיף ג צריך לברך ברכה זו (ג) בפני עשרה, ותרי מינייהו רבנן, דכתיב
וירוממוהו בקהל עם (ד) ובמושב זקנים יהללוהו, ואם לא שכיחי רבנן לא יניח
מלברך. ונהגו לברך אחר קריאת התורה, לפי שיש שם עשרה ואם בירך בפחות מעשרה,
י"א שיצא, וי"א שלא יצא, וטוב לחזור ולברך בפני עשרה בלא הזכרת שם
ומלכות.
נשמת אברהם
(ג)
בפני עשרה. עם בעל הנס[14].
(ד)
ובמושב זקנים. ואין זקן אלא מי שקנה חכמה, וכתב המג"א דבעינן הני דתנו
הלכתא [15].
סעיף ו (ה) ואם איחר, יש לו תשלומין לברך כל זמן שירצה, ונכון שלא לאחר (ו)
שלשה ימים.
נשמת אברהם
(ה)
ואם איחר. ר"ל שלא בירך בשעה שחזר לבוריו ממחלתו[16]. ועד מתי
מותר לו לברך? מפשטות מרן משמע שאין לזה קצבה, וזוהי סברת הטור. אבל בארחות חיים
כתב בשם הרמב"ן עד ג' ימים, וברשב"א כתב שקבל מהר"י עד ה' ימים
יכול לברך והביא דבריו הב"י, וע"כ כתב כאן בשו"ע דנכון שלא לאחר ג'
ימים, ור"ל כדי לצאת אליבא דכ"ע[17]. ובס' צדה לדרך ד"ט
ע"ב כתב שלפי שברכה זו נתקנה כנגד קרבן תודה ותודה יכול להביא כל זמן שירצה
ה"ה כאן. וכן ראיתי בשיטמ"ק[18] שכותב: ומיהו כל היכא דלית
ליה עשרה אפשר דימתין עד ל' יום דילמא מיתרמי ליה דלעביד מצוה כהלכתה, ומכאן ואילך
מברך אפילו ביחיד וזה ברור, עכ"ל. ועיין מה שכתב הראש"ל הגר"ע יוסף
שליט"א בהערותיו על ספרי.
(ו)
שלשה ימים. כתבו האחרונים דאפילו יצטרך בשביל זה לברך שלא בס"ת כפי
המנהג, אעפ"כ אל יאחר יותר משלשה ימים כגון אם יצא ביום ב' לאחר שכבר קראו,
יברך בעשרה בלא ס"ת ואל ימתין עד יום ה'[19].
סעיף ח בכל חולי צריך לברך אפילו אינו חולי של סכנה
ולא מכה של חלל אלא (ז) כל שעלה למטה וירד, (ח) מפני שדומה כמי
שהעלוהו לגרדום לידון (ט). ואין הפרש בין שיש לו מיחוש קבוע ובא מזמן לזמן
ובין שאינו קבוע. הגה וי"א דאינו מברך רק על חולי שיש בו סכנה (י)
כגון מכה של חלל וכן נוהגין באשכנז.
נשמת אברהם
(ז)
כל שעלה למטה. אבל אם לא עלה למטה כלל רק שיש לו איזה מיחוש בעלמא בראשו או
בגרונו וכה"ג, אינו מברך אפילו לדעה זו [20]. ובשעה"צ[21]
מביא מהגמ' שבת לב ע"א, חש בראשו כמי שנתנוהו בקולר, ועיין שם בפרש"י
דחש בראשו היינו מיחוש קל.
(ח)
מפני שדומה כמי וכו'. שאין אנו יודעים איך יצא דינו, כ"כ בחולה כיון שנפל
למשכב אין אנו יודעים סופו, שכמה פעמים אע"פ שתחלתו לא היה סכנה, לבסוף
מתגברת המחלה ובא לידי סכנה[22].
(ט)
ואין הפרש. ר"ל שלא תאמר דמיחוש שבא מזמן כבר ידוע הוא שאין בו סכנה,
אינו כן ואדרבא כל שהוא קבוע הוא יותר מתחזק, ואע"פ שנעשה לו נס פעמים רבות
וניצול ממנו, מן השמים רחמוהו ולאו כל שעתא מתרחיש ניסא, עכ"ל הרשב"א
בתשובה[23].
(י)
כגון מכה של חלל. או שאר חולי שיבו"ס [24]. ועיין שם
בביה"ל[25] שלדעת מרן אפילו על סתם חום מברך, אולם לדעת מור"ם
רק על חום גבוה עם צמרמורת. וכ"כ שם: אעפ"י שלדעת הט"ז[26]
גם לדעת מור"ם מברך אם מוטל במטה יותר מג' ימים, מ"מ אינו נראה ורק תלוי
הדבר אם הוא מכה בחלל הגוף או חום עם צמרמורת וכה"ג היכא דהרופאים אומרים
שהוא מסוכן, ואם יש מקום לסברתו של הט"ז, הוא רק לשיטת מרן שמה שכתב דכל שחלה
אע"פ שאבו"ס, ע"ז אפשר לומר דכ"ז דוקא בחולה ג' ימים דאז צריך
לבקשת רחמים ולא קודם לזה, אך באמת מהמחבר משמע דבכל גווני צריך, כיון שעלה
עכ"פ למטה, עכ"ל. ואמנם כן פוסק הבן איש חן [27]: דלא נקרא
חולה כדי לברך אא"כ נפל למטה ג' ימים, ואין צריך לזה ג' ימים שלמים מעת לעת,
עכ"ל. ועיין במ"ב[28] בשם המגן גבורים: כל שחלה בכל גופו
שכיוצא בזה מחללין עליו את השבת ע"י גוי, מברך הגומל, וכעין זה כתב גם
הח"א, אך שכתב שמ"מ לא יברך אא"כ נפל למטה לא פחות מג' ימים, ואם
מחלתו הוא דבר שיבו"ס אפילו בפחות מג' ימים נמי צריך לברוכי, עכ"ל. ומה
שהבאתי לעיל מביה"ל להבדיל בין חום רגיל וחום עם צמרמורת, אמנם נכון שחום עם
צמרמורת מראה בדרך כלל על מחלה מסוכנת, אבל ההיפך אינו נכון בהכרח, וודאי שחולה
ללא חום או עם חום נמוך ללא צמרמורת גם עלול להיות מסוכן או בגדר של חולה
שאבו"ס, ואין דרגת החום קובעת תמיד.
חולה
שנסה לאבד את עצמו לדעת ונסתכן וניצל, גם חייב לברך
כשמבריא [29]. ונ"ל שה"ה כל חולה
נפש שמחלתו השפיעה על כל גופו ונתרפא. וצ"ע במי שלא הרגיש והצטער במחלתו [30].
ועיין מה שכתב הגרא"י וולדינברג שליט"א בהערותיו על ספרי.
וכמה
מאירים דברי המהרש"א [31]: ארבעה צריכין להודות וכו' כי ד' סבות
הכוללים והם המונעים לאדם מהגיע אל שלימותו ותכליתו וכו' הג' מי שבטבע חולה וחלש
מלעסוק בתורה ומצותיה, עיי"ש.
סעיף ט הני ארבעה לאו דווקא, דה"ה למי שנעשה לו נס, כגון שנפל עליו
כותל, או ניצול מדריסת שור ונגיחותיו, או שעמד עליו בעיר אריה לטורפו, או אם גנבים
באו לו אם שודדי לילה וניצול מהם וכל כיוצא בזה, כולם צריכים לברך הגומל.
וי"א שאין מברכין הגומל אלא הני ארבעה דוקא, וטוב (יא) לברך בלא הזכרת
שם ומלכות.
נשמת אברהם
(יא)
לברך בלא הזכרת שם ומלכות. וכ"כ הברכ"י [32] הבן איש חי[33] והכף החיים[34], אמנם הט"ז[35] המג"א[36], הא"ר[37], והפמ"ג[38] כתבו לברך בשם
ומלכות וכסברא ראשונה בשו"ע, וכ"כ המ"ב[39].
[1] מ"ב ס"ק ב.
[2] ס"ק א.
[3] ח"ב סי' קסא.
[4] מ"ב סוס"ק ג.
[5] שנה א פ' עקב סע' ה.
[6] ח"ד סי' טו.
[7] ד'ה וממ"ש.
[8] ס"ק י.
[9] סע' ד ד"ה ואין זה.
[10] ס"ק יא.
[11] ס"ק יז.
[12] מ"ב ס"ק ד.
[13] שם בשם הרמב"ם.
[14] מ"ב ס"ק ו.
[15] מ"ב ס"ק ז.
[16] מ"ב ס"ק יט.
[17] כף החיים ס"ק לו.
[18] ברכות נד ע"ב.
[19] מ"ב ס"ק כ.
[20] מ"ב ס"ק כד.
[21] ס"ק יז.
[22] מ"ב ס"ק כה.
[23] ח"א סי' פב מובא במ"ב ס"ק כו.
[24] מ"ב ס"ק כח (הראשון).
[25] ד"ה כגון.
[26] ס"ק ה.
[27] שנה א פ' עקב סע' ז.
[28] ס"ק כח (השני).
[29] הגר"ח פלאג'י בלב חיים ח"ג סי' נג מובא
גם בארחות חיים ס"ק י; וכ"כ הגר"ע
יוסף
שליט"א בשו"ת יחוה דעת ח"ד
סי' יד. ועיין מה שכתב הראש"ל הגר"ע יוסף שליט"א בהערותיו על ספרי.
[30] וכן שמעתי מהגרש"ז אויערבאך שליט"א.
[31] ברכות נד ע"ב.
[32] ס"ק ח,
[33] שם סע' י, והוסיף שמיהו יברך בעשרה.
[34] ס"ק נב.
[35] ס"ק ז.
[36] ס"ק י.
[37] ס"ק טו.
[38] א"א ס"ק י.
[39] ס"ק לב.
אורח חיים סימן רי"ט (עידכון)