הלכות שבת
סימן
רמה ישראל ועכו"ם שותפין איך יתנהגו
בשבת
סעיף א (א) ישראל
ועכו"ם שיש להם שדה או תנור או מרחץ או רחיים של מים בשותפות, או שהם שותפין
בחנות בסחורה, אם התנו מתחלה בשעה שבאו להשתתף שיהיה שכר השבת לאינו יהודי לבדו,
אם מעט ואם הרבה, ושכר יום אחד כנגד יום השבת לישראל לבדו, מותר. ואם לא התנו
בתחלה, כשיבואו לחלוק נוטל עכו"ם שכר השבתות כולם, והשאר חולקים אותו. ואם לא
היה שכר השבת ידוע, יטול העכו"ם לבדו שביעית השכר, וחולקים השאר. הגה ויש
מתירין השכר בדיעבד, אפילו לא התנו וחלקו סתם. ונ"ל דבהפסד גדול יש לסמוך
עלייהו, וי"א שכל זה לא מיירי אלא בשותפות שכל אחד עוסק ביומו, אבל כששניהם
עוסקים ביחד כל ימי החול, ובשבת עסק העכו"ם לבדו, מותר לחלוק עמו כל השכר,
דעכו"ם אדעתא דנפשיה קא עביד, ואין הישראל נהנה במלאכתו בשבת, כיון שאין המלאכה
מוטלת עליו לעשות, ומ"מ לא יטול שכר שבת אלא בהבלעה עם שאר הימים.
נשמת אברהם
(א)
ישראל ועכו"ם. רופא יהודי שעובד בשותפות עם רופא גוי, יתנה אתו מראש,
לפני התחלת השותפות, שהגוי יקבל את השכר של השבתות והוא יקבל כנגד זה את השכר של
יום אחר בשבוע, הן רב הן מעט. ואם התנו קודם שבאו להשתתף ובשעת חלוקה נתרצו לחלוק
בשוה, זהו מותר אף להרמב"ם וכמש"כ בסע' ב [1].
ועיין
בב"י שמביא מחלוקת בין רב שרירא גאון ובין הר"ן והרמב"ם,
דהר"ן כותב שכששניהם עובדים כל ימות החול והנכרי עובד בשבת ואין הישראל עובד
כנגדו בחול מותר, דהא"י לאו שליחותא דישראל קא עביד אלא אדעתא דנפשיה קא טרח
כאריס, וישראל מטי ליה הנאה ממילא, ומ"מ דוקא ליקח מה שנשתכר בהבלעת אר ימים,
אבל לא בפני עצמו, ואע"ג דבהיתרא אתא לידיה מיחזי כשכר שבת. אולם לדעת רב
שרירא גאון, הא"י יקבל שכר השבת והישראל יקבל כנגד זה את השכר של יום אחר
בשבוע הן רב הן מעט. והשו"ע סתם כרב שרירא גאון להחמיר והרמ"א כדעת
הר"ן להקל, וכן פסקו החת"ס[2] והמהר"ם שיק [3].
רופא
שומר מצוות, לכתחלה אל לו להשתתף עם רופא מומר לחלל שבת משום מסייע[4],
אולם לדעת החלקת יעקב[5] אינו עובר על לפני עור, ואם משום מסייע, גם
מותר משום איבה, ובפרט שלענין ישראל מומר, לדעת הש"ך [6], שייך כלל האיסור דמסייע. וע"ע במ"ב[7] שישראל מומר דינו כישראל לכל דבר ועובר עליו משום לפני עור.
וכותב
הארחות חיים[8] שיהודי חרדי שהשתתף עם שותף פוקר ומחלל שבת בפרהסיא,
והפירמא הולך על שניהם, ובעת ההשתתפות התנה עמו בראשונה לשמור שבת כהלכתה, אבל
לאחר שנתקשרו בכתב שותפות עשה הפוקר בחזקת היד מלאכתו בשבת, וכ' בשו"ת בית
היוצר סי' ז, שיבטל השותפות עם שותפו הנ"ל ואח"כ יחזרו להשתתף, ויתנה
בתחלה שחציו מהשבוע, דהיינו ביום א, ב, ג, וחצי היום ד יהיה להשומר שבת, והחצי
השני מיום ד, וימים ה, ו, ושבת יהיה לפוקר, וכ"א יעסוק בעסק לשלם להפועלים
כמ"ש בשו"ע כאן לענין שותף עכו"ם, עכ"ל. ואם אינם יכולים
להבחין, כתב המלמד להועיל[9] שינכו כחלק שביעית מהריוח והשומר שבת יקח
חלקו מהנשאר. וכן ראה בלבוש מרדכי אפשטיין[10]. ועיין להלן סי' שו בנוגע
לשכר שבת.
אשר
לעבודתו של רופא בבית חולים (בחו"ל), כותב הגר"מ פיינשטיין שליט"א[11] שעליו להשתדל אצל הממונים על זה בבית החולים, שאותו ירשמו תמיד ליום א'
בשבת, שאף שבשביל זה יהיה מוכרח, באם ליכא הרבה נכרים, שירשום זמנו ליום השבת
יהודי אחר, אף שגם האחרים הם שומרי תורה, שהוא רק כלפני דלפני דלא מפקינן.
וכ"ש כשאיכא גם רופאים נכרים, שלכן אף כל שומרי תורה יכולין להשתדל שלא ירשמו
אותם להיות שם בשבת אף שעי"ז ירשמו אף את היהודים שאינם שומרי תורה שיהיו שם
בשבת. ואם לא נעשה כן ונרשם שומר תורה על יום השבת, יש לו להחליף בזמן עם נכרים.
ויש גם טעם גדול להתיר להחליף אף עם יהודים שאינם שומרי תורה, שגם כשיבואו בביתם
יחללו שבת במזיד בכל מלאכות שיזדמן לא פחות מהמלאכות שיעשה בבית החולים באיסור,
שא"כ אין בזה לפני עור בזה שהוחלפו להו מלאכות במלאכות. ויותר נוטה שהרויחו
כי יש הרבה חולים שמותר לעשות עבורם מלאכות וגם הרבה מלאכות הלא הם רק מדרבנן, ומה
שעושה בביתו רובן הם מדאורייתא, ע"כ לשונו. וראה מה שכתב הגרש"ז
אויערבאך שליט"א[12]:
הרופא מומר אע"ג דקעביד מצוה, מ"מ הו"ל כנתכוין לבשר חזיר
ועלה בידו בשר טלה, דמבואר בקדושין לב ע"א תוסד"ה דמחיל, דגם ע"ז
יש משום לפני עור. וגם אפשר דכאן גרע טפי כיון שבאמת יש כאן חילול שבת ויתכן דאינה
נדחית אלא אם כוונתו להצלה ולא עבור תשלום. וראה בספר בית הלוי עה"ת [13]:
דמי שהוא פרוץ באחת ממצות ד', אע"ג דלפעמים נתרחש לו אונס שלא יכול לקיימה,
מ"מ לא מקרי אונס רק לאותם שהיו שומרים אותו אם לא היה אונס, אבל המחלל שבת
כשאינו אנוס, גם במלאכה שהוא אנוס מיקרי מחלל וכן הוא בכל האיסורים עיי"ש,
עכ"ל.
על
רופא שעובד בקליניקה שמחוץ לכותלי בית החולים, כותב הגר"מ פיינשטיין
שליט"א[14]: אם הוא במקום שיש עוד רופאים, אז אין לו להמציא עצמו
שיהיה נקל למצוא אותו, אלא צריך לסגור את האפיס (קליניקה) שלו, ולא יהיה רשום בספר
טלפונים מספרו בבית אלא במשרדו בלבד, כדי שלא יוכלו למצוא אותו אלא המכירין אותו
בלבד, אף אם היה נוגע זה לחולים ישראל, דמאחר דאיכא עוד רופאים, אין עליו שום חיוב
רק לאלו שבאו אצלו מטעם דלא מכל אדם זוכה להרפא, אבל הרופא יש עליו חיוב שישתדל
שלא יבואו אליו מאחר שיש רופאים אחרים וגם נכרים שילך אליו החולה אף שהם ישראלים,
אבל אם הוא רופא יחיד בעיר מוכרח להיות במקומו שאם איכא חולה יוכל לבוא אליו. ואם
הוא במקום שהרוב עכו"ם ומעט ישראלים, מייעץ הגר"מ שליט"א שהרופא
יקבע לו יום השבת ליום חפשי, כדיני המדינה שמתירים לו יום אחד חופשי בשבוע, ויסע
מביתו ליום ההוא או באופן אחר שלא ימצאהו, עכ"ל.
[1] מ"ב בהקדמתו לסימן.
[2] או"ח סי' נח.
[3] או"ח סי' קו.
[4] שו"ת לבושי מרדכי ויינקלער מהד"ק
או"ח סי' מג; יסודי ישורון ח"ג עמ' קיז.
[5] ח"ב סי' נד.
[6] יו"ד סי' קנא ס"ק ו.
[7] סי' תמה ס"ק יא.
[8] ס"ק ב.
[9] או"ח סי' לד.
[10] סי' ג.
[11] שו"ת אג"מ או"ח ח"ו סי' עט.
[12] שש"כ פל"ב הערה קכה.
[13] פרשת שמות, על הפסוק וירא אלקים את בני ישראל.
[14] שו"ת אג"מ שם.