סימן רמח דין
מפליג בספינה וההולך בשיירא בשבת
סעיף
ד היוצאים
בשיירא במדבר, והכל יודעים שהם צריכים לחלל שבת כי מפני הסכנה לא יוכלו לעכב במדבר
בשבת לבדם, ג' ימים קודם שבת אסורים לצאת, (א) וביום ראשון ובשני ובשלישי
מותר לצאת, ואם אחר כך יארע לו סכנה ויצטרך לחלל שבת מפני פיקוח נפש, מותר, ואין
כאן חילול. והעולה לארץ ישראל, אם נזדמנה לו שיירא אפילו בערב שבת, כיון דדבר מצוה הוא, יכול
לפרוש, ופוסק עמהם לשבות, ואם אחר שיהיו במדבר לא ירצו לשבות עמו, יכול ללכת עמהם
חוץ לתחום, מפני פיקוח נפש. ואם נכנס לעיר אחת בשבת, מהלך את כולה, ואפילו הניחוהו
מחוץ לעיר ורוצה ליכנס לעיר, מותר, דכיון דלדבר מצוה נפק יש לו אלפים אמה לכל רוח.
הגה י"א כל מקום שאדם הולך לסחורה או לראות פני חבירו חשוב הכל דבר מצוה
ואינו חשוב דבר הרשות, רק כשהולך לטייל, ועל כן נהגו בקצת מקומות להקל בענין הפלגת
הספינות והליכת שיירא תוך שלשה ימים, כי חשובים הכל לדבר מצוה, ואין למחות בידן,
הואיל ויש להם על מי שיסמוכו.
נשמת אברהם
(א)
וביום ראשון. משום דהם נקראים על שם שבת העבר[1], ואין צריך להזהר
עתה שלא יבוא לידי חילול שבת הבא. ובכנה"ג כתב בשם הריב"ל דכשיודע בודאי
שיבוא לידי חילול שבת, אסור אף בכה"ג וכ"כ הרדב"ז, וע"ז
סומכין עכשיו שמסכנים בעצמם קצת שלא לחלל שבת כדי שלא יהיה איסור למפרע על מה שיצא
[2]. וראה גם בט"ז[3] ובש"ך[4] בשם הבדק
הבית, וכן במ"ב לענין מילה[5], ועיין בשש"כ[6]
שכותב שי"ל דשאני התם דהוה מטעם דאין מחמיצין את המצוה.
והלילה
השייך ליום ד', מקרי תוך ג' ימים לשיטה זו[7] היינו דוקא על שם השבת
שעברה. אולם לגבי יום ד' עצמו ראה במ"ב[8] שלפי המג"א[9]
אסור, אולם הגר"א מביא בשם התוספתא והירושלמי והרבה ראשונים דהג' ימים נחשבין
עם השבת גופא וביום רביעי מותר.
ואם
עבר ועשה מעשה לפני שבת, שכתוצאה ממנו יהיה צורך בחילול שבת, אף דעביד איסורא בזה,
אפ"ה מותר עתה לחלל, דמ"מ נמצא עתה בפקוח נפש[10]. ועיין
בחכמת שלמה[11] שמחדש שמי שהביא עצמו לידי סכנה בפשיעה אין פקו"נ
כזה דוחה שבת. ועל מה שכתב המ"ב בשם המג"א (הובא לעיל) שאם עברו ויצאו
יש מחמירין להסתכן, עיין מה שכתב להסביר זה הגאון ר"א וסרמן הי"ד בקובץ
הערות ליבמות סי' כג ס"ק ג שאם יחלל שבת אח"כ נמצא למפרע שעבר במה
שהכניס עצמו לזה, והאיסור הזה עליו דחיה ובכה"ג גם בפקו"נ אסור. ומתמה
עליו הגרש"ז אויערבאך שליט"א[12] וכותב : אף שגזירת חז"ל
לא לצאת בשיירא היתה משום שבת, מ"מ פשוט הוא דכ"ש דאסור אם יסתכן
ע"י זה וימות. ותו דלדבריו ה"ה נמי בחולה היודע שיצטרך ודאי בשבת למים
חמים והיה צריך להכין מלפני השבת ועבר ולא הכין, או שבקום ועשה הוריד את המים בערב
שבת מעל האש, וכי יהא רשאי אח"כ להסתכן בשבת ולמות כדי לתקן בכך את העבירה
דמעיקרא שהוריד המים בע"ש מעל האש, עכ"ל. וכן פוסק האגרות משה[13].
ועיין סי' שכח סע' ב מה שכתבנו לגבי חילול שבת עבור המאבד עצמו לדעת.
לכן
אם יש צורך בנתוח שאינו דחוף, אם אפשר הדבר, יש לקובעו לראשית השבוע שמא יצטרכו
לחלל שבת לשם טיפול אחרי ניתוח[14]. ואם היום הקבוע של הרופא המומחה הוא
רק באותם הימים, הר"ז מותר כמו במקום מצוה, בסע' א[15]. ובבתי
חולים גדולים שקיים תור של אנשים המועמדים לנתוחים, מותר לנתח גם בימי חמישי וששי
כדי להקטין את זמן המתנת החולים אלה, וכדי למנוע את האפשרות שכתוצאה מההשהייה יגיע
חולה למצב של ספק סכנה[16]. ואם יש לחולה כאבים הר"ז מצוה וכמו
שנוהגים למול אפילו בע"ש גם מילה שלא בזמנה[17]. ועיין גם להלן סי'
תסח ס"ק ב.
ומעוברת
שמלאו חדשי הריונה ולא ילדה עדיין, ודאי מותר לה לקבל טיפול להחשת הלידה,
אע"פ שיתכן שעי"כ תלד בשבת, אם אמנם הרופא אומר שמבלי זה יש סכנה לחייה
או לחיי העובר[18].
[1] שיטת הרז"ה מובא בב"י.
[2] מ"ב ס"ק כו.
[3] יו"ד סי' רסב ס"ק ג.
[4] יו"ד סי' רסו סוס"ק יח.
[5] סי' שלא ס"ק לג.
[6] פל"ב הערה צו.
[7] ביה"ל ד"ה וביום.
[8] ס"ק ד.
[9] ס"ק ב.
[10] סי' שלא בשעה"צ ס"ק יז; שש"כ שם.
[11] או"ח סי' שכט.
[12] מוריה סיון תשל"א עמ' לב. מנחת שלמה ח"א
סי' ז אות ד
[13] או"ח ח"א סי' קכז.
[14] שש"כ פל"ב סע' לג.
[15] הגרש"ז אויערבאך שליט"א שם הערה צז.
[16] מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א.
שו"ת ציץ אליעזר חי"ב סי' מג, וראה שם בסי' מו.
[17] הגרש"ז אויערבאך שליט"א, בלב אברהם
ח"ב עמ' כ. אמנם עיין להלן סי' שלא סע' ד.
[18] שש"כ פל"ב הערה צח.