הלכות שבת

 

סימן רסג מי ומי המדליקין ואם טעו ביום המעונן

 

סעיף יז י"א שמי שקבל עליו שבת קודם שחשכה מותר לומר לישראל חבירו לעשות לו מלאכה. הגה ומותר ליהנות מאותה המלאכה בשבת, וכ"ש במו"ש. מי שמאחר להתפלל במו"ש או (א) שממשיך סעודתו בלילה, מותר לומר לחבירו ישראל שכבר התפלל והבדיל לעשות לו מלאכתו להדליק לו נרות ולבשל לו, ומותר ליהנות ולאכול ממלאכתו, כן נ"ל.

 

נשמת אברהם

 

                (א) שממשיך סעודתו. כותב המ"ב [1] דאם אמר המבדיל בין קודש לחול באמצע סעודתו שרי כמ"ש בסוף סי' רצו דאפילו הוא בעצמו מותר אז במלאכה, אך צ"ע אם יכול אח"כ לומר רצה בברכת המזון כיון שעשהו מתחלה לחול. ואמר לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א שרופא שממשיך סעודתו במוצאי שבת והטלפון מצלצל, יאמר ברוך המבדיל בין קודש לחול (בלי שם ומלכות) ואז יענה לטלפון. ולגבי הספק של המ"ב בשם המג"א, יוכל לומר רצה בברכת המזון, וראייתו מהדעת תורה כאן שכותב: ועמג"א סי' תפט ס"ק ז (דפשיט ליה לספיקיה וז"ל שם בא"ד: ונ"ל דמותר לספור אחר צה"כ וכו' ואפילו לקדש ולהבדיל מותר קודם תפלה, ומזכיר רצה בברכת המזון כמ"ש סי' רעא ורצג וסוסי' רסג, עכ"ל). וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: צ"ע, המג"א רק כתב שמותר לספור לפני התפלה כמו שמותר לקדש ולהבדיל קודם תפלה, ועל זה שפיר כתב במ"ב גם מזכיר רצה, אבל לא כוון כלל שגם לאחר שהבדיל יאמר רצה, שהרי הלשון "לקדש ולהבדיל" משמע גם אם הבדיל בברכה וזה ודאי לא יתכן, וצ"ע, עכ"ל [2]. ועיין בדעת תורה שם בהערה שכותב נכד המחבר שליט"א: עיין באה"ט ומחצה"ש ומ"ב כאן, וכולם הביאו דברי המג"א כמ"ש הכא שנסתפק בזה, ופלא שלא הביאו מהמג"א סי' תפט שהביא אזמו"ר ז"ל דברים מפורשים שיכולים לומר רצה בכה"ג ונפק"מ להלכה. וראיתי כמה פעמים שפסקו ת"ח כן הלכה למעשה שלא יאמרו רצה בכה"ג הנז' וכן עמא דבר. ומכיון שגם אזמו"ר קיצר בזה וציין רק לעיין שם ולא הדגיש שלפי"ז הדרא דינא, איני יודע בעניותי האיך נדון בה, וד' יאיר עיני, עכ"ל. וכתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א: ואולי ראיה מתוך דברי המגיה שליט"א שאכן כוונת הדעת תורה להוכיח מדברי המג"א בסי' תפט, שאם הבדיל באמירת "המבדיל בין קודש לחול" באמצע הסעודה, שיוסיף רצה בברכת המזון, ולכן קצת יל"ע בדברי הגרש"ז אויערבאך שליט"א הנ"ל, עכ"ל.

                ובשו"ע הרב [3] כותב: ואם הבדיל על שולחנו דינו כהתפלל ערבית ושוב אינו מזכיר של שבת בבהמ"ז ואם אמר המבדיל בין קודש לחול בלבד בלא כוס כמ"ש בסי' רצט יש להסתפק (ולפמ"ש כאן אין כאן ספק דלא גרע מהזכרת ר"ח) אם דינו כהתפלל ערבית, ולפיכך שב ואל תעשה עדיף שהרי י"א שלעולם אינו מזכיר של שבת אחר שיצא היום, עכ"ל. ובתהלה לדוד [4] כותב: במה שנסתפק המג"א ס"ק לג אם אמר המבדיל בין קודש לחול בלא שם ומלכות אם יאמר אח"כ רצה בבהמ"ז, הרב ז"ל בסוסי' קפח כתב דלא יאמר,

עכ"ל [5]. וכ"כ בתוספת שבת [6] דיש להסתפק אם יאמר אחר כך רצה בברכהמ"ז.

                אגב, ראיתי בכף החיים [7]  שכותב על מה שנפסק בשו"ע שם: היה אוכל ויצא שבת מזכיר שבת בברכהמ"ז וכו' וז"ל: כ"כ מרן ז"ל בב"י בשם א"ח אבל בשם הרא"ש ז"ל בתשובה כלל כב כתב דאין להזכיר כלל של שבת, דכיון דמברך בחול א"צ להזכיר של שבת. וכ"כ הטור בסי' תרצה וכו' והביאו בשו"ע שם ס"ג בשם יש מי שאומר, ונראה כיון דאיכא פלוגתא בזה, שב ואל תעשה עדיף, משום דיש לחוש להפסק בתוך הברכה ומה גם דבעיקר סעודה ג' איכא פלוגתא די"א דא"צ לאכול פת כמ"ש סימן רצא וכו' וא"כ כיון דבעיקר הדין אינו מעכב, בדין זה דאיכא עוד פלוגתא אי אזלינן בתר התחלת סעודה או בתר השתא ולמ"ד אזלינן בתר השתא אם מזכיר יש חשש הפסק בתוך הברכה, שב ואל תעשה עדיף ואין להזכיר, עכ"ל. ופלא בעיני שהוא ז"ל פוסק נגד מרן וגם נגד הבן איש חי [8] שכותב: היה אוכל ויצא שבת מזכיר של שבת בבהמ"ז דאזלינן בתר התחלת הסעודה, ואע"ג די"א בתר השתא אזלינן, לא קי"ל הכי וכן המנהג פשוט להזכיר של שבת וכו', עכ"ל. ועיין מה שכתב הגר"ע יוסף שליט"א בהערותיו (עמ' רכה).

                וב"ה מצאתי תנא דמסייע למה שפסק מו"ר שליט"א והוא החיי אדם [9] וז"ל: ואם לא התפלל רק שאמר המבדיל וכו' צ"ע אם יזכיר רצה, ונ"ל דיזכיר (כמ"ש המג"א סי' רעא ס"ק יד), עכ"ל. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: תמוהה, איך כתב "כמ"ש" הרי המג"א לא מיירי כלל כשאמר באמצע המבדיל בין קודש לחול, ואם נתכוין הח"א להדין שהולכין בזה אחר ההתחלה, היה צריך להביא מהשו"ע בסי' קפח ולא מהמג"א, עכ"ל. וכתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א: דמצינו כעין זה שגם המג"א לענין רצה במוצאי שבת מביא ראיה מהל' קידוש וגם מציין לסי' קפה, עיין סי' רסג במג"א סוס"ק לג, עכ"ל.

 

                               

[1] ס"ק סז.

[2] כתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א: ויל"ע דא"כ מה לשון המג"א: "ומזכיר רצה

בברכת המזון".

[3] סוסי' קפח.

[4] סי' רסג ס"ק יג.

[5] כל המקורות לעיל ממו"ר שליט"א.

[6] סי' רסג ס"ק מ.

[7] סי' קפח ס"ק מג.

[8] שנה א פ' חקת סע' כב.

[9] כלל מז סע' כד.