סימן רעא  דיני קידוש על היין

 

סעיף יד  (א) אם לא טעם המקדש, וטעם אחד מהמסובין כמלא לוגמיו (פי' מלא פיו) יצא, ואין שתיית שנים מצטרפת למלא לוגמיו, ומ"מ מצוה מן המובחר שיטעמו כולם. וי"א דכיון שבין כולם טעמו כמלא לוגמיו יצאו, דשתיית כולם מצטרפת לכשיעור. והגאונים סוברים שאם לא טעם המקדש לא יצא, וראוי לחוש לדבריהם. ודוקא בקידוש, אבל בשאר דברים הטעונים כוס מודים הגאונים דסגי בטעימת אחר.

 

נשמת אברהם

 

              (א) אם לא טעם המקדש. מי שאינו שותה יין מחמת שמזיק לו, אין לו לקדש על היין על סמך שישתו המסובין[1], אלא יקדש מי שהוא אחר שיוציאו ידי חובתו [2] או יקדש על

הפת[3]. ועיין במ"ז[4] ובא"א[5] דמשמע דהמתענה בלילה צריך לקדש על הכוס ויתן לאחר לשתות, ולפי"ז ה"ה במי שאינו אוכל ושותה מפני שהוא חולה, ג"כ הדין כן. אך בשע"ת[6] הביא בשם ספר המכריע ועוד פוסקים דהיכא דליכא סעודה לא מחייב בקידוש, ולכן אין מקדש אא"כ יטעום כזית (או שישתה כשיעור), אבל בלא"ה לא מיחייב בקידוש, ונפיק ידי חובתו בקידוש שבתפילה. ומשמע שם בשע"ת שכן דעתו להלכה וכן משמע לכאורה במ"ז[7]. וכ"ז בקידוש הלילה, אבל בקידוש של שחרית משמע בהדיא גם במ"ז[8] דהמתענה או מי שאינו יכול לאכול ולשתות מחמת איזה חולשה, אין צריך לקדש כיון דקידוש של שחרית אינו אלא מדרבנן, עיי"ש[9]. ובהשמטות שם מוסיף המנחת שבת וז"ל: ועיין בספר כרם שלמה דאם הרהר בקידוש ולא אמר בפה, יש לומר דיצא, ע"כ. ולפי"ז אפשר לומר דיהיכא דליכא סעודה, כיון דיש בזה פלוגתת הפוסקים, נכון יותר שיקדש ע"י הרהור ולא בפה, וצ"ע למעשה, עכ"ל המנחת שבת. וראה מה שכתב הראש"ל הגר"ע יוסף שליט"א בהערותיו על ספרי.

                  ולגבי שיעור של אוכל ושתיה, לכתחלה צריך שיאכל קצת יותר מכביצה  פת[10], אולם בדיעבד יוצא אף בכזית[11] בכדי אכילת פרס[12]. ואם גם זה אינו יכול לאכול, יוצא גם בכזית פת הבאה בכיסנין[13]. ואם גם זה אינו יכול לאכול, ישתה לכתחלה רביעית יין בנוסף למלוא לוגמיו של קידוש[14], ולפחות רביעית יין כולל הקידוש[15].

                  ומה שכתב השע"ת[16] שנפיק ידי חובתו בקידוש שבתפלה, זה רק אם מכוין לכך[17]. אם לא קידש בלילה ויכול לאכול או לשתות כשיעור בשבת שחרית, יקדש לפני אכילתו קידוש הלילה [18] אבל לא יאמר ויכולו[19]. ואם קידש בלילה ע"י הרהור או בתפלה, צ"ע אם בבוקר יקדש [20].

 

 

סעיף טו  (ב) קידש, וקודם שיטעום הפסיק בדיבור, חוזר ומברך בפה"ג ואין צריך לחזור ולקדש. וה"ה אם נשפך הכוס קודם שיטעום ממנו, יביא כוס אחר ומברך עליו בפה"ג, וא"צ לחזור ולקדש.

 

נשמת אברהם

 

                   (ב) קידש וקודם שטעם. רופא שנקרא לחולה תיכף אחרי שקידש, אם הדבר לא בהול, יאכל לפחות כזית עוגה או ישתה רביעית יין בנוסף להיין ששותה לשם קידוש, או לפחות ישתה רביעית יין, ואז כשחוזר יוכל לאכול סעודתו בלי לקדש שוב. אולם אם הוא נקרא למקרה דחוף ולא הספיק לשתות מהיין כשיעור הנ"ל, אזי כשהוא חוזר צריך לקדש שוב על היין[21] ואם נקרא באמצע סעודתו, יוכל להמשיך סעודתו כשחוזר ואינו צריך לברך, לא ברכת המזון ולא ברכת המוציא (לפני שהוא ממשיך בסעודתו), ובתנאי שלא הסיח דעתו מסעודתו[22]. ונכון להדגיש דכל זה דוקא לאחר שכבר אכל כזית ונתחייב בברהמ"ז[23]. ומסתמא יצטרך ליטול ידיו שנית[24]. אולם לגבי ברכת על נטילת ידים ראה בסי' קסד במ"ב ס"ק יג ובבה"ל שם, וכן עיין לעיל סי' קעח ובדברינו שם.

 

 

[1] מג"א סי' רעב ס"ק ט ומ"ב שם ס"ק לג; קיצור שו"ע סי' עז סע' ט.

[2] מ"ב שם ס"ק לד.

[3] מ"ב שם ס"ק לג.

[4] סי' רפט ס"ק א.

[5] סי' תקצז ס"ק ג.

[6] סי' רעב ס"ק ב.

[7] סי' תרעח ס"ק ב.

[8] סי' רפט ס"ק א.

[9] מנחת שבת סי' עז ס"ק כב.

[10] סי' רצא סע' א ומ"ב ס"ק ב.

[11] מ"ב שם, ובסי' רעא מ"ב ס"ק לה, וסי' רעג מ"ב ס"ק כא.

[12] קצוה"ש סי' פא בבדה"ש ס"ק ב.

[13] סימן רעג מ"ב ס"ק כה, וסימן רעד מ"ב סוס"ק ט.

[14] סי' רעג מ"ב ס"ק כז.

[15] מ"ב שם; סע' ה שם ומ"ב ס"ק כב; ועיין גם במ"ב ס"ק כה וסי' רפו מ"ב ס"ק ז.

[16] סי' רעב ס"ק ב.

[17] סי' רעא שעה"צ ס"ק ד; ועיין גם בסי' רפט מ"ב סוס"ק י.

[18] ועיין במ"ב כאן ס"ק ב בשם המג"א ס"ק א ובביה"ל סע' א ד"ה מיד; סי' רעא סע' ח

ובשעה"צ ס"ק מז וסי' רפט מ"ב סוס"ק י.

[19] סי' רעא סע' ח ברמ"א ומ"ב ס"ק מ.

[20] מפי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א. ועיין סי' סב סע' ד ובמ"ב שם.

[21] מ"ב ס"ק עח בשם המג"א ס"ק לב.

[22] בן איש חי שנה א פ' בהעלותך סע' ב; כף החיים סי' קעח ס"ק יד. ואף שדעת מרן המחבר

להחמיר, ספק ברכות להקל ואפילו נגד מרן - בן איש חי שם. וראה לעיל סי' קעח

ובדברינו שם.

[23] מהגרש"ז אויערבאך שליט"א.

[24] סי' קסד סע' ב וסי' קע סע' א ומ"ב ס"ק ט.