אורח חיים סימן רע"ג (עידכון)
סימן רעג שיהיה
הקידוש במקום סעודה
סעיף א אין קידוש אלא (א) במקום סעודה, ובבית אחד מפנה לפנה חשוב מקום
אחד, שאם קידש לאכול בפנה זו ונמלך לאכול בפנה אחרת, אפי' הוא טרקלין גדול,
א"צ לחזור ולקדש. הגה ומבית לסוכה חשוב כמפנה לפנה. וי"א שכל
שרואה מקומו, אפילו מבית לחצר, א"צ לחזור ולקדש. וי"א שאם קידש במקום אחד על דעת
לאכול במקום אחר, שפיר דמי (וע"ל ריש סי' קע"ח), והוא שיהיו שני
המקומות בבית אחד, כגון מחדר לחדר או מאיגרא לארעא (וכן עיקר).
נשמת אברהם
(א)
במקום סעודה. וה"ה לגבי קידוש בבוקר[1]. וצריך לאכול אחרי
הקידוש[2], אולם כותב הציץ אליעזר[3]
שיוצא ידי חובת קידוש במקום סעודה עד עבור שיעור עכול שהוא עד כדי שעה וחומש,
ואפילו עוד ביותר מזה, ובמיוחד היכא שהמדובר בקידוש היום[4]. וכ"כ
האשל אברהם[5]. וחולה שמקדש על דעת לאכול מיד ומסיבות לא תלויות בו
(כגון שיש איחור בהגשת האוכל) קיבל את סעודתו רק, מאוחר יותר, יוצא ידי חובתו[6]. וכבר כתבו דמליל הסדר של פסח מוכח דחשיב מקום סעודה אף שבין הקידוש
והסעודה יש יותר משעה וחומש[7]. וכן ראיתי באשל אברהם בוטטאטש, ועיין גם
במקראי קודש[8].
סעיף ד יכול
אדם (ב) לקדש לאחרים אע"פ שאינו אוכל עמהם, דלדידהו הוי מקום סעודה.
ואע"ג דבברכת היין אינו יכול להוציא אחרים אם אינו נהנה עמהם, כיון דהאי
בפה"ג הוא חובה לקידוש, כקידוש היום דמי ויכול להוציאם אע"פ שאינו נהנה.
הגה ואפילו בקידוש של יום בשחרית בשבת, מותר לעשות כן. והוא שאינם יודעים.
ואם עדיין לא קידש לעצמו, יזהר שלא יטעום עמהם, שאסור לו לטעום עד שיקדש במקום
סעודתו.
נשמת אברהם
(ב) לקדש לאחרים. המקדש
בבית החולים או בבית אבות עבור קבוצות של אנשים או נשים הנמצאים שם שאינם יכולים
לקדש עבור עצמם, כיצד יעשה ?
א.
מותר לאדם לקדש עבור האנשים והנשים האלה ובלבד שגם המקדש וגם השומע יתכוונו זה
להוציא וזה לצאת ידי חובתו[9]. והוא יכול גם לברך ברכת בורא פרי הגפן
עבורם, ואפילו אם הוא לא ישתה שם[10]. ואפילו בקידוש של יום בשחרית מותר
לעשות כן[11].
ב. יש
אומרים שכולם ישבו ביחד מסביב או קרוב להמקדש[12] (אם שוכבים במיטתם כי
אינם יכולים לקום). אמנם אם מנהגם לעמוד בעת הקידוש יעשו כן[13], ובתנאי
שיקבעו השומעים עצמם יחד בעת הקידוש כדי לצאת, ולא שיהיו מפוזרים ומפורדים והולכים
אחד הנה ואחד הנה, דזה לא מקרי קביעות כלל[14].
ג. אם
הוא כבר קידש לעצמו ואכל סעודתו, ישתה מהכוס, אבל אם עדיין לא קידש עבור עצמו
ואינו מתכוין לצאת כעת בקידוש, אסור לו לטעום בכלל[15], וישתה אחד מן
המסובין.
ד.
כשהמקדש כבר קידש לעצמו והוא שותה כעת מכוס הקידוש, צריך הוא לשתות מלא לוגמיו
והוא רובו של רביעית[16]. אמנם משום ספק ברכה אחרונה, ישתה רביעית[17]
. ואם הוא עדיין לא קידש, לכתחלה יותר טוב אם הוא ישתה מהיין כעת [18],
וכדי שהקידוש יהיה במקום סעודה, ישתה לכתחלה רביעית יין מלבד כמלא לוגמיו מהכום של
קידוש [19]. ואם הוא אינו רוצה לשתות, אז ישתה אחד מהמסובין כמלא לוגמיו [20].
ואם גם זה אי אפשר, אז בדיעבד אפילו אם בין כל המסובין ישתו ביחד רובו של רביעית
גם יקדש[21].
ה.
השתייה של מלא לוגמיו, בין אם שותה אחד ובין אם שותים ביחד כמה מהמסובין, צריך
להיות בכדי שתיית רביעית, ולכל היותר בכדי אכילת פרס[22], שהוא הזמן עד
ארבע דקות[23].
ו.
אע"פ ששותה המקדש כשיעור, מצוה מן המובחר שכל אחד מהשומעים יטעמו מהיין[24], ואפילו כל שהוא[25].
ז. אם
הוא צריך לקדש שוב עבור אחרים יקדש, וגם יכול שוב לברך בורא פרי הגפן עבורם (וגם
שהחיינו בחג) ואע"פ שהוא לא ישתה אולם הם שותים, או אחד מן המסובין יטעום מעט
[שלא תהא ברכתו לבטלה[26]] והוא ישתה כמלא לוגמיו.
ח. כל
שהוא יודע שעוד יצטרך לברך עבור אנשים אחרים באותו ביה"ח או בית אבות, לא
יברך ברכה אחרונה.
ט.
המקדים לקדש, כמו בימות הקיץ שמקדשים ואוכלים לפני שבת, אם עדיין יש שהות עד
להשקיעה והוא אינו רוצה כעת לקבל עליו את השבת כדי שיוכל, למשל לנסוע חזרה הביתה
אחרי שהוא גומר לקדש עבור החולים או הזקנים, כתב הגרש"ז אויערבאך
שליט"א[27]: בשעת הדחק אפשר להקל בזה,
ומי שלא קיבל עליו את השבת יכול לקדש עבור אחר שקיבל עליו את השבת, אם זה ליחידים
ובאופן עראי, אבל אין לקבוע מנהג כזה בקביעות. ועדיף טפי שגם המקדש יכוין לקבל
עליו קדושת שבת, ואפי"ה גם יכול לשוב לביתו מבעוד יום, אם אין נהג נכרי גם
ברכב של ישראל (אחר שהלה יסיע אותו), עכ"ד. וכן פסק גם הציץ אליעזר[28].
וכמובן שיקפיד לא לפתוח או לסגור דלת המכונית כל שזה גורם להדלקת או לכיבוי נורה,
וכן לא יעשה כל דבר אחר הקשור באיסור מלאכה.
[1] סי' רפט סע' א.
[2] סע' ג בהגה.
[3] חי"א סי' כו.
[4] לב אברהם ח"ב עמ' כו.
[5] בוטשאטש ס"ק ג.
[6] מ"ב ס"ק יג וערוה"ש סע' ד.
[7] מאת הגרש"ז אויערבאך שליט"א. וכתב לי
מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א שאולי שאני
התם שמפסיק לצורך האכילה, ועוד, עיין בחזון
עובדיה עמ' קכו שמביא שם הגר"ע
יוסף שליט"א שכדאי לשתות רביעית יין
שיהא יוצא חובת קידוש במקום סעודה.
[8] להגרצ"פ פראנק זצ"ל, פסח ח"ב עמ'
קלו.
[9] כאן סע' ו.
[10] שו"ע.
[11] רמ"א.
[12] עיין בסי' רעא סע' י ברמ"א ובמ"ב
ס"ק מו ושעה"צ שם.
[13] מטה אפרים סי' תרכה באלף המטה ס"ק עד.
[14] מ"ב שם.
[15] סי' רעא סע' ד.
[16] שם סע' יג.
[17] סי' קצ סע' ג וסי' רי סע' א. ולגבי שתיית יין שרף
ראה בט"ז סי' רי ס"ק א שכותב
דבשתיית יי"ש אפילו אם שותה פחות
מרביעית חייב בברכה אחרונה עיי"ש טעמיו,
וכותב הא"א (בוטשאטש) סימן רעב שיש ללמוד
זכות על העושים קידוש על יי"ש
בכלי קטן מהא דט"ז הנ"ל. אמנם
המ"ב (סי' רעב ס"ק ל) כותב שיזהר ליקח כוס
מחזיק רביעית ולשתות ממנו מלא לוגמיו שהוא
רוב רביעית, בדיעבד או בשעת
הדחק שאין יכול לשתות כמלא לוגמיו ואין לו
יין ושאר משקין, אפילו שתיית כל
המסובין מצטרפין למלא לוגמיו, עכ"ל.
וראה גם בסי' רעא במ"ב סוס"ק סח.
[18] סי' רעא מ"ב ס"ק עב.
[19] סי' רעג מ"ב ס"ק כז.
[20] סי' רעא סע' יד.
[21] שו"ע שם. וראה מה שכתב הגרש"ז אויערבאך
שליט"א בספר זכרון לרי"י וינברג זצ"ל,
עמ' 12: מכיון דטעימת כוס אינה אלא משום
גנאי שלא יאמרו שלא לצורך הוא
ברכה זו (עיין במג"א סי' תרכא, וכן
ברש"י עירובין מ ע"ב ד"ה ליתביה), אז אם
מחלק את הכוס בין המסובין אע"ג דכל אחד
שותה רק מעט, מ"מ לאו גנאי הוא
לכוס אלא אדרבה מחשיבו בכך וכו', ולכן אפילו
אם מברך ואינו טועם כלל אין זה
ברכה לבטלה, עכ"ד.
[22] מ"ב שם סוס"ק סח.
[23] שמירת שבת כהלכתה פמ"ח סע' י ו-יד.
[24] סי' רעא סע' יד,
[25] מ"ב שם ס"ק עא.
[26] מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א.
[27] מוריה אלול תש"מ.
[28] חי"ג סי' כה.
אורח חיים סימן רע"ג (עידכון)