אורח חיים סימן רפ"ז (עידכון)
סימן רפז נחום
אבלים ובקור חולים בשבת
סעיף א (א) יכולים
לנחם אבלים בשבת, וכן יכולים (ב) לבקר את החולה. ולא יאמר לו (ג)
כדרך שאומר לו בחול, אלא אומר לו (ד) שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא
ורחמיו מרובים ושבתו בשלום. הגה וי"א דאין צריך לומר ורחמיו מרובים וכו',
וכן נהגו.
נשמת אברהם
(א)
יכולים לנחם. אמרינן בגמ' בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת, וע"כ
לא יפה עושין אותן שכל ימי השבוע אין הולכין, רק בשבת[1]. וכותב
השע"ת[2] בשם חכמי המוסר: מי שסיפק בידו לא יפה עושה לבקר חולה בשבת,
וילך בחול לבקר עניים חולים ויראה ענים וצרכם וירחם עליהם כפי אשר תשיג ידו, והוא
מצות בקור חולים כתקונה. ונראה מי שבימות החול טרוד במילי דשמיא או דעלמא, ובשבת
שיש לו פנאי הולך לחולה אוהבו שיודע בו שיש לו נחת מזה שהוא בא אליו לבקרו, מצוה
קא עביד ואין לו למנוע מללכת בשבת ויו"ט. ומי שהוא רך הלבב ומיצר על יסורי
החולה, אין לו לילך בשבת לבקר דלעונג ניתן ולא לצער, עכ"ל. ומוסיף
הביה"ל[3]: ונראה דה"ה אם הלך לבקרו בחול ג"כ אין איסור
לבקר בשבת דהלא אמרו חז"ל דאין לביקור חולים שיעור, ולא מעטו הפוסקים רק אם
בחול אין הולך כלל ומכוין שילך בשבת, ובפרט אם הוא יודע שבהליכתו לחולה הוא לתועלת
ליעצו איך להתנהג בענין מחלתו וגם לחזק אותו שלא יפול לבו עליו, בודאי מצוה רבה
הוא עושה בזה.
(ב)
לבקר את החולה. חולה שיבו"ס שמבקש שיקראו לקרוביו לבקר אצלו (ויש חשש
שתטרף דעתו[4]), מותר לומר לנכרי לנסוע אליהם כדי להזעיקם[5],
ומותר ליהודי להצטרף עמו[6]. וליהודי לחוד מותר רק ללכת ברגל ואל לו
לחלל את השבת באיסורי
תורה[7]. ומותר לעשות זאת גם כשאין החולה
מבקש שיבואו אליו[8]. ומותר ליהודי ללכת ברגל אף אם יצטרך לצאת מתחום
העיר[9]. אמנם לפי הגרש"ז אויערבאך שליט"א זהו דוקא תוך
י"ב מיל, דאל"כ כבר נכנס לספק איסור תורה, עיין סי' שצז במ"ב
ס"ק א, ועיין גם בסי' תד בביה"ל ד"ה והואיל, שמחמיר גם בכרמלית, אך
צ"ע לדינא, כיון שהביה"ל שם מביא דבשו"ע הרב והגרע"א כתבו
להקל כפשטות הדברים בתשובות הרמב"ם (וכמבואר בה"ה פכ"ז מה' שבת
ה"ג). אולם בשו"ת בית יצחק סי' מב או"ק יב כתוב, דא"א כלל
לומר דאין תחומין בכרמלית, אא"כ ננקוט דשפיר הוה ר"ה גם בלי ס' רבוא
ע"ש[10]. ומהחלקת יעקב משמע שאם החולה המסוכן יהנה מבקור קרוביו,
אז מותר להם גם לחלל את השבת ככל ספק פקו"נ שדוחה שבת, ועיין בכל בו על
אבילות[11]. וראה גם להלן סי' שו ס"ק ד.
(ג)
כדרך שאומר לו בחול. דמצטער ומעורר הבכי דאסור בשבת [12].
(ד)
שבת היא מלזעוק. וז"ל הב"י: ת"ר[13] הנכנס לבקר את החולה,
אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא, ור"מ אומר יכולה היא שבת שתרחם
בזכותה, ר' יהודה אומר המקום ירחם עליך ועל חולי עמו ישראל, רבי יוסי אומר המקום
ירחם עליך בתוך חולי עמו ישראל, שבנא איש ירושלים אומר בכניסתו אומר שלום וביציאתו
אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא ורחמיו מרובין ושבתו בשלום. ופי' הר"ן,
שבת היא מלזעוק אינו יכול לבקש רחמים עכשיו שע"י כן יעורר בכי ויצטער, אלא
אומר להם דברי תנחומין שלא יצטערו. ופסק הרמב"ם בפכ"ד ה"ה
כת"ק, וכן נראה שהוא דעת רבינו, אלא שסובר דשבנא לא בא לחלוק אלא לפרש דברי
ת"ק, והרמב"ן בספר תורת האדם פסק כרבי יוסי ולא נהגו כן, עכ"ד מרן
הב"י. וצ"ל שלדעת הרמ"א שפוסק כהרמב"ם, שבנא איש ירושלים חולק
על הת"ק, ומה שכתב דאצ"ל ורחמיו מרובים הא איסורא ליכא ורשות לומר כמו
שירצה, אולם עיין בפמ"ג מ"ז שכותב שמשמע מהלבוש שאסור לומר ורחמיו
מרובים שהוא לשון תחנה.
[1] מ"ב ט"ק א.
[2] ס"ק א.
[3] ד"ה וכן יכולים.
[4] מאת הגרש"ז אויערבאך שליט"א.
[5] סי' שו סע' ט.
[6] שו"ת הר צבי יו"ד סי' רצג.
[7] ילקוט הגרשוגי סי' שו ס"ק ה; קצות השולחן סי'
קלה בבדה"ש ס"ק א; שו"ת ציץ אליעזר
ח"ח סי' טו פ"ט.
[8] שו"ת חלקת יעקב ח"א סו"ס סד;
שו"ת שואל ומשיב מהד"ג ח"ב סי' קפ.
[9] חלקת יעקב שם.
[10] שש"כ פל"ח הערה יט.
[11] ח"א פ"א סי' א סע' טו.
[12] מ"ב ס"ק ב.
[13] שבת יב ע"ב.
אורח חיים סימן רפ"ז (עידכון)