סימן
רצו דיני הבדלה על היין
סעיף א סדר הבדלה יין, בשמים, נר,
הבדלה וסימנך יבנ"ה. וצריך ליזהר שלא יהא הכוס פגום. הגה ונהגו לומר קודם
הבדלה שעושים בבית, הנה אל ישועתי וגו' כוס ישועות אשא וגו' ליהודים היתה אורה
וגו', לסימן טוב. ובשעת הבדלה יתנו עיניהם בכוס ובנר. ונוהגין לשפוך מכוס של יין
על הארץ, קודם שסיים בפה"ג, כדי שלא יהיה הכוס פגום. וטעם השפיכה,
דאמרינן כל בית שלא נשפך בו יין כמים אין בו סימן ברכה, ועושין כן לסימן טוב בתחלת
השבוע. גם שופכין מן הכוס לאחר הבדלה ומכבין בו הנר ורוחצים בו עיניו, (א) משום חיבוב המצוה.
נשמת אברהם
(א)
משום חיבוב המצוה. ומה שנוהגין ליתן
מהיין לעיניו, עיין בפרקי דרבי אליעזר[1] שכותב: ומה שישאר בכוס מן המים
(שהטיל מקודם בכוס של הבדלה) מעבירו על גבי עיניו, למה משום שאמרו חכמים שיורי
מצות מעכבין את הפורענות, עכ"ל. אולם עיין בתוס' [2]שכותבים: כתב
בשם רב נטרונאי גאון בתשובות, מקדשין בבית הכנסת ונותן לתוך עיניו לרפואה כדאמר
ברכות מג ע"ב פסיעה גסה נוטלת אחד מת"ק מאור עיניו ואימת מהדרא ליה
בקידושא דבי שימשי, ומיהו באבי העזרי כתוב דהאי רפואה מצי למיעבד בקידוש שבביתו
עכ"ל של התוס', וכן עיין בטור[3] שכותב: שהטעמת יין של קידוש של
שבת רפואה היא וכו' וזה שמקדש (בבית הכנסת) ונותן לציבור משום רפואה ליתן על
עיניהם דאמרינן פסיעה גסה וכו', ועיי"ש בב"י. וכותב שם הפרישה: דוקא על
עיניהם ולא עמיץ ופתח דאי עמיץ ופתח ונכנס לתוך העינים אסור משום רפואה כ"כ
ר"י, ונ"ל דמש"ה לא נותנים ע"ג העינים אלא במוצאי שבת דליכא
לחשש משום איסור רפואה וכו', עכ"ד. אולם ראיתי בא"ר[4] שכותב:
יתן עיניו בנרות וכו' עד שיגמור ויכלו כדי לרפאות עינים שכהו מפסיעה גסה, משום
שראיתי בדרשות מהר"ש שנהג לראות בנרות בשעת קידוש מה"ט, וכתב
במהרי"ל ה' שבת משום דפסיעה גסה וכו' והמסתכל בשתי נרות של שבת יהיה לו
רפואה, ע"כ. ומג"א כתב דיש ליתן עיניו בכוס ובנר כמ"ש ר"ס רצז
מיהו אין לדקדק בזה כ"כ, עכ"ל, ועיי"ש באריכות.
[1] פרק כ, והובא בברכ"י כאן ס"ק ב.
[2] פסחים ק ע"ב סוד"ה ידי קידוש יצאו.
[3] או"ח סי' רסט.
[4] סי' רעא ס"ק כא והובא במ"ב ס"ק מח.