סימן שז  דיני שבת התלויים בדבור

 

סעיף ה  דבר שאינו מלאכה, ואינו אסור לעשות בשבת אלא משום שבות, מותר לישראל לומר לא"י לעשותו בשבת והוא שיהיה שם (א) מקצת חולי, או יהיה צריך לדבר צורך הרבה, או מפני מצוה. כיצד, אומר ישראל לא"י בשבת לעלות באילן להביא שופר לתקוע תקיעת מצוה או להביא מים דרך חצר שלא עירבו לרחוץ בו (ב) המצטער, ויש אוסרין. הגה ולקמן סי' תקפ"ז פסק להתיר, וע"ל סי' רע"ו דיש מקילין אפילו במלאכה דאורייתא, וע"ש ס"ג.

 

נשמת אברהם

 

                  (א) מקצת חולי. דאלו בחולי ממש הכולל כל הגוף או שיש בו סכנת אבר, אפילו ישראל עושה שבות לחד דעה כמ"ש סי' שכח סע' יז. ודע דאין מדמין דבר לדבר בענין השבותין ואין לך בם להתיר אלא מה שאמרו חכמים דלגבי מילה לא התירו שבות דאמירה לא"י במקום מלאכה דאורייתא כמ"ש סי' שלא סע' ו, וגבי לוקח בית בארץ ישראל מותר כמ"ש סי' שו סע' יא[1]. ועיין ברעק"א כאן שכותב: בחי' חו"י סי' מו מסתפק די"ל דדוקא באמירה לנכרי לעשות מעשה אבל אמירה לנכרי שיאמר לנכרי אחר י"ל דשרי לגמרי, עכ"ל. וראה בשש"כ[2] שכותב: ויל"ע אי שרי למימר לנכרי במקום מצוה (או במקום מקצת חולי) וכדומה לעשות איסור דאורייתא כלאח"י, דג"כ הוה שבות דשרינן. ושמעתי מהגרש"ז אויערבאך שליט"א, דכיון שמצינו גבי צינור שעלו בו קשקשים, דאיכא דס"ל שכלאח"י ע"י יהודי במלאכה דאורייתא קיל טפי משבות של אמירה לעכו"ם לעשות מלאכה כדרכה, עיין סי' שז בתהלה לדוד ס"ק ה וסי' שכח ס"ק נז, ועיין חזו"א סי' נו סוס"ק ד, ולכן, אע"ג דלא קיי"ל הכי, עיין קצוה"ש סי' קלד סע' ד ובבדה"ש ס"ק ו וסי' שכח סע' יז וסי' תצו בשעה"צ ס"ק ט (וכן ראה בב"י סי' שלד סוד"ה ומ"ש מצילין ספרים - א.א.), מ"מ פשוט הוא דכלאח"י ע"י נכרי חשיב כשבות דשבות דשרי, עכ"ד (של הגרש"ז שליט"א). ואף אם הנכרי יעשנו אח"כ כדרכו, לית לן בה, אשל אברהם (בוטשאטש) סי' שז סע' ה, ועיין סי' שטז סע' יב בביה"ל ד"ה ואסור, וע"ע ארחות חיים סי' שז סוס"ק ג, דבמלאכה דאורייתא לא מהני לעשות ע"י שני נכרים ביחד, אף דקיי"ל דשנים שעשו, וזה יכול וזה יכול, דפטור, עכ"ל של השש"כ שם.

                  (ב) המצטער. עיין ברעק"א שכותב, דמשמע דמצטער מותר לרחוץ אפילו גופו בחמין שהוחמו מע"ש וקיל יותר משאר שבותים כיון שהוא רק מכח גזירה וכמ"ש הריא"ף פ"ב דביצה. וכותב השש"כ[3] בשם הגרש"ז אויערבאך שליט"א: הגזירה של שחיקת סממנים מעיקרא גזרו אותה על המצטער, כדי שלא יבואו לידי עבירה, וכמו"ש התוס' שבת לט ע"א ד"ה מפני, דכל איסורי דרבנן הם גזירה אטו דאורייתא, ורק בגזירה דמרחצאות שהיא רק מפני עוברי עבירה הוא דקיל, וכדמשמע מדברי הרי"ף והרא"ש שהביאם הרעק"א בעצמו, עכ"ד, ועיין בסי' שטז סע' ט דמצינו דמשום צערא דגופא לא גזרו על איסור מוקצה (בני"ד התרופות), וכ"ה בתהלה לדוד סי' שכח ס"ק עט לענין קורי עכביש, ויל"ע בהא דסי' שכח סע' מו ובשו"ע הרב סע' נא. וצ"ע דלמה לא גזרו משום שחיקת סממנים בהא דמורסא וקוץ בסי' שכח סע' כח ובמ"ב ס"ק פח, ושמעתי מהגרש"ז אויערבאך שליט"א, דשאני מורסא וקוץ דאינו מרפא רק מוציא את המוגלה או את הקוץ, עכ"ל של השש"כ.

 

 

סעיף יז  (ג) אסור ללמוד בשבת ויו"ט, זולת בד"ת ואפילו בספרי חכמות אסור, (ד) ויש מי שמתיר, (ה) וע"פ סברתו מותר להביט באצטרלו"ב בשבת, (ולהפכה ולטלטלה כדלקמן סי' ש"ח.

 

נשמת אברהם

 

                  (ג) אסור ללמוד. דעת הרמב"ם [4].

                  (ד) ויש מי שמתיר. דעת הרשב"א והרמב"ן [5]. וכותב המ"ב [6] וכן נוהגין להקל, אולם כתב הא"ר דירא שמים ראוי להחמיר בזה כי הרמב"ם והר"ן אוסרים.

                  (ה) וע"פ סברתו. וכן מותר לפי סברתו לעיין בספר רפואות וללמוד בהם משום חכמה ולא דמי לשטרי הדיוטות [7]. ורופא ודאי מותר וקעביד נמי מצוה כשלומד בשבת בספרי רפואה[8].

                  קיימת גם מחלוקת הפוסקים אם מותר או אסור ללמוד בשבת ע"י הסתכלות, למשל בחדר ניתוח וכו', עיין במג"א[9] שמתיר, וכן בשו"ע הרב[10] ובשו"ת חלקת יעקב[11]. אולם עיין במ"ב[12] שכותב שיש מחמירים כי לדעתם ההיתר הוא רק למי שנזדמן לו הדבר במקרה, ולא לעשות זאת בכוונה מראש. וכן בשאילת יעב"ץ[13]. ומוסיף המ"ב שם שגם זה יש לו ליזהר שלא ידבר אז עם העכו"ם בזה. אולם כתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א[14] שנראה דרק אומנות של מלאכה הוא דאסור, אבל להסתכל בחדר ניתוח שפיר שרי וגם מותר לדון בזה עם המורה. וראה לעיל סי' שו סע' ח מה שכתבנו.

                  ועיין לקמן סי' שח סעי' נ, לגבי טלטול ספרי רפואה.

                  אסור לבקש מגוי שירשום העתק נוסף (ע"י נייר קופי) מתמצית ההרצאות ששומע בשבת, אף שאין הגוי כותב בזה במיוחד עבור היהודי בשבת, אלא יש להעתיק אחר השבת את מה שכתב הגוי לעצמו בשבת[15]. אולם מותר לומר לגוי לעשות העתק נוסף לצורך הגוי עצמו, ואותו יקנה ממנו אחרי השבת[16].

 

 

[1] מ"ב ס"ק כא ועיין בשו"ת הרמב"ן סי' קכג.

[2] פ"ל הערה מו.

[3] פל"ד הערה ז.

[4] פי' המשנה בפרק שואל.

[5] שו"ת הרשב"א ח"ז סי' רפח שמביא גם הרמב"ן.

[6] ס"ק סה.

[7] עטרת זקנים, וכן מובא בבאר היטב ס"ק כ.

[8] לב אברהם ח"ב עמ' יח. ואמר לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א שסטודנט לרפואה צריך

להחמיר כי אינו מטפל בחולים כעת.

[9] סי' שמ ס"ק ח.

[10] שם סוס"ק ו.

[11] ח"א סי' פד.

[12] סי' שמ ס"ק כא.

[13] טי' מא ד"ה לכן אהוב כבני, מובא לעיל סי' שו ס"ק ג.

[14] לב אברהם ח"ב עמ' יח.

[15] שו"ת מנחת יצחק ח"ה סי' לו.

[16] מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א, מהא דאו"ח סי' תמח סע' ד ומ"ב ס"ק כג; ארחות חיים

סי' שז ס"ק ה.