סימן שיג טלטול דלת וחלון והמנעול בשבת
סעיף ו מטה של
פרקים אסור להחזירה ולהדקה, ואם תקע חייב חטאת ואם היא (דרכה להיות) רפויה, מותר לכתחלה, (ובלבד שלא יהדק). (א) וכוס של פרקים, מותר לפרקו ולהחזירו
בשבת. ויש מי שאומר שדין הכוס כדין המטה. הגה
ואם דרכו להיות מהודק אע"ג דעכשיו רפוי, אסור.
נשמת
אברהם
(א) וכוס של פרקים. ראה מה
שכתבנו בנשמת אברהמ [1] לגבי חיבור של מזרק למחט בשבת סמוך לשימושו בחולה
שאין בו סכנה, כשזורק את שניהם מחוברים יחד אחר שגמר להשתמש בהם.
וראה
בשו"ת מהרי"ל דיסקין [2] שמסתפק בדין קשר שפעמים נמלך ומבטלו
וכותב: אם אינו צריך לחבל ולכן מניחו שם קשור אי איכא איסורא, דנימא דקשירה זו
הויא מלאכה שאינה צריכה לגופה, דהיינו שמתעצל להתיר, אבל אינו רוצה בקשירתו וכו',
וקצת יש להביא ראיה מהא דיומא סז ע"א דתיקנו חז"ל שיקשור גם בין קרניו
(של שעיר המשתלח), והלא קשר זה אינו עשוי להתירו לעולם שהרי כשמתגזר איברים אינו
יורד אחריו, ואם כן להרמב"ם עובר בקושר ביום הכפורים ממש, אלא ע"כ כנ"ל, דכיון שאינו צריך לו לקשר אח"כ לא
חשיב קשר של קיימא וכו', עכ"ל.
ומאידך ראה
ברש"י [3] שכותב: שכשאוגד לולב ביום טוב לא יקשור שני ראשים כאתד
כשאר קשרים וכו' וזה של קיימא הוא שאינו חושש להתירו עולמית, עכ"ל.
וכותב הגרש"ז
אויערבאך זצ"ל [4]: אולם יש לדון דאפשר שאין זה דומה כלל ללולב אשר
שם עיקר הרצון הוא הקשר מפני שלולב צריך אגד או משום "זה אלי ואנוהו",
והקשר נעשה לקיום המצוה כשהם קשורים יחד, מבלי לחשוב כלל על התרת הקשר, כי לא
איכפת לו כלל אם ישאר קשור או לא וכו', לכן גם חיבור חלקי המזרק לא חשיב כבונה
הואיל ודעתו רק לרגע של הכנסת התרופה ולזורקו את"כ. גם ראיתי בשו"ת
מהרי"ל דיסקין וכו' מ"מ מצד הסברא נלע"ד דמה שזורקו לאשפה גם כן
חשיב כאינו של קיימא, ומ"מ פלא שלא הזכיר כלל מהגמ' ורש"י מאגד של לולב,
עכ"ל.
ושמעתי
מהגרש"ז אויערבאך זצ"ל שמותר, לעת הצורך, לחבר מחט למזרק בשבת כדי
להשתמש בהם, אפילו בחולה שאין בו סכנה.
וראה בשו"ת
ציץ אליעזר [5] שכותב ליישב את דברי המהרי"ל דיסקין עם דברי
רש"י וכותב שלכן מתיר הוא שליט"א להשתמש במזרק ומחט שצריכים לחברם בשבת
אפילו עבור חולה שאין בו סכנה ולא נקרא זה כבונה.
[1] כרך א או"ח סי' שיג ס"ק א (עמ' קן).
[2] קונטרס אחרון אות לה.
[3] סוכה לג ע"ב ד"ה הותר אגדו.
[4] שמירת שבת כהלכתה ח"ג פל"ה הערה סג (עמ' נח).
[5] חט"ז סי' טו.