אורח חיים סימן שט"ז (עידכון)
אורח חיים סימן שט"ז (עידכון שני)
סימן שטז צידה
האסורה ומותרת בשבת
סעיף ז (א) הצד
נחשים בשבת, או שאר רמשים המזיקים, אם לרפואה, חייב ואם בשביל שלא ישכנו, מותר.
נשמת אברהם
(א) הצד נחשים. ובמקומות
שדרכן להמית כגון נחש בארץ ישראל, אפשר אפילו הוא היה מתכוין בצידתו לרפואה
ג"כ פטור[1] כיון דמצוה לבערו מן העולם כדי שלא יהרוג בני אדם[2]. ואדם שנושך ע"י נחש והצליח אח"כ להורגו, צריך להביא את הנחש
לביה"ח, אפילו בשבת ואפילו דרך רה"ר גמורה לשם זיהוי כדי שיוכל ע"י
כך לקבל טיפול יותר מדוייק ויעיל.
סעיף ח שמונה שרצים האמורים בתורה,
הצדן חייב (ב) והחובל בהם, אע"פ שלא יצא מהם דם אלא נצרר תחת העור,
חייב. ושאר שרצים, אינו חייב החובל בהם אא"כ יצא מהם דם, והצדן לצורך, חייב.
שלא לצורך, או סתם, פטור אבל אסור, ולהרמב"ם חייב.
נשמת אברהם
(ב)
והחובל בהם. דעת הרמב"ם[3] דחובל חייב משום מפרק שהוא תולדה
דדש, ולפ"ז בעינן שיצא דם כשיעור גרוגרת ממקום למקום לענין חיוב חטאת כמו בדש
(ואיסור תורה יש בכל ענין), והפמ"ג[4] כתב שגם אם חבל בשרו לאחר
מיתה ויצא דם חייב. וי"א דחיובא דחובל הוא מחמת נטילת נשמה שבאותו מקום שחבל,
כי הדם הוא הנפש וא"כ לא בעינן שיעורא לחיובא. ורוב הפוסקים הסכימו לזה,
היינו רש"י[5], והרמב"ן והרשב"א והריטב"א והמאירי[6]. וגם התוס'[7] הסכימו דטעם זה עיקר[8]. וכ"כ
התוס' רי"ד[9]. ואם הוא מקיז דם לאדם לרפואה כשאין בו סכנה או
בבהמה, חייב לכו"ע אפילו בפחות מכשיעור דהוא בכלל מתקן וגם הוא מלאכה הצריכה
לגופה דהא רוצה בחבלה זו כדי להתרפאות[10]. וצ"ע על מה שכ'
הפמ"ג שגם אם חבל בשרו לאחר מיתה ויצא דם חייב, מהגמ' בשבת[11], כי
הלא שם הוא עושה מציצה ולפי צד אחד הילד הוא נפל, ובכל זאת מותר כי מחתך בבשר הוא[12]. אולם שמעתי מהגרש"ז אויערבאך שליט"א ששאני התם כי לפי הצד
שמדובר בנפל, אין לו כל רצון וכוונה בדם המציצה, אולם הכא הוא מעונין בדם מהמת
וכ"כ הפמ"ג עצמו בסי' שלא מ"ז ס"ק א. ועיין מה שכתבתי בלב
אברהם[13] בשם הגרש"ז שליט"א שמותר לעשות ביופסיה ממת בשבת אם
ע"י זה יהיה אפשר לעזור לחולה אחר הנמצא לפניו. אולם להוציא דם ממנו יהיה
אסור כשלא מדובר על עזרה לחולה מסוכן.
ולכן הוצאת דם בשבת לשם בדיקתו,
בין מהאצבע ובין מהוריד, מותר רק עבור חולה שיבו"ס או חשש סכנה. אולם עבור
חולה כזה מותר להוציא דם, אפילו אם לא תתקבל התשובה עד למחרת, כשזה דרוש לקביעת
הטיפול המיידי בחולה המסוכן. וכן מותר להשתמש במכשיר אשר בבת אחת בודק כמה נתונים
(אוטואנליזה), כולל אלו שלא נחוצים עבור החולה, ואין בזה משום מרבה בשיעורים[14]. ויש להשתדל להוציא בבת אחת את כל כמות הדם הדרושה, ולא לקחת דם גם
מהעורק וגם מהוריד או אצבע[15].
קיים סוג של מזרקים שעומדים
להוצאת דם מוריד ע"י שאיבה אוטומטית. מכניסים מחט לוריד ואח"כ תוחבים את
החוד השני של המחט לתוך הפקק של המבחנה, ודם מהוריד נשאב מיד ובאופן אוטומטית עד
שהמבחנה מתמלאת. מוציאים עתה את המבחנה כשהמחט עדיין בתוך הוריד, ואז אפשר לתחוב
שוב מבחנה אחרת ולמלאת אותה בדם, וכן הלאה לפי הצורך. נ"ל ברור שיש בזה איסור
דאורייתא בשבת, ולכן מותר רק לצורך חולה שיבו"ס, גם לפי המג"א[16]
וגם לפי האבן העוזר[17], וראה גם בביה"ל[18]; והסכים אתי
מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א.
שאיבת נוזל מחללי הגוף כגון
מהחזה, הבטן או הפרקים, מותר מן התורה, כי מפקד פקיד, ולכן מותר לעשות זאת בשבת
אפילו לחולה שאבו"ס[19], וכן מותר לשאוב במחט ומזרק, מוגלה הנמצא
בפצע, ועיין להלן בסי' שכח סע' כח. וכן בעמ' שמח-שנ.
זריקות -
חולה שיבו"ס, מותר לחלל את השבת כדי להזריק לו זריקה, בין תת-עורית, בין תוך
שרירית ובין תוך ורידית, ולחולה שאבו"ס ודאי שמותר להזריק לו זריקה תת-עורית
או תוך שרירית, כיון שאין בהן כשלעצמן איסור תורה. אולם בנוגע לזריקת תוך ורידית,
יש אומרים שיש בה איסור תורה, כי צריכים להוציא מעט דם לפני ההזרקה כדי לוודא
שהמחט אמנם נמצא בתוך הוריד, וחייבים משום מלאכת דישה[20]. אולם לדעתו
של הציץ אליעזר[21] יש כאן רק איסור דרבנן כי אינו צריך לגוף הדם אלא
כדי להכיר אם המחט נמצא בתוך הוריד, והו"ל איפוא כחופר גומא וא"צ אלא
לעפרה. ועוד כתב שם, שטיפות דם אלה המה מיפקד פקיד בתוך הוריד כפי שכתב בשו"ת
קול גדול למהר"ח בן חביב ז"ל סי' מג, וע"כ אין חייבים על הוצאתם
משום חובל, ועיין שם [22] מה שכתב על העדות מהחזו"א זצ"ל.
ועיין בשש"כ[23],
שכותב: נתעורר הגרש"ז אויערבאך שליט"א ממ"ש המג"א סי' שכח
ס"ק מא' והלבוש שם, דקילוח חלב מאשה להציל מרוח רעה חשיב מלאכה שאצל"ג,
ע"ש במ"ב ס"ק קיג, וכ"כ שם הפמ"ג בחולב ע"ג קרקע
כדי שיראה התינוק וירצה לינוק, ע"ש בשעה"צ ס"ק פא, וה"נ גם
כאן, מסתבר דחשיב כמו ע"ג קרקע. והא דמשמע בכתובות ה ע"ב שדם בתולים
חשיב כצריך לגופה, יתכן דהוא מפני שגם לאחר שכבר יצא הדם עדיין רוצה לראות או
להראות אם זה דם ציפור או דם בתולים, משא"כ הכא. גם ראיתי בס' טל אורות במלאכת
דש שלמד מהמג"א הנ"ל במי שיש לו כאב גדול באוזן, שמותר להטיף חלב חם
מדדי האשה לתוך האוזן משום דהו"ל מלאכה שאצל"ג, ע"ש (ודבריו הובאו
בשביתת שבת, מלאכת דש בב"ר ס"ק פב). אולם לפענ"ד הדברים תמוהים
מאד, דמ"ש מהמוציא לרפואה דחייב, עיין שבת פ ע"א, ועיין גם בחי' הר"ן
שבת עה ע"ב, דבכדי לשאול את החכם על דם נדה חשיב כצריכה לגופה. וגם על
המג"א הנ"ל כבר תמהו מאד בתוס' שבת ובנזירות שמשון, וגם ראיתי בהפלאה על
כתובות דף ו בד"ה ומיהו, שכתב דגם בביאה שניה חשיב כצריכה לגופה למען דעת שאם
לא ימצא דם, תו אין לתלות בדם בתולים אם ימצא אח"כ כשיבעל פעם אחרת ע"ש,
הרי חזינן דאע"ג שזה רק ספק, וגם א"צ כלל להסתכל בדם לדעת אם הוא דם
בתולים, ואפ"ה חשיב ליה כצריכה לגופה, וכ"ש בני"ד. אך אפשר, דשאני
דם בתולים שהדם הזה שבאותו מקום עומד לכך לראות אם יש דם או לא, ולכן חשיב בכל
ענין כצריך לגופה, ולא כשהולך לאיבוד, דמצד הסברא נראת שהסוחט במסחטה על הקרקע
לדעת אם היא פועלת כראוי, דחשיב כאצל"ג וצ"ע, כל זה דברי הגרש"ז
אויערבאך שליט"א.
שוב
כתב לי הגרש"ז שליט"א שמהפמ"ג בסי' שלא ס"ק א ומעוד מקומות
בספרו רואים שסובר שגם בדם בתולים אינו חשיב כצריך אח"כ את הדם להסתכל בו,
עיי"ש.
זריקת מורפיום תוך-ורידית לחולה
הסובל מכאבים קשים, עיין בשש"כ בשם הגרש"ז אויערבאך שליט"א [24]
שנראה לכאורה שזה דומה לעקירת שן ע"י ישראל, דמבואר סי' שכה סע' ג ברמ"א
ובמ"ב ס"ק יב דאסור מפני שאינה רפואה ידועה ע"ש במ"ב ס"ק
י, וא"כ לכאורה גם בזה אין לחלל את השבת לצורך הזרקת מורפיום, אך אעפ"כ
יש מקום לומר שמותר לחלל, שהרי גם כאבים עלולים לסכן חיי אדם, עכ"ד. וברור
שמותר ללא ספק להזריק מורפיום תוך-ורידי לחולה הסובל מבצקת ריאות (אף שאין לו
כאבים) כי שם היא רפואה ידועה ובדוקה ומציל את חיי החולה.
ועיין לעיל סי' שיג סע' ו מה
שכתבנו על עצם השימוש בסוגים שונים של מזרקים.
[1] עיין סי' שכח בשעה"צ ס"ק יז שמשמע שם שלא
רק פטור אלא מותר.
[2] ביה"ל ד"ה הצד.
[3] הל' שבת פ"ח ה"ז ו-ח.
[4] א"א ס"ק טו.
[5] חולין מו ע"ב.
[6] שבת קז ע"א.
[7] שבת עה ע"א ד"ה כי ו-קז ע"א ד"ה שמנה.
[8] ביה"ל ד"ה החובל,
[9] שבת קו ע"א.
[10] מ"ב ס"ק ל.
[11] קלו ע"א.
[12] וכן הובא להלכה ברמ"א יו"ד סי' רסו סע'
יא.
[13] ח"ב פ"כ סע' ה.
[14] שש"כ פ"מ סע' כט.
[15] שם סע' כז.
[16] סי' שכח ס"ק נג.
[17] שם.
[18] סי' רנב סע' ה ד"ה להשמעת.
[19] מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א.
[20] שש"כ פל"ב סע' נח והערה קנא בשם
הגר"י אברמסקי זצ"ל, וכותב שם שכן שמע מד"ר
שלזינגר ז"ל בשם החזו"א
זצ"ל; וכן דעתו של הגרש"ז אויערבאך שליט"א בשו"ת
ציץ אליעזר ח"ט סי' יז פ"ב
ס"ק כ (לו) וח"י סי' כה.
[21] ח"ח סי' טו פי"ד, ח"ט סי' יז
פ"ב, ח"י סי' כה פ"א וחי"ג סי' מה.
[22] כותב הגרא"י וולדינברג שליט"א שהוא שמע
מד"ר שלזינגר ז"ל שהחזו"א זצ"ל רק אמר
לו שכשלא לתוך הוריד בודאי יש להתיר.
[23] פל"ב הערה קנא.
[24] שם הערה קנ.
אורח חיים סימן שט"ז (עידכון)
אורח חיים סימן שט"ז (עידכון שני)