סימן שכא דין תולש בשבת ודין טוחן ודיני תיקוני מאכל או
מעבד ולש
סעיף ה (א) אסור למלוח בשר מבושל או ביצה מבושלת, להניחה.
נשמת אברהם
(א)
אסור. כתבתי בנשמת אברהם [1] שמותר לאסוף שתן במשך השבת עבור בדיקתו
לאחר השבת. ושאל מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א, בשלמא בחולה, אפילו
אין בו סכנה, אפשר להקל אבל בסתם אדם שזקוק לאיסוף שתן לשם בדיקה ועושה את זה
לנוחיותו במשך השבת למה אין הצנצנת מוקצה? ואמר לנו הגרש"ז אויערבאך
זצ"ל שמותר לעשות את זאת גם בשבת ואפילו שזה רק משום נוחיות, ואין על הצנצנת
דין של מוקצה משום שדעתו עליה, וכן אין עליה דין של נולד כי אינה דבר חשוב, אך אין
להתיר מטעם כבוד הבריות כי יכול לקחת יום חופשה על חשבונו באמצע השבוע, עכ"ד.
וכתב לי מו"ר
הגרי"י נויבירט שליט"א: שמעתי מהגרש"ז אויערבאך זצ"ל דהשתן
אינו מוקצה אם אמנם הוא צריך לכך, מידי דהוה אגשם דאמרינן, עירובין מו ע"א,
מים בעבים מינד ניידי, וכ"ה בב"י סוסי' שי בשם השיבולי לקט, דמטר היורד
בשבת וביו"ט אע"ג דמאתמול לא היו עבים מותר לרחוץ ולשתות מהם, דאסיקנא
מים בעבים מינד ניידי. וא"כ ה"נ לגבי שתן, י"ל דהמים שהאדם שותה,
שממנו נעשה השתן, הרי הם בעולם. ואינו דומה למים הנוטפים מן האילנות, סי' שי
במ"ב ס"ק לב, די"ל דשם גם מקור המים לא היה בעולם. וכן צ"ל
לגבי המים הנוטפים ממזגן-אויר, שאסורים בטלטול, שמירת שבת כהלכתה פי"ג הערה
קיט. ואין לומר דהשתן אינו דומה לגמרי לגשם שראוי לכל, מ"מ כיון שהוא רוצה
בכך, מותר בטלטול, דומיא דסי' שח סע' כט, דמי שיש לו חיה ועוף שאינם מצויים, דמותר
לטלטל מאכל שראוי רק להם. ואין לאסור משום שמכניס חומר לתוך השתן כדי לשומרו, עיין
סי' שכא סע' ה ומשום דדומה לכובש כבשים ומעבד, שם סע' ג ובמ"ב ס"ק טו,
דשמעתי מהגרש"ז אויערבאך זצ"ל, דלא נזכר שיש איסור מעבד לשמור על נוזלים
שלא יתקלקלו, ודוקא אם מכניס יין לחומץ שגם הוא יהפך לחומץ, בזה אסרינן,
עכ"ל.
סעיף יא מותר להשקות את התלוש, (ב)
כדי שלא יכמוש.
נשמת אברהם
(ב) כדי שלא יכמוש. אדם המרכיב עדשות מגע
רכות צריך כל פעם שהוא מוריד אותם להכניסם לחומר עד שחוזר להרכיבם. ושאל מו"ר
הגרי"י נויבירט שליט"א למורנו ורבנו הגרש"ז אויערבאך זצ"ל אם
אסור לעשות כן בשבת משום תיקון מנא. ודברתי עם מומחה שאמר לי שמטרת החומר הוא
לשמור על רטיבות העדשות עם קצת חומר חיטוי כדי לנקותן ואין הוא מוסיף שום רטיבות
לעדשות. ואמר לנו הגאון זצ"ל שמותר לעשות זאת ואין זה דומה ללולב שאין למלאות
כלי עם מים כדי להניחו בו בשבת [2] ולא מחליפין את המים ביום טוב [3]
כי המים מוסיפין חיות ללולב ולא רק שומרים אותו במצבו. אך אם העדשות נשארו בחוץ עד
שכבר נתייבשו אין לשימן שוב בחומר הנ"ל כי אז יהיה דומה לדין של החזרת לולב
למים. וכל זה לפני שהתייבשו העדשות, אך אם נתייבשו ונתקפלו, אולי יש בו משום תיקון
כלי, עכ"ד.
סעיף יח אין שורין את החלתית לא
בפושרין ולא בצוננין, שדרך לשרותו לרפואה, אבל נותנו לתוך החומץ ומטבל בו פתו. היה
שרוי מאתמול, מותר לשרותו בשבת, ואם שתה ממנו יום חמישי ויום ששי וצריך לשתות גם
בשבת, מותר, (ג) שכך הוא דרך רפואתו לשתותו שבעה ימים זה אחר זה, הילכך
מותר לשרותו בצונן וליתן בחמה, מפני שהוא סכנה אם לא ישתה ממנו.
נשמת אברהם
(ג) שכך הוא דרך רפואתו. טיפול בגבר
שסובל מאין-אונות (ליקוי בזיקפה). קיימת אפשרות של טיפול ע"י הזרקה עצמית של
חומרים מרחיבי כלי-דם לתוך הגופים המחילתיים (corpus cavernosum)
הנמצאים לאורך אבר המין ובהימלאם בדם גורמים לזקיפת האבר. אמנם יש להזריק לתוך
הורידים שבגופים אלו, אך למעשה הגופים הללו מלאים בורידים כך שאין כל צורך לשאוב
דם כדי לראות אם אמנם המחט נמצאת בתוך וריד. הגבר מזריק את החומר לעצמו לפני
התשמיש.
ונשאלת השאלה אם
מותר לו לעשות כן בליל שבת. והנה אי תפקוד אבר כלשהו מוגדר כסכנת אבר [4],
ומותר ליהודי לעבור על איסור דרבנן ללא שינוי במצב זה [5], והזרקה זאת,
שאינה כוללת שאיבה של דם לתוך המזרק, מוגדרת כאיסור דרבנן לכל הדעות [6]
וכבר התיר המנחת יצחק [7] לחולה לב לקחת כדור בליל שבת כדי שיוכל לקיים
מצות עונה. גם אין כל הבדל אם הוא כבר קיים מצות פרו ורבו או לא.
ולענין ההזרקה:
מותר לקרוע את נייר העטיפה שמסביב למזרק אבל לא יקרע לכתחילה במקום האותיות ואף
מותר לחתוך במקום המיוחד לכך [8] ומותר לקרוע בין שתי אותיות של מלה אחת [9].
ויזהר לא לנקות את מקום ההזרקה בצמר גפן ספוג בחומר מנקה אלא ישתמש בבד סינטטי
שאינו סופג או ישפוך את הכוהל במקום הדרוש ואחר ינגבו בצמר גפן יבש [10].
ורצוי להשתמש רק במזרקים שכבר חוברו בבית החרושת למחט המתאימה [11]. וראה
לעיל סי' שיג ס"א א. והסכים עם כל זה מו"ר הגרי"י נויבירט
שליט"א.
[1] כרך ד חאו"ח סי' שכא ס"ק א (עמ' לב).
[2] מ"ב סי' תרנד ס"ק ג. ועיין גם בסי' שלו סע' יא ובמ"ב שם
ס"ק נד. וראה בשו"ת מחזה אליהו סי' נד
ס"ק ג.
[3] שו"ע שם.
[4] קצות השולחן סי' קלח בבדה"ש סוס"ק יח. שמירת שבת כהלכתה
פל"ג סע' א ס"ק ה בהערה. וראה
מה שכתבתי בנשמת
אברהם כרך ד חאו"ח בהקדמה לסי' שכח, עמ' לח, בשם מו"ר הגרי"י
נויבירט
שליט"א.
[5] סי' שכח סע' יז בדעה השלישית ומ"ב ס"ק מט ו-נז.
[6] ראה בשמירת שבת כהלכתה פל"ב הערה קנא.
[7] ח"א סי' קח. ראה בנשמת אברהם כרך א או"ח סי' שכא ס"ק ב
(עמ' קס).
[8] שמירת שבת כהלכתה פל"ג סע' ד ופ"ט סע' י.
[9] שם פ"ט הערה מח.
[10] שם סע' י.
[11] שם פל"ג הערה מג. נשמת אברהם כרך א או"ח סי' שיג ס"ק א
(עמ' קן).