סימן שכו דיני
רחיצה בשבת
סעיף א אסור לרחוץ כל גופו, אפי' כל אבר ואבר לבד, אפילו (א) במים
שהוחמו מערב שבת, בין אם הם בכלי בין אם הם בקרקע, ואפילו לשפוך המים על גופו
ולהשתטף, אסור, אבל מותר לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו. הגה או שאר איברים, כל
שאינו רוחץ כל גופו. והני מילי בחמי האור, (ב) אבל בחמי טבריא מותר
לרחוץ אפילו כל גופו יחד, ואין צריך לומר בצוננין. והא דשרי בחמי טבריא, דוקא
בקרקע, אבל בכלי לא, דאתי לאיחלופי בחמי האור.
נשמת אברהם
(א) במים שהוחמו. ומצטער,
אע"פ שאינו חולי כל הגוף, י"ל דמותר לרחוץ כל
גופו[1]. ועיין בסי' שז סע' ה בהגהות
רעק"א שכתב דכל דבר שאסרו משום גזירה הקילו במצטער. ועיין בסי' תקיא
במ"ב ס"ק יח, לענין תינוק דלעת הצורך יש להקל לרוחצו במים (דהיינו כל
גופו) שהוחמו מבעו"י, ומשמע שם דלענין זה אין נפקא מינה בין שבת ויו"ט[2]. ומ"מ יזהר שלא יבוא לידי סחיטת השערות[3].
וכן מותר לכל אדם לרחוץ (פניו
ידיו ורגליו) במים שהוחמו בשבת אם הם הוחמו ללא כל מעשה בשבת כלל (כגון ע"י
שעון שבת)[4].
(ב) בחמי טבריה. וה"ה
שארי מעינות חמין לא גזרו עליהן איסור רחיצה, ועיין לקמן בסי' שכח במג"א
ס"ק מט דבמקום שאין דרך לרחוץ בהם אלא לרפואה, אסור לרחוץ בהן בשבת[5].
ועיין בשע"ת[6] שכותב שאותן מרחצאות חמים שהם לרפואה, אסור לרחוץ
בהם וקרוב שבאים לידי חילול שבת דאורייתא וכו' עיי"ש[7], ועיין
בסי' שכח סע' מד ובדברינו שם.
סעיף ו אסור
ליתן ע"ג בטנו כלי שיש בו מים חמין (ג) ואפילו בחול, מפני הסכנה
שפעמים שהם רותחים (אבל מותר להחם בגד וליתנו על בטנו).
נשמת אברהם
(ג)
ואפילו בחול. וכ"ש דאסור בשבת (ומיירי בחמין שהוחמו מעט בשבת היינו דאין
היס"ב ולהכי אף אבר אחד אסור [8]), שמא ישפכו עליו ונמצא כרוחץ
בשבת, כ"כ רש"י והר"ן. ולפ"ז אם החמין בכלי סגור שרי, אבל
לפירוש התוספות דהטעם משום דמינכר שהוא לרפואה וגזירה משום שחיקת סמנים, גם בזה
אסור, ולצורך גדול יש להקל[9]. ברם מי שרגיל לחמם מיטתו בבקבוק-חם גם
כשהוא בריא, או אפילו הוא בעצמו אינו רגיל אבל אנשים אחרים במקומו רגילים בכך,
מותר לו להניחו במיטתו, או אפילו על בטנו, והוא שלא יהא ניכר לכל שכוונתו לרפואה[10]. ועיין בשו"ת אג"מ[11] שמתיר גם השימוש בשמיכה
חשמלית בשבת[12] גם מצד שאינו מוקצה (כיון שראויה להתכסות בה גם בלא חום
החשמלי וא"כ היא כלי שמלאכתו גם להיתר שמותר לטלטלו אפילו להצניעו שלא יגנב
ולא ישבר), גם משום שאינו נעשה בסיס להחוטי חשמל (כי אינם מוקצים מצד עצמם ורק
שמצד החבור לחשמל שבכותל, ובזה מסתבר דכיון שאינו שייך לטלטול דהרי הוא מחובר
בכותל, לא שייך שיאסור מה שמחובר לו בטלטול, ועוד הא בעצם כלי שמלאכתו לאיסור נמי
מותר לצורך גופו ומקומו), וגם שאין שייך כאן איסור משום רפואה (כי אנשים בריאים גם
נהנים ממנו; וממילא לא שייך מראית העין). אולם כותב שם הגר"מ פיינשטיין
שליט"א שמצד החשש שמא יבוא להגדיל (או להקטין) החום ודאי יש להצריך שיעשה
היכר, היינו שמקום הכפתור שבו מגדילין ומקטינין יכרכהו במטלית ויתפור, שיזכור מזה
שהוא שבת, וכן מקום שתוחבין בכותל ידביק עליו איזה דבר לסימן שלא יוכל להוציא
מהכותל[13].
סעיף י מותר
לרחוץ ידיו (ד) במורסן. הגה דגיבול כלאחר יד שרי. ואסור לרחוץ ידיו במלח
וכ"ש בבורית שקורין זיי"ף בל"א, או (ה) בשאר חלב שנימוח
על ידיו והוי נולד.
נשמת אברהם
(ד) במורסן. רופא או אחות הבא
לרחוץ ידיו לפני או אחרי טיפול בחולה, אם אין סבון נוזלי בנמצא, ירחץ את ידיו
בסבון רגיל [14]. ואם אפשר ישתמש בסבון תחת קילוח המים מן הברז
דבכה"ג קיל טפי[15]. ואם הוא זקוק לסבון נזיל ולא הכינו מבעוד יום,
מותר ליתן סבון במים (אפי' חמים בכלי שני) אף בשבת כדי להכין סבון נזיל[16],
ואף לנענע את הכלי שבו המים והסבון כדי לזרז את תהליך ההמסה, מותר, די"ל
דבכה"ג שאינו מרסקו בידים קיל טפי דאינו אלא עושה מעשה שהמים ימהרו להמיס
הסבון ולא הוה ממחה בידים[17], אבל אין לשפשף ביד את הסבון עצמו בעודו
במים מפני שהוא מחליקו[18].
וראה מה שכתב הראש"ל הגר"ע יוסף
שליט"א בהערותיו על ספרי.
(ה) בשאר חלב. עיין ביאור
הגר"א שדעתו כדעת הרבה מגדולי הפוסקים דאף בחול אסור דסיכה כשתיה ועכ"פ
מדרבנן אסור[19], ודלא כר"ת[20] וסיעתו שהתירו בזה
לגמרי. מיהו מנהג העולם לרחוץ בבורית שלנו הנעשית מחלב ורק איזה מדקדקים זהירין
בזה. ואם מצוי להשיג בורית שנעשית שלא מחלב, בודאי נכון לחוש לדעת המחמירים בזה[21]. ועיין
ברמב"ם[22] שכותב וסיכה היא כשתיה בכל
מקום, עכ"ל. אמנם עיין בתוספות ישנים[23] בשם רבינו יעקב דלא שייכא
כלל איסור דסיכה בחלב ושומן לאסור אפילו מדרבנן דלא אשכחן שתהא סיכה בכלל שתיה אלא
לענין יום הכפורים[24]. ועיין בנקודות הכסף[25] שמביא
משו"ת הרשב"א[26] שמותר לסוך בשומן או בחלב חזיר אפילו בלא
מקום סכנה ומיהו לבריא ממש משמע דאסור. וכ"כ הסמ"ג[27] דמותר לסוך מאיסור או חלב חזיר אע"ג דליכא
סכנה ואין איסור כ"א בעושה לתענוג אבל משום צער שרי, ועיי"ש באריכות.
ועיין בדרכי תשובה[28] מהפר"ח דלכ"ע יש להתיר לרחוץ בבורית
אע"פ שהוא עשוי מחלב, לפי שהוא פגום. וכ"כ בערוה"ש[29]
דבבורית שלנו שהחלב שבו הסריח ואף לכלב אינו ראוי ואין לך פגם יותר מזה, פשיטא
שאין בזה חשש אפילו לבריאים, וכן המנהג פשוט בכל תפוצות ישראל לסוך בבורית במרחץ
ואין פוצה פה ומצפצף, ועיין גם בכף החיים שמתיר אף לבריאים[30]. וכותב
הדרכי תשובה (שם), אמנם עכשיו שנתפשט הבורית ממין הנקרא פאלמינקער"ן וכיוצא, והוא
בזול כמו הבורית הנעשה בחלב, בודאי מהיות טוב ראוי לכתחלה להדר ליקח רק מהבורית
הכשר, וכן נזהרים כל היראים בכל מה דאפשר. וראה בשו"ת יחוה דעת[31].
[1] ביה"ל בשם רעק"א,
[2] שש"כ פי"ד הערה ח.
[3] מ"ב ס"ק כא. ועיין סי' שכ מ"ב
סוס"ק נה, וסי' שב סע' ט בביה"ל ד"ה אסור.
[4] הגהות רעק"א. ועיין גם בשש"כ פי"ד
סע' ג.
[5] מ"ב ס"ק ח.
[6] ס"ק ב.
[7] וק"ל איזה איסור דאורייתא יש כאן, וצ"ע.
[8] שעה"צ ס"ק ט.
[9] מ"ב ס"ק יט.
[10] שש"כ פל"ד סע' יא, מהא דסי' שכח סע' לז.
[11] או"ח ח"ג סי' נ.
[12] וכן כתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א:
הואיל וחוטי החשמל שבתוך השמיכה הם רק
חמים ולא אדומים כאש ה"ז מותר בפשיטות
אף אם היה נחשב כבסיס לחוטים,
ועיין גם בחלקת יעקב ח"ג סי' קפא.
[13] ועיין גם מה שכתב באו"ח ח"א סי' צג.
[14] עיין ברמ"א שהאיסור הוא משום נולד, ועיין בבאר
היטב ס"ק ח ובמ"ב ס"ק ל בשם
המג"א, ובשו"ת ציץ אליעזר
ח"ח סי' טו פי"ד סוס"ק ד.
[15] עיין סי' שכ במ"ב ס"ק לד וכן בסי' שיח
בשעה"צ ס"ק קמו - שש"כ פ"מ סע' יא.
[16] עיין סי' שיח במ"ב ס"ק קה.
[17] עיין קצוה"ש סי' קכז בבדה"ש ס"ק ג.
[18] סי' שכ במ"ב ס"ק ו ובסי' שיח בשעה"צ
ס"ק קמו - שש"כ פי"ד סע' טז.
[19] יו"ד סי' קנה ס"ק יז.
[20] נדה לב ע"א ד"ה וכשמן; יומא עז ע"א
ד"ה דתנן.
[21] ביה"ל.
[22] הל' מעשר פי"ג הט"ז.
[23] יומא עו ע"ב ד"ה מנין.
[24] עיין שבת פ"ט מ"ד.
[25] יו"ד סוף סי' קיז.
[26] מובא בב"י ר"ס קכג.
[27] הל' שבת דף כא ריש פ"ב.
[28] סי' קיז ס"ק לג.
[29] כאן סע' כט.
[30] או"ח סי' שכו ס"ק מה
יו"ד סי' קיז ס"ק טו ו-יז.
[31] ח"ד סי' מג.