סימן תעה יתר דיני הסדר

סעיף א יטול ידיו ויברך על נטילת ידים, ויקח המצות כסדר שהניחם, הפרוסה בין שתי השלימות, ויאחזם בידו ויברך המוציא ועל אכילת מצה, ואחר כך יבצע מהשלימה העליונה ומהפרוסה, משתיהן ביחד, ויטבלם במלח. הגה ואין המנהג לטבלה במלח בלילה ראשונה, דפת נקי אין צריך מלח. ויאכלם בהסיבה ביחד (א) כזית מכל אחד, ואם אינו יכול לאכול כשני זיתים ביחד, יאכל של המוציא תחלה ואחר כך של אכילת מצה, ואחר כך יקח כזית מרור וישקענו כולו בחרוסת, ולא ישהנו בתוכו שלא יבטל טעם מרירותו ומטעם זה צריך לנער החרוסת מעליו, ויברך על אכילת מרור ויאכלנו בלא הסיבה, ואחר כך נוטל מצה שלישית ובוצע ממנה וכורכה עם המרור וטובלה בחרוסת. הגה ויש אומרים דאין לטובלו, וכן הוא במנהגים וכן ראיתי נוהגין. ואומר זכר למקדש כהלל, ואוכלן ביחד בהסיבה. ומשבירך על אכילת מצה לא יסיח בדבר שאינו מענין הסעודה עד שיאכל כריכה זו, כדי שתעלה ברכת אכילת מצה וברכת אכילת מרור גם לכריכה זו.

נשמת אברהם

(א) כזית מכל אחד. כל אדם צריך לאכול ארבעה כזיתים מצה בליל הסדרי מהם: שני כזיתים בברכות המוציא ועל אכילת מצה, עוד כזית עם הכורך [1] וכזית רביעי אפיקומן. וטוב אם יאכל חמשה כזיתים, דהיינו שני זיתים לאכילת אפיקומן [2].

ועיין מה שכתבנו בשם האחרונים [3] שכל המדידות הן לפי נפח ולא לפי משקל.

ומה גודל הכזית? מרן כותב [4]: שיעור כזית, יש אומרים דהוי כחצי ביצה, ע"כ. ועיין שם במ"ב [5] שמביא דעת הרמב"ם דכזית הוא שליש ביצה וכו' ולענין דינא במצוה דאורייתא כגון במצות עשה דאכילת מצה, יש להחמיר ולאכול עכ"פ כחצי ביצה אם לא שהוא חולה וקשה לו לאכול כחצי ביצה, יכול לסמוך על הרמב"ם, עכ"ל. וידוע מה שחידש הנודע ביהודה [6] שבזמנינו נתקטנו הביצים כך שביצה שלנו הוא רק חצי ביצה מביצים שבהם דברה התורה, אך יש אחרונים שחולקים עליו, ועיין בנשמת אברהם [7]. וכותבים השערי תשובה [8] והמ"ב [9] דלענין דאורייתא כגון מצה, בודאי יש להחמיר כהנו"ב, ובדרבנן, כגון מרור, יוצא בדיעבד אף אם לא אכל רק כשליש ביצה (דהיינו כשיטת הרמב"ם). ואמנם כותב מרן [10] שצריכים לאכול מהמצה השלימה העליונה ומהפרוסה, כזית מכל אחד, עיין שם במ"ב [11] שהטעם הוא משום ספק דרבנן איזו ברכה קאי על השלימה ואיזו על הפרוסה.

ולכן א"ל מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א שמספיק אם אדם יאכל כזית אחד (דהיינו כביצה שלנו לדעת הנו"ב) בהתחלה ובזה יוצא ידי חובתו גם באכילת כזית דאורייתא לפי חומרת הנו"ב וגם בשתי הכזיתים כדי לצאת מספק דרבנן לגבי על מה חלה ברכת המוציא וברכת על אכילת מצה. ועוד כתב לי מו"ר שליט"א: דכיון שכותב המ"ב ס"ק ט, דמאי טעמא לאכול שני זיתים בתחילת הסעודה, דמהפרוסה צריך כזית משום לחם עוני ומהשלימה כזית משום דאולי לחם עוני צריכים לאכול דוקא מן השלימה, ולכן אוכלים שני זיתים. כל זה אם אוכלים כזית משתי המצות, אבל בזמן הזה שבעל הבית מחלק מן המצות שלו ולוקח פרוסה קטנה מאד מהשלוש מצות שלו והשאר עד לכזית (דהיינו כביצה שלנו) הוא מוסיף ממצות אחרות, בכה"ג לכו"ע מספיק בכזית (דהיינו כביצה שלנו) אחת, ואין כאן כל הספק של המ"ב הנ"ל. ויאכל עוד כזית לשם כורך ועוד טוב אם יאכל שני כזיתים לשם אפיקומן. ושיעור כזית דרבנן הוא כשליש מצת מכונה שלנו שגודלה בערך 18X15.5 ס"מ. יוצא שצריך לאכול שני שלישי מצת מכונה בהתחלה (בברכת המוציא ועל אכילת מצה), עוד שליש מצה לכורך ושליש מצה לאפיקומן, וטוב אם יאכל שני שלישי מצה לאפיקומן [12], ע"כ ממו"ר שליט"א. ובספר שיעורי המצוות שמודפס בשנת תשי"ז[13] כתב שלפי החזו"א התברר כי בחצי מצה רגילה של מכונה יש כזית מצה בריווח. ובמהדורה אחרת בשנת תשכ"ט כתב בהערה וז"ל: מדידה זו היתה בערך מלפני כ"ה שנה או פחות מעט, אולם אחר כמה שנים היתה סבה שמדדנו עוד הפעם ונתברר שחצי מצה טחונה אינה ממלאה כלי המחזיק 50 גרם ויש שם חסרון הניכר ובע"כ שלא כל המצות שוין בכמות הקמח שבתוכן, ומאחר שהוא מצוה דאורייתא ראוי שיהא הכזית ראשון בערך שני שלישי מצה כדי לצאת ידי כל הדעות, עכ"ל. ואמר לי הגרי"ש אלישיב שליט"א שהוא תמיר אומר שבאכילת 20 גרם מצה מכונה אדם בודאי יוצא ידי חובתו גם מדאורייתא [14]. ובספר הלכות פסח [15] כותב הגרש"ד אייעדר שליט"א שיוצא בשני שלישים, שליש ושני שלישים [16] (דהיינו שני שלישים בתחילה, שליש כורך ושני שלישים אפיקומן) מצה ממצת מכונה בגורל 7x 1/8 6 אינטשים (דהיינו בערך כגודל המצות שלנו).

ולחולה או זקן שקשה לו לאכול השני שלישי מצה תוך כדי אכילת פרס, א"ל מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א שדי אם יאכל שליש מצה בהתחלה (וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: צ"ע אם יברך) ועוד שליש לאפיקומן [17], ואם גם זה אינו יכול יאכל תבשילו בלא נטילת ידים ובלא המוציא ואחר סעודתו יטול ידיו בלא ברכת נטילת ידים, יברך המוציא ויאכל שליש מצה מכונה [18]. ועיין בחזון עובדיה [19] שכותב שזקן או חולה, די שיאכל כזית מצה בהתחלה בסיום ברכת אכילת מצה ואחריה כזית מרור, ולכורך יקח חתיכה קטנה של מצה וחתיכה קטנה של מרור, ולאחר מכן יאכל כזית אפיקומן.

וידוע שלהרבה פוסקים שיעור כזית מצה הוא תשעה דרהם, דהיינו 29 גרם, וכ"כ הבן איש חי [20], הכף החיים [21]והשו"ת יחוה דעח [22], כי שיעור ביצה הוא 18 דרהם והוא על פי מה שמבואר בהרי"ף [23]ששיעור רביעית הוא כביצה ומחצה, וכ"כ הרא"ש[24]. ועיין בפירוש המשניות להרמב"ם[25] שכותב וז"ל: וכבר ביארנו בפרק שני דמסכת חלה כי שיעור החלה נודע במדה ולא במשקל מחמת שנויי הדברים הנמדדים בכובד ובקלות דאף על פי שהמדה שוה וכו' וכבר עשיתי אני מדה בתכלית שיכולתי ומצאתי שהרביעית האמורה בכל התורה מחזקת מן היין וכו' ומן המים קרוב לעשרים ושבעה דרהם, עכ"ל הרמב"ם. וכתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א: ואולם ידוע ששיטת הרמב"ם היא שכזית היא שליש ביצה [26], והוה אומר אם רביעית היא 27 דראהם, וביצה 18 דראהם, נמצא שכזית היא 6 דראהם, שהם בערך 20-19 גרם, עכ"ל.

והנה הפוסקים הנ"ל העריכו שצריך למדוד את המצה כאילו משקל סגולי שלה שוה לזה של מים וממילא הגיעו לזה שכזית מצה שוקל 29 גרם (דהיינו כמו 29 גרם של מים), וכן אמר לי הגר"ע יוםף שליט"א. וכן עיין בכף החיים[27] שכותב בשם כמה גדולי אחרונים: וכן לפי המנהג עכשיו פשוט אצל בעלי הוראה, לשער כל השיעורים דהיינו כזית מצה בפסח וכזית מרור וכזית לשיעור ברכה אחרונה וכו' כולם במשקל לפי חשבון ביצה ח"י דראהם וכזית חצי ביצה 9 דראהם ואין לשנות וכו', עכ"ל. ואם נאמר שבכדי לברך ברכת על נטילת ידים צריכים לאכול לפחות כביצה לחם, שהם שני זיתים, נמצא שצריך אדם לאכול כ-60 גרם מצה (או לחם[28]) כדי שיוכל לברך ברכת על נט"י ללא ספק[29] דכן צריך לאכול כ30- גרם מצה (או לחם) כדי שיוכל לברך ברכת המזון ללא ספק[30].

וכתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א: וכאן מקום להעיר, כי לכאורה במחילת כבוד כל הגדולים האלה, הניחו לי מקום מן השמים להעיר מדברי הרמב"ם הנזכרים במסכת עדויות, כי הרי הוא כותב שם, אחרי שמזכיר שיעור רביעית של מים ויין שהוא נע בין 27-26 דראהם, הוא מוסיף, ומקמח החטה קרוב לשמונה עשר דראהם, דהיינו שליש פחות מאשר מים. ורואים שהרמב"ם מודד את שיעוריו בהתחשב עם המשקל הסגולי, ואם כן לכאורה צע"ג איך ניישב דברי כל הגדולים האלה, כי לפי דעת הרמב"ם ביצה של קמח חטה היא שנים עשר דראהם, ואם נאמר (כשיטת שאר הראשונים שכזית היא חצי ביצה) הוה אומר שכזית היא ששה דראהם, שהם בערך -19 20 גרם, עכ"ל.

ואמר לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א שמכיון שיש מחלוקת הפוסקים, מחד גיסא לגבי אכילת מצה עם ברכה (על אכילת מצה) ומאידך לגבי ברכת המזון וברכת על נט"י, אדם בריא צריך בכל מקרה ומקרה לאכול עד שיצא הספק מלבו, עכ"ד.

והנה כעת יצאה לאור מהדורא השניה של השו"ת חזון עובדיה להגר"ע יוסף שליט"א ושם [31] דן הגאון שליט"א בהגדרת שיעור ה"כזית". ועיין שם בסוף שכותב בשם הפתח דביר (מובא גם בכף החיים סי' קסח ס"ק מו) להסביר מדוע נוהגים היום לשער במשקל ולא במדה.

[1] שו"ע כאן.

[2] מ"ב סי' תעז ס"ק א.

[3] עיין בנשמת אברהם כרך א או"ח סי' תריב ס"ק ב.

[4] סי' תפו.

[5] ס"ק א.

[6] צל"ח על פסחים קטז ע"א.

[7] כרך א או"ח סי' תריב הערה 31.

[8] סי' תפו ס"ק א.

[9] שם ס"ק א, ובביה"ל סי' רעא סע' יג ד"ה של רביעית.

[10] סי' תעה סע' א.

[11] ס"ק ט.

[12] סי' תעז מ"ב ס"ק ב.

[13] אות כו.

[14] וכתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א: ולמעשה אם נשקול שיעור זה, נמצא בשני

שלישי מצה יוצא אדם ידי חובתו, עכ"ל.

[15] עמ' 342.

[16] לחומרא כדי לצאת דעת הגר"א סי' תעז, וכן עיין גם בשעה"צ שמ ס"ק ד בשם רש"י

ורשב"ם שבאכילת האפיקומן יוצאין עצם המצוה דאכילת מצה. וכתב לי מו"ר

הגרי"י נויבירט שליט"א: ואם נאמר כן, מצאנו סיבה נוספת לאכילת שני שלישי

מצה שהן כזית גדולה מחשש ספק דאורייתא אלא די"ל רמדאורייתא יוצאין בכל

גווני (גם אם אוכלים בתחילת הסעודה), אלא דרבנן תיקנו לרש"י ורשב"ם דוקא

בסוף סעודה, וממילא מספיק כזית קטנה, שליש מצה, עכ"ל.

[17] עיין במ"ב סי' תפב ס"ק ו. ובספר הלכות פסח שם כותב להוסיף עוד שליש מצה לכורך.

ועיין במ"ב סי' תפו ס"ק א, מובא לעיל, שאם קשה לחולה לאכול כחצי ביצה, יכול

לסמוך על הרמב"ם ויאכל כשליש ביצה.

[18] עיין מ"ב סי' תפב ס"ק ו.

[19] ח"א סי' מד מובא בילקוט יוסף, מועדים עמ' שצח סע' ה.

[20] שנה א פ' צו סע' לד.

[21] סי' תפו ס"ק א.

[22] ח"א סי' טו.

[23] פסחים פ"י קט ע"א.

[24] שו"ת כלל יד סי' ה.

[25] עדויות פ"א מ"ב.

[26] מ"ב סי' תפו ס"ק א.

[27] סי' קסח ס"ק מו.

[28] ועיין בדברינו לעיל סי' קנח.

[29] סי' קנח סע' ב.

[30] סי' קפד סע' ו.

[31] כרך ב עמ' תקטז בהערה.