הלכות יום טוב

 

סימן תצו  דיני יום טוב שני של גלויות

 

סעיף ב  אין חילוק בין ראשון לשני אלא לענין מת, וכן (א) לכחול את העין. הגה או (ב) שאר חולי שאין בו סכנה. ואף על פי שאסור בראשון אלא על ידי א"י אם אין בו סכנה, בשני מותר אפילו ע"י ישראל, חוץ מיו"ט שני של ראש השנה דשני ימים קדושה אחת אריכתא הן. הגה ודוקא שבות דרבנן דומיא דמכחל עינא, אבל אב מלאכה (ג) אסור לישראל לעשותו אפילו בי"ט שני.

 

נשמת אברהם

 

                  (א) לכחול את העין. מיירי שחש בעינו קצת וכל גופו בריא ואינו מרגיש מיחוש בגופו מחמת העין דבכגון זה בשבת ויו"ט אסור לעשות שום רפואה ע"י עצמו אפילו בשינוי וכמו שנתבאר לעיל סי' שכח סע' יז במ"ב ס"ק נב, והכא ביו"ט שני שרי לכתחלה ואפילו בלי שינוי[1], וכ"כ במנחת יו"ט[2].

                  (ב) שאר חולי. וג"כ בשאינו כולל כל הגוף[3]. ולגבי רפואה ביום טוב ראשון נמצא שתי שיטות בפוסקים:

1. שיטת האוסרים. אסור משום שחיקת סממנים וכמו בשבת, עי' במג"א[4] ובפמ"ג[5]. אמנם הריטב"א[6] כותב שאין האיסור משום שחיקת סממנים אלא אסרו כיון שאין בדבר שום סכנה ואינו יודע בבירור אם תהא ההנאה מגעת ביו"ט. ומסיק מזה הציץ אליעזר[7] דהא היכא שיודע בבירור שההנאה מזה תגיע לו ביו"ט כלקיחת רפואה להשקטת כאבים וכדומה, דאזי מותרת היא גם ביו"ט ראשון. ובנחל אשכול[8] כותב דהאיסור הוא משום דאינו שוה לכל נפש, וכ"כ הרמב"ן[9] שצרכי חולה שאינו שוה לכל נפש, הוא אסור מן הדין. וכ"כ השש"כ[10]. וכן אוסרים ביו"ט כמו בשבת הח"א[11], הקיצור שו"ע[12], המהרש"ם[13] והמ"ב[13*].

2. שיטת המתירים. כותב רא"מ הורוויץ[14]: דביו"ט ליכא גזירת איסור רפואה כלל דלא גזרו על שבות במקום צער ביו"ט, עכ"ל. ור' שלמה קלוגער בספר החיים[15] מתיר להניח רטיה ולשתות דבר שהוא משום רפואה ביו"ט, כיון דבמקום צורך קצת אמרינן מתוך שהותרה וכו' ולא שייך שמא ישחוק דגם בשחיקה שייך מתוך, לכן במצטער הרבה יש להקל גם בלא התחיל לעשותו מעיו"ט, ואם התחיל מעיו"ט גם בלא צער הרבה יש להקל (וראה בדעת תורה[16] שדוחה דבריו). ועיין במ"ב[17] שלדבריו מרן אוסר לכחול את העין רק אם הוא חש בעינו קצת וכל גופו בריא ואינו מרגיש מיחוש בגופו מחמת העין, ומשמע מזה שבמצטער הרבה גם מרן מתיר. השפת אמת[18] מתיר לקיחת תרופות כשאינן גורמות לבטול שמחת יו"ט והאבני נזר[19] מקיל כשתועלת הרפואה מיידית ביו"ט עצמו, כי לדעתו רפואה כן שוה לכל נפש מכיון דסוף מחשבתו שיבריא מחוליו ויהיה בריא, והבריאות שוה לכל נפש שהכל צריכים לבריאות, ולכן שפיר הוי שוה לכל נפש[20]. ועיין בציץ אליעזר[21] שכותב למעשה: יש מקום להורות להקל לקחת רפואה ביו"ט עבור מיחושים ומכ"ש כשהתחיל לקחתה מלפני יו"ט, ואפילו משום מיחושים וצער בעלמא, הרוצה להורות היתר בזה יש לו כר נרחב לסמוך על זה, עכ"ל. וכותב המנחת יו"ט[22] ששבות דרבנן ע"י שינוי מותר בחולה שאבו"ס, וע"י עכו"ם מותר אפילו בלא שינוי, וכ"כ השו"ע הרב[23].

                  (ג) אסור לישראל. ואפילו חש בכל גופו נמי אסור ע"י עצמו[24]. וע"י שינוי יש לעיין, דהנה ביו"ט ראשון בודאי יש להחמיר כיון שהוא דאורייתא כמו בשבת, אכן לענין יו"ט שני שהוא דרבנן אפשר שיש להקל לגבי חולה שאבו"ם, וצ"ע[25]. אמנם עיין לעיל סי' שכח סע' יז ומה שהבאנו שם בס"ק מה בשם רבים שחולקים על המ"ב בזה.

                  גם ע"י עכו"ם אינו מותר במלאכה דאורייתא אא"כ חולה בכל גופו וכמו שנתבאר לעיל בסי' שכח סע' יז[26]. ואם יכול להמתין למחר בלי סכנה, נראה דאסור להקיז דם אפילו ביו"ט שני ואפילו ע"י עכו"ם[27].

 

 

[1] מ"ב ס"ק ה.

[2] סח צח ס"ק קכב.

[3] מ"ב ס"ק ו.

[4] סף תקלב ס"ק ב.

[5] א"א שם.

[6] מובא בשיטה מקובצת ביצה כב ע"א.

[7] ח"ח סי' טו פט"ז.

[8] הל' מועד קטן סי' מג אות ד.

[9] תורת האדם סוף שער המיחוש.

[10] פל"ג סע' כד,

[11] הל' יו"ט כלל כג סע' א.

[12] סי' צח סע' לג.

[13] דעת תורה סי' תקלב.

[13*] סי' תקלב ס"ק ה.

[14] בהערותיו לשבת קלד ע"ב.

[15] סי' שכח, מובא בדעת תורה סי' תקלב.

[16] שם.

[17] ס"ק ה.

[18] הוא השואל בשו"ת אבגי נזר או"ח סי' שצד ו-שצה.

[19] או"ח ח"ב סי' שצד אות ח.

[20] וידוע שהרמב"ם השמיט כל המושג של שוה לכל נפש מחיבורו, ועיין

      בערוה"ש סי' תצה סע' יט.

[21] שם עמ' קעא.

[22] סי' צח ס"ק קכב.

[23] סי' תצו סע' ד ו-ה.

[24] מ"ב ס"ק ח.

[25] שעה"צ ס"ק ט.,

[26] מ"ב שם ס"ק י.

[27] מ"ב כאן בשם האו"ה כלל נט אות כו.