אורח חיים סימן תק"נ (עידכון)
הלכות
תשעה באב
סימן
תקנ הבדל שיש בין ט' באב ליתר צומות
סעיף א הכל חייבים להתענות ארבע צומות הללו ואסור לפרוץ גדר. הגה מיהו (א) עוברות ומיניקות
שמצטערות הרבה, (ב) אין
להתענות ואפילו אינן מצטערות, אינן מחוייבות להתענות (ג) אלא שנהגו (ד) להחמיר, ודוקא בג' צומות, אבל בט' באב מחוייבות
להשלים.
נשמת אברהם
(א) עוברות. ומסתברא דעוברות מיקרי משעה שהוכר הולד כדקי"ל
לענין ווסתות, ומ"מ אפשר דאפילו לאחר ארבעים יום ליצירת הולד נמי הו"ל
בכלל מעוברת לענין זה אם מרגשת צער, אבל בבציר מהכי נראה דהויא לה ככל הנשים לכל
דבר, אם לא שמצטערת הרבה. ואם מרגשת חולשה אין להחמיר כלל[1], כי בראשית
ימי עיבורה העובר חלש, ודבר קל מפסידו בודאי ומסכן גם אותה, לפיכך המיקל נשכר[2].
(ב) אין להתענות.
וכ"ש אם הוא חולה שאבו"ס, בודאי פטור מלהתענות, ואסור לו להחמיר על עצמו
[3]. וכן לענין עוברות ומניקות שמצטערות הרבה ג"כ אסורות להתענות[4]. ועל מה שכתב הרמ"א[5] שבתענית אסתר שאפילו רק כואבי עינים
שאם מצטערים הרבה לא יתענו, כותב הביה"ל[6]: אפשר דכאן חמור יותר
דכיון דכבר רצו וקבלו כל ישראל להתענות בכל הד' צומות, תו הו"ל תענית חובה
ולא הותר אלא לענין עוברות ומיניקות שהקילו בזה לכתחלה, וכדמוכת בגמרא דלא הוזכר
אלא לענין ט"ב שמתענות ומשלימות בו, אמנם בקובץ שעל הרמב"ם כתב: כמדומה
שראיתי בכ"ק של הגאון מהר"ז עמריך ז"ל להקל בזה אף בשאר תעניות,
והכל לפי ראות עינים, עכ"ל הביה"ל. ועל אף שהא"ר כתב שיפרעו
אח"כ, חולק עליו המ"ב[7].
וה"ה נמי אנשים תשושי כח או
זקנים שהתענית הוא צער גדול להם, דיש להקל להם שלא יתענו בג' צומות אלו, ובתנאי
שיאמר להם הרופא דאפשר שהתענית מזיק להם, הא לא"ה לא יפרשו מן הצבור והוא
ברור. ונראה פשוט כי זקן שבא בימים והוא חלוש, אין להתענות כלל, כי אפילו
ביוהכ"פ כתוב בתשובות הגאונים בס' שערי תשובה תשו' סי' שכה, אם רואה שקשה
עליו התענית מאכילין אותו, וכ"ש בג' צומות אלו והוא ברור[8]. ואם
הזקן אומר צריך אני לאכול, נראה לי דיש להקל[9]. ומ"מ אף הצריך
לאכול לא יענג עצמו בבשר ויין רק כפי מה שצריך[10].
כתב לי הגרש"ז אויערבאך
שליט"א: חולה שצריך לאכול ורוצה לעלות לתורה, יכול לאכול פחות מכשיעור,
עכ"ל. וראה גם בא"ר סי' תקסח ס"ק ב, ועיין להלן סי' תקנט סע'
ד ובדברינו שם.
ועיין מה שכתב הגרא"י
וולדינברג שליט"א בהערותיו על ספרי.
(ג) אלא שנהגו להחמיר. ואם
הן חלושות, נראה דאין להן להחמיר[11].
(ד) להחמיר. וכתב לי
הגרש"ז אויערבאך שליט"א: גם יש מחמירים להתנהג (בימי צום אלה) כמו בתשעת
הימים של חודש אב חוץ מצום גדליה. ועיין מה שכתב הגרא"י וולדינברג שליט"א
בהערותיו על ספרי.
אדם בריא
המתענה, שרוצה לבלוע כדור נגד מיחושי ראש וכדומה, מותר לו לבלעו בלי מים, כל שאין
טעם טוב וערב בתרופה, אבל אם החיך נהנה, אין להתיר[12]. וכתב
הגרש"ז אויערבאך שליט"א[13]: אם מצטער ביותר, אפשר לבלוע
ע"י עטיפה בנייר דק, עכ"ד. אלא שיש להקשות והלא המצטער ביותר פטור
מלהתענות, אלא צ"ל שזה רק אם ע"י זה שיאכל יתרפא מצערו, אמנם אם אפשר לו
להמשיך לצום ולהתפטר מצערו בדרך אחרת, למה לא יעשה כן.
[1] מ"ב ס"ק ג.
[2] שעה"צ ס"ק ב.
[3] מ"ב ס"ק ד.
[4] שעה"צ ס"ק ג.
[5] סי' תרפו סע' ב'
[6] ד"ה מיהו.
[7] ביה"ל ד"ה אין.
[8] כף החחם ס"ק ו.
[9] מהא וסח תריח סע' א.
[10] חיי אדם כלל קלג סע' ו, ומ"ב ס"ק ה.
[11] מ"ב ס"ק ה.
[12] הראש"ל הגר"ע יוסף שליט"א, הליכות
עולם עמ' 141.
[13] לב אברהם ח"א עמ' יח.
אורח חיים סימן תק"נ (עידכון)