הלכות תשעה באב ושאר תעניות

סימן תקנ הבדל שיש בין ט' באב ליתר הצומות

סעיף א הכל חייבים להתענות ארבע צומות הללו ואסור לפרוץ גדר. הגה מיהו עוברות ומיניקות שמצטערות הרבה, אין להתענות ואפילו אינן מצטערות, אינן מחוייבות להתענות אלא (א) שנהגו להחמיר. ודוקא בג' צומות, אבל בט' באב מחוייבות להשלים.

נשמת אברהם

(א) שנהגו להחמיר. כותב המ"ב [1]: ואם הן חלושות, נראה דאין להן לההמיר וכו', עכ"ל. והייתי נוכח כששאלו מהגרש"ז אויערבאך שליט"א לפני י' בטבת לגבי אשה שלפני הרבה שנים נדרה שתצום בכל הצומות, ועכשיו, כשהיא זקנה וחלשה מאד ואינה יכולה לצום, שואלת אם היא צריכה להתיר נדר. ואמר הגאון שליט"א שאינה צריכה להתיר נדרה מכיון שמן הסתם כוונתה היתה רק לא להקל בתעניות אבל לא לצום כשהיא ודאי פטורה, ומכיון שחז"ל לא גזרו על חלשים, ממילא אין מצבה כעת כלול בנדר שנדרה, עכ"ד. ועיין מה שכתבנו בשם הפוסקים ובשם הגאון שליט"א בנשמת אברהם חאו"ח [2] וחיו"ד[3]. והסביר לי הגאון שליט"א שאמנם אם היא היתה אוכלת בזמן שהיתה יכולה לצום, היתה עוברת על איסור דאורייתא של הפרת נדר, אבל מאידך אין מן הסתם כוונת הנודר לאסור על עצמו במקום שמלכתחלה לא חלה הגזירה. ועיין בר"ש [4] שכותב: ועל זה אמרינן בבראשית רבה שביקש להתיר להם הקב"ה את המעשר שלא היה מענישן אם היו נמנעין מלקדש והם הלכו וקדשו ונתחייבו מן התורה ולהכי קאמר רבי אליעזר דמאליהן קבלו אבל רבי יוסי אמר מדבר תורה נתחייבו וכו' ונפקא מינה דלרבי יוסי וכו' אבל לר"א דאמר מאליהן קבלו בטלה קדושת הארץ דסתמא לא היה בלבן אלא בזמן שהבית קיים הואיל והדבר תלוי בהם וכו', עכ"ל. ולשאלתי ענה לי הגאון שליט"א שה"ה שם שהכוונה שנתחייבו מדרבנן אך אם עברו, אז עברו מדאורייתא משום שבועה, עכ"ד. ועל כל פנים כפי מה שכותב הר"ש "דסתמא לא היה בלבן אלא בזמן שהבית קיים הואיל והדבר תלוי בהם", גם כאן מן הסתם לא היה בלב האשה אלא בזמן שהיא בריאה וביכולתה לצום. והעיר לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א מהמ"ב [5].

[1] ס"ק ה.

[2] כרך א או"ח סי' תקפה ס"ק ג.

[3] כרך ב יו"ד סי' פט ס"ק א וכן בסי' ריד ס"ק א.

[4] שביעית פ"ו מ"א.

[5] סי' תקפא ס"ק יט ושעה"צ ס"ק לג.