סימן
תקפט מי הם הראויים לתקיעת שופר
סעיף ב (א) חרש שוטה וקטן פטורים, וחרש,
אפילו מדבר ואינו שומע, (ב) אינו מוציא דכיון דאינו שומע לאו בר חיובא הוא.
הגה אבל שומע ואינו מדבר, מוציא אחרים ידי חובתן.
נשמת אברהם
(א)
חרש. השומע ע"י כלי כמין חצוצרות, חייב בשופר[1]. אולם לגבי
מכשיר שמיעה בזמנינו, עיין מאמרו של הגרש"ז אויערבאך שליט"א[2],
וכן בספרו קובץ מאמרים בעניני חשמל בשבת[3].
(ב)
אינו מוציא. עיין בשו"ת אבני נזר[4].
סומא -
חייב בתקיעות מה"ת ומוציא אחרים י"ח, ואמנם כתב רי"ו בנתיב יג
ח"א דלא מחייב אלא מדרבנן, אולם כתבו הרדב"ז[5] והפר"ח[6] שאין לחוש לסברתו[7]. ועיין גם במג"א[8] וכן
במ"ב[9].
סעיף
ד אנדרוגינוס
(ג) מוציא את מינו, טומטום, (ד) אפילו את מינו אינו מוציא.
נשמת אברהם
(ג)
מוציא את מינו. דכל אנדרוגינוס שוין שיש להם זכרות ונקבות ואם הוא בכלל זכר גם
חבירו הוא בכלל זכר, אבל אינו יכול להוציא את שאינו מינו דשמא הוא בכלל
נקבה[10].
(ד)
אפילו את מינו. דשמא אם יקרעו ימצא שטומטום זה נקבה וחבירו זכר. ואף ביום ב'
שהוא דרבנן נקטינן ככל חומרת יום א', ומיהו אף ביום א' אם שמע זכר מטומטום, חוזר
ותוקע בלא ברכה ואפילו לדעת הרמ"א המובא להלן ס"ק ו. טומטום ואנדרוגינוס
אף דחייבין לתקוע, מ"מ לא יברכו, דברכה הוא דרבנן וספיקא לקולא[11],
והיינו לשיטת מרן, אבל לדעת הרמ"א מברך (ועיין להלן ס"ק ו)[12].
סעיף ו אע"פ שנשים פטורות, (ה) יכולות לתקוע, וכן אחר שיצא כבר,
יכול לתקוע להוציאן, אבל (ו) אין מברכות ולא יברכו להן. הגה והמנהג
שהנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא על כן גם כאן תברכנה לעצמן, אבל אחרים לא
יברכו להן (ז) אם
כבר יצאו. ואין תוקעין רק לנשים, אבל אם תוקעין לאיש המחוייב, מברכין לו אע"פ
שכבר יצאו, כמו שנתבאר סימן תקפ"ה סעיף ב' הגה א'.
נשמת אברהם
(ה) יכולות לתקוע. ולא
אמרינן דכיון דפטורות יש חילול יו"ט בתקיעתן דקי"ל גדול המצווה ועושה
ממי שאינו מצווה ועושה, אלמא דמי שאינו מצווה ועושה נמי שכר יש לו[13],
ועיין בשערי תשובה שמביא בשם השאגת אריה[14] שאסור להוציא לולב או שופר
לרה"ר לצורך אשה שתטול לולב או תשמע תקיעת שופר, וכן שאסור להוציא שופר
לרה"ר לצורך קטן, וגם לאיש ששמע התקיעות דמיושב אסור להוציא את השופר לצורך
התקיעות דמוסף[15],
ומובא דבריו בחיד"א[16], ועיין בתוס'[17]. אולם עיין בקצה המטה[18] שכותב וז"ל: אמנם אנו
רואין שהעולם נוהגין היתר להוציא לולב ברה"ר אף שכבר ברכו על הלולב בביתם
קודם שהלכו לבהכ"נ וכן מוליכים השופר מביהב"נ לתקוע בעבור נשים דלא
כהשאג"א, וטעם הדבר נלע"ד, חדא, דדעת הראבי"ה הובא ברא"ש
פ"ד דר"ה ובטור סי' זה דמותר להוציא הלולב או השופר ביו"ט לצורכן,
ועיין בשאג"א בסי' קו, ועוד דהא דעת התוס' בכתובות דף ז דאף צורך מצוה דרבנן
חשוב צורך קצת ואמרינן ביה מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך עיי"ש
ובשאג"א סי' פג, וגם רוב הפוסקים ס"ל דבזה"ז ליכא רה"ר דבאין
ס"ר בוקעין ל"ה רה"ר, וכמו שפסק השו"ע סי' שג סי"ח
ובמג"א וטו"ז סי' שמה ס"ז ע"ש ובברכ"י וישיע"ק וכו'
וא"ש מנהג העולם להתיר, אמנם בעיירות גדולות שס"ר בוקעין בו הוא
רה"ר לכו"ע, בודאי יש להחמיר כפסק השאג"א, אבל בעיירות שאין ס"ר-
בוקעין בו, יש להקל, עכ"ל. וראה גם באבני נזר[19] ובביה"ל[20]. וכ"כ בפשיטות הבן איש
חי[21]. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א:
שכמדומה שהבאת מחזור רק בשביל פיוטים והחזרתן לבית אינו חשוב יותר מנענועים בהלל
או מלולב של נשים.
ומה
שכתב בארחות חיים[22] שבשיו"ב אות ב חולק על השאג"א לא
נמצא כן בספר שיורי ברכה של החיד"א, וכן ראיתי בקצה המטה[23] שכותב
שאולי כוונתו על ספר אחר או לס' מחזיק ברכה, אולם גם שם לא נמצא, ואדרבה שם מובא
דברי השאג"א ללא כל הערה. וראה מה שכתב הראש"ל הגר"ע יוסף
שליט"א בהערותיו על ספרי.
(ו)
אין מברכות. דמהו וציונו בדבר שאינה מחוייבת לא מד"ת ולא מד"ס,
דאשה במ"ע שהזמן גרמא פטורה אף מדרבנן[24]. וזו
היא למעשה מחלוקת ראשונים כשהתחבר פוסק כדעת הרמב"ם[25] והרמ"א
כדעת הרא"ש[26].
(ז)
אם כבר יצאו. עיין במ"ב [27] שיתקע להן רק אחרי תקיעות דביהכ"נ.
[1] מ"ב ס"ק ד.
[2] סיני, טבת תש"ח.
[3] עמ' 37.
[4] או"ח סי' תלט.
[5] שו"ת סף אלף קלא (ח"ד סי' נט).
[6] סע' י.
[7] כף החיים ס"ק ו.
[8] ס"ק א.
[9] סוס"ק יח.
[10] מ"ב ס"ק ה.
[11] מ"ב ס"ק ו.
[12] מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א.
[13] מ"ב ס"ק ח.
[14] סי' קו,
[15] סי' קח.
[16] מחזיק ברכה ס"ק ה ו-ז.
[17] חולין פד ע"ב ד"ה תקיעת.
[18] על המטה אפרים סי' תקפט ס"ק ה.
[19] סי' תמח.
[20] סי' תקיח סע' א ד"ה הצריכים לו.
[21] שנה א פ' נצבים סע' יז.
[22] כאן וכן בדעת תורה.
[23] סוס"ק ה.
[24] מ"ב ס"ק י.
[25] מהא דהל' סוכה פ"ו הי"ג והל' ציצית
פ"ג ה"ט; ועיין במגיד משנה הל' שופר פ"ב ה"ב
ובב"י כאן.
[26] ר"ה לג ע"א ד"ה ואין מעכבין בשם ר"ת.
[27] ס"ק יא.