הלכות יום הכיפורים

 

סימן תריב  איסור אעילה ביו"כ ושיעור כמותה

 

סעיף א  האוכל ביום הכיפורים (א) ככותבת הגסה, חייב, והוא פחות מכביצה מעט, ושיעור זה שוה לכל אדם בין לננס בין לעוג מלך הבשן.

 

נשמת אברהם

                               

                (א) ככותבת הגסה. שאלתי את הגרש"ז אויערבאך שליט"א: הדין ברור שמה שקובע ביוהכ"פ הוא כמות האוכל ולא איכותו, כך שאם חולה שצריך לאכול ביוהכ"פ זקוק למשל ל- 1000 קלוריות ויוכל לקבל את זה ע"י עשר פעמים "פחות מכשיעור", אסור לו לאכול אותה כמות קלוריות באחת-עשרה פעמים "פחות מכשיעור". ולכן מוטב ליתן לחולה כזה אוכל עשיר בקלוריות, דהיינו בשר שמן ולא עלי גפנים, כדי לחסוך באיסורי תורה. חולה כזה שצריך לאכול ולשתות ביוהכ"פ, ניתן בקלות ליתן לו כל ה- 1000 קלוריות בתוך השתיה שהוא חייב לשתות, וממילא לא יהיה לו כל צורך לאכול. אם כך, יוצא שאין לך חולה אפילו המסוכן שחייב לאכול ולשתות ללא הגבלה, שלא ניתן מבחינה רפואית, ובקלות, לספק את כל צורכי המזון שלו באמצעות השתיה, וישתה בדיוק אותה כמות נוזלים שבלאו הכי היה שותה. ואם כך הדבר, יוצא שאין לך חולה שיהיה מותר לו לאכול ביוהכ"פ, כי אפשר ליתן לו כל צורכו בשתיה בלבד.

                עוד שאלתי את הגאון שליט"א: חולה שיש לו אבן בכליה ושצריך לשתות אך לא לאכול, האם ישתה רק מים (שרק להם הוא זקוק מבחינה רפואית) או האם מותר לו (ואולי אפילו מותר להמליץ לו לעשות כן) גם לשתות משקאות אחרים כגון חלב או מרק וכו' העשירים בקלוריות ואז בכלל לא ירגיש "בצום". האם יש כאן מניעת מצות עינוי ללא צורך או לא.

                וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: נלענ"ד שאם נחייב את החולה לחשוב על מספר הקולוריות כדי למעט באכילה היינו צריכים גם לחייב להשתמש בחוקן, אינפוזיא, זונדה, ועוד מיני תחבולות, וגם עבור מי שיש לו אבן בכליה מסתבר שאפשר להכניס איזה דבר מר שבהחלט לא מזיק, ויהיה ע"י זה שלא כדרך אכילתו דפטור. גם הרי תמיד ידוע שבישרא דתורא או ביצה מזין יותר מירקות ולא נזכר כלל בשום מקום שצריכים לחייבו בכך, והטעם הוא מפני שכל התחבולות והחשבונות האלה יכולים להביא לידי סכנה למי שלא יוכל לעשותם וימנע, משום כך, לגמרי מלאכול ולשתות. ולכן מתירים לאכול ולשתות כדרכו רק מעט מעט פחות מכשיעור כדי לא לבלבל את החולה. אך מי שיודע ורוצה דוקא בתחבולות, תבוא עליו ברכה, עכ"ל.

                ולגבי השאלה השניה אמר לי הגאון שליט"א שמותר לחולה כזה לשתות חלב עם סוכר או מיץ פירות וכו' ואינו צריך לשתות דוקא מים, וזה עפ"י האור שמח [1], ויו"ט הוא ואינו צריך לצמצם באיכות השתיה (או האוכל) כפי שצריך לעשות בצומות אחרים [2].

 

                               

[1] הל' מאכלות אסורות פי"ד הי"ד.

[2] עיין בחיי אדם כלל קלג סע' ו ומ"ב סי' תקן ס"ק ה.