סימן תריג
איסור רחיצה ביום כפור
סעיף ד מי שהוא אסטניס ואין דעתו מיושבת עליו עד שיקנח פניו במים, מותר. הגה
ונהגו בזה להחמיר, ואפי' ברחיצת העינים,
שהיא (א) קצת רפואה נהגו להחמיר. ואסור לרחוץ פיו
ביום הכפורים, כמו שנתבאר לעיל סימן תקס"ז סעיף ג.
נשמת אברהם
(א)
קצת רפואה. אבל משום רפואה גמורה מותר לרחוץ במקום שאין איסור רפואה בשבת[1]. ומיירי בסכנת אבר או סתם חולי כל הגוף אף שאבו"ס, דהותר בכל זה
לעשות רפואה שאין בה מלאכה כדלעיל סי' שכח, רק דס"ד דליתסר משום רחיצה
ביוהכ"פ, קמ"ל דשרי וכדלקמן בסוף סע' ט, אבל משום חולי עינו בלבד
כ"ז שאין בו הפרטים המבוארים בסי' שכח סע' ט, אין מחללין בשום מלאכה אפילו
שבות, משום גזירה דשחיקת סממנים, וכדמוכח שם בסעיף כ ו-כא[2]. ומתורץ
בזה מה שכתב הב"י[3] שרפואה מותר ביוהכ"פ. וראה דיני רחיצה
בשבת בסי' שכו.
[1] מ"ב ס"ק י.
[2] שעה"צ ס"ק יג בשם המחה"ש והמטה
אפרים.
[3] ד"ה כתב סמ"ק.