הלכות סוכה
סימן תרלט דיני
ישיבה בסוכה
סעיף א (א) כיצד מצות ישיבה בסוכה, שיהיה
אוכל ושותה (וישן ומטייל) ודר בסוכה כל שבעת הימים, בין ביום בין בלילה,
כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה. וכל שבעת ימים עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו
קבע. כיצד, כלים הנאים ומצעות הנאות בסוכה וכלי שתיה, כגון אשישות וכוסות, בסוכה
אבל כלי אכילה (לאחר האכילה), כגון קדירות וקערות, חוץ לסוכה. המנורה בסוכה
ואם היתה סוכה קטנה, מניחה חוץ לסוכה. הגה ואל יעשה שום (ב) תשמיש בזוי בסוכה, כדי
שלא יהיו מצות בזויות עליו.
נשמת אברהם
(א)
כיצד. עיין במ"ב ס"ק א ובמה שכתבנו לעיל סי' תקפה ס"ק ב לגבי
שימוש במעלית כדי לקיים מצוה.
(ב)
תשמיש בזוי. ואסור להשתין בסוכה אפילו בכלי אע"פ שעושה כן בביתו[1],
אמנם עיין בשו"ת מנחת אלעזר[2] שכותב להתיר אם כן דרכו גם בביתו.
ואדם שמסתובב עם קטטר (וה"ה קולוסתומיה או איליאוסתומיה) יכול לישב בסוכה
ק"ו ממה שמבואר לעיל סי' עו סע' ה.
סעיף ב אוכלים ושותים וישנים בסוכה כל שבעה, בין ביום בין בלילה, ואין ישנים
חוץ לסוכה אפי' שינת עראי, אבל מותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה. וכמה אכילת עראי,
כביצה מפת. ומותר לשתות מים ויין ולאכול פירות (ואפי' קבע עלייהו) חוץ
לסוכה. ומי (ג) שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפי' מים, הרי זה משובח. ותבשיל העשוי
מחמשת מינים, אם קובע עליו חשיב קבע וצריך סוכה. הגה ומה שנוהגין להקל עכשיו
בשינה, שאין ישנים בסוכה רק המדקדקין במצות, י"א משום צנה, דיש צער לישן
במקומות הקרים, ולי נראה משום דמצות סוכה איש וביתו, איש ואשתו כדרך שהוא דר כל
השנה, ובמקום שלא יוכל לישן עם אשתו, שאין לו סוכה מיוחדת, פטור, וטוב להחמיר
ולהיות שם עם אשתו כמו שהוא דר כל השנה, אם אפשר להיות לו סוכה מיוחדת.
נשמת אברהם
(ג)
שיחמיר על עצמו. ולכאורה קשה, עיין בסוכה[3], והכי קתני
אם בא להחמיר על עצמו מחמיר. וראה במהר"ץ חיות שם וז"ל: עי' רמ"א
סי' תרלט דכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט והוא בירושלמי שבת פ"א על משנה
דלא ישב לפני הספר, והיכי רשאי להחמיר כאן (לגבי טעימה), י"ל כמו שאמרו
בפסחים נה ע"א דאמרי מלאכה הוא דלית ליה לא מחזי כיוהרא ע"ש וה"נ
כאן בסוכה דעיקר בקביעת סעודה תליא מילתא וג"כ לא שייך בזה יוהרא דהרואה יאמר
דאין זה טעימה רק קביעה ממש או דילמא יאכל עוד, ובכה"ג לא שייך יוהרא
ומפ"ז רשאי להחמיר על עצמו, עכ"ל.
סעיף ג אכילה בסוכה (ד) בליל י"ט הראשון חובה. אפי' אכל כזית פת
יצא י"ח, מכאן ואילך רשות, רצה לאכול סעודה, סועד בסוכה, רצה אינו אוכל כל ז'
אלא פירות וקליות חוץ לסוכה אוכל כדין אכילת מצה בפסח. הגה ולא יאכל בלילה
הראשונה עד שיהא ודאי לילה, ויאכל קודם חצות לילה, ולא יאכל ביום מחצות ואילך, כדי
שיאכל בסוכה לתאבון דומיא דאכילת מצה.
נשמת אברהם
(ד)
בליל יו"ט הראשון. ר"ל דבליל יו"ט הראשון מחוייב לאכול בסוכה
ואפילו אם אינו אוכל אלא כזית[4], וה"ה בליל ב' דסוכות בחו"ל[5] והחולה או זקן שאינו יכול לאכול כזית לחם תוך כדי אכילת פרס אינו מברך[6].
ולגבי
אכילת פת הבאה בכיסנין בלילה הראשון, כותב המ"ב[7] שאינו יוצא בזה,
וכ"כ הבן איש חי[8]. ועיין בשע"ת[9] שמסתפק אם אוכל
מהם שיעור קביעות סעודה, דהיינו כשלש-ארבע ביצים, אם יוצא ידי חובתו דמשוי ליה
קבע. אולם המטה אפרים[10] כותב שיוצא בפת הבאה בכיסנין אם קובע עליו
סעודה, דהיינו אוכל יותר מכביצה, אלא שאם אח"כ יזדמן לו פת, יאכל בלי ברכה,
ועיין שם בקצה המטה[11].
כתב
לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: עיקר הלימוד של ט"ו ט"ו מחג המצות
הוא רק על קיום מצות ישיבה בסוכה ע"י אכילת דגן, ואף שאחרונים חקרו בזה דאולי
זה ממש דומה לכזית מצה, מ"מ למעשה יודע אני שיש גדולי תורה שכיבדו את הכזית
הראשון לאכול דוקא עם דבש או עם מעט ליפתן טוב כדי ליהנות ביותר, עכ"ל. ועיין
מה שכתבו הראש"ל הגר"ע יוסף שליט"א והגרא"י וולדינברג
שליט"א בהערותיהם על ספרי.
מובא
בתוס[12] דאין מברכים על השינה דשמא לא יוכל לישן. ולכאורה למה
לא יברך על עצם היותו בסוכה, והיינו לדעת הט"ז[13] שאם אינו אוכל
בסוכה באותו היום, הוא מברך ברכת הסוכה על כניסתו לסוכה. ואמר לי הגרש"ז
אויערבאך שליט"א דכוונת התוס' היא לדעת הט"ז (שם) שסובר שמברך על כל
סעודה שהוא סועד אף אם לא יצא בינתיים ולא הסיח דעתו מהסוכה, וא"כ הייתי אומר
דגם על השינה יברך, והיינו אם לא יצא מהסוכה אחרי סעודתו, דהשינה יש לה חשיבות כמו
הסעודה, על זה מתרצים התוס', דשמא לא יוכל לישן, ור"ל אם בא מבחוץ לסוכה
לישן, ודאי שיברך, דכל פעם שנכנס לסוכה הוא מברך על הסוכה אם אינו אוכל שם, אבל אם
הולך לישן אחרי סעודתו, כי אז אמרינן דאינו מברך על השינה כיון שלא יודע אם יוכל
לישן.
סעיף ח נהגו שאין מברכים על הסוכה אלא בשעת (ה) אכילה (והכי נהוג).
נשמת אברהם
(ה)
אכילה. ואם אינו יכול לאכול השיעור של יותר מכביצה, לדברי הט"ז[14]
יברך על הסוכה בכל פעם שנכנס בה כי הדרינן לדין התלמוד, וכ"כ הח"א[15]. אולם המאמר מרדכי[16] כתב להשיג בעיקר דברי הט"ז, וכתב
לפי מה שנהגו כר"ת[17] שאין מברכין אלא בשעת אכילה יש לחוש לברכה
לבטלה. וע"כ, כותב הכף החיים[18], יש לו לשמוע ברכת הסוכה מאחר
ומכוין לצאת או יברך בלבו.
[1] מ"ב ס"ק ט בשם הח"א כלל קמז סע' ב.
[2] ח"ד סי' עג.
[3] כו ע"ב.
[4] מ"ב ס"ק יט.
[5] מ"ב סי' קסז ס"ק צה וכאן ס"ק לו.
[6] מ"ב ס"ק כב.
[7] ס"ק כא.
[8] שנה א פ' האזינו סע' ח.
[9] ס"ק ח,
[10] סי' תרכה סע' נה.
[11] ס"ק צ.
[12] ברכות יא ע"ב ד"ה שכבר, ועיין בטור כאן.
[13] ס"ק כ ומובא במ"ב ס"ק מח.
[14] ס"ק כ.
[15] כלל קמז סע' טו.
[16] אות ח, מובא בכף החיים ס"ק צז.
[17] ברכות שם.
[18] שם.