סימן
תרמ מי הפטורים מישיבת סוכה
סעיף ג (א) חולים (ב) ומשמשיהן פטורים מן הסוכה ולא חולה שיש בו סכנה, (ג)
אלא אפילו חש (ד) בראשו (או)
חש בעיניו, ויש מי שאומר שאין המשמשים פטורים אלא (ה) בשעה שהחולה (ו)
צריך להם (ז) (ומי שמקיז דם חייב בסוכה).
נשמת אברהם
(א)
חולים. משום דכתיב תשבו כעין תדורו, ואם היה לו זה החולי כל השנה לא היה יושב
בביתו דוקא אלא הולך למקום שנקל לו לחליו[1].
(ב)
ומשמשיהן. לפי שהן עוסקין במצוה, וכל העוסק במצוה פטור מן המצוה[2].
(ג)
אלא אפילו חש. קיצר בלשונו, ובגמרא איתא, אפילו חולה שאבו"ס ואפילו חש
בראשו וכו'[3].
(ד)
בראשו או חש בעיניו. ר"ל וישיבת הסוכה קשה לו[4] דשמא תזיק לו
טרחת עלייתו או ישיבתו בסוכה, וחי בהם אמר רחמנא ולא שימות בהם[5].
(ה)
בשעה שהחולה. ואם יש שני משמשים וא"צ לשניהם בבת אחת, צריך אחד לאכול
בסוכה בעת שימושו של השני[6] ולכן אח שיוצא מן המחלקה לאכול, חייב לאכול
בסוכה אם יש סוכה בביה"ח או בקרבת מקום, כך שיספיק לאכול ולחזור למשמרתו בזמן
הקצוב לו. וה"ה רופא, ובמיוחד אם הוא נושא אתו מכשיר שיכולים להתקשר אליו
דרכו ונמצא בקרבת מקום. וראה בס"ק הבא.
(ו)
צריך להם. ואם הוא חולה שיבו"ס, נראה דיש להקל גם בשעה שא"צ לו[7], היינו למשל כשהחולה ישן והוא צריך להיות על ידו שמא כל רגע יצטרך לו.
אמנם אם יש לו מי שיכול להחליף אותו וקיימת אפשרות לאכול בסוכה, חייב.
(ז)
ומי שמקיז דם. ועיין במ"ב[8] שאם הוא מרגיש בחולי ומה"ט
מקיז פטור. ונראה שהדין נכון רק לזמני חז"ל, אמנם היום שאין מקפידים על השפעת
הקור או רוח אחרי הקזות דם, ואפילו לחולים (שהשתנו הטבעים עיין לעיל סי' שכח סוף
סע' ו), ושומר פתאים ד', גם חולה כזה יהיה חייב בסוכה כל זמן שאינו מצטער מעצם
הישיבה בסוכה. ואדם בריא שתורם דם, ודאי חייב בסוכה[9].
סעיף ד (ח) מצטער פטור מן הסוכה, (ט) הוא ולא משמשיו (י) (אבל
בלילה ראשונה (יא) אפי'
מצטער חייב לאכול שם כזית). איזהו מצטער, (יב) זה שאינו יכול לישן
בסוכה מפני הרוח, או מפני הזבובים והפרעושים וכיוצא בהם, או מפני הריח, ודוקא שבא
לו הצער במקרה, אחר שעשה שם הסוכה, אבל אין לו לעשות סוכתו לכתחלה במקום הריח או הרוח ולומר מצטער
אני. הגה ואם עשאה מתחלה במקום שמצטער באכילה או בשתייה (יג) או
בשינה, או שא"א לו לעשות אחד מהם בסוכה מחמת דמתיירא מלסטים או גנבים כשהוא
בסוכה, אינו יוצא באותה סוכה כלל, אפי' בדברים שלא מצטער בהם, דלא הויא כעין דירה
שיוכל לעשות שם כל צרכיו. מי שכבו לו הנרות בסוכה, בשבת, ויש לו נר בביתו, מותר
לצאת מן הסוכה כדי לאכול במקום נר, וא"צ לילך לסוכת חבירו שיש שם נר, אם יש
טורח גדול בדבר, ואם בא רוח לכבות הנרות בסוכה, מותר לפרוס סדין או בגד מן הצד,
אבל לא תחת הסכך. מי שלא יוכל לישן בסוכה מחמת שצר לו בפישוט ידיו ורגליו, לא מקרי
מצטער, וחייב לישן שם אע"ג דצריך
(יד) לכפוף ידיו ורגליו, ולא יוכל אדם לומר מצטער אני, אלא בדבר
שדרך בני אדם להצטער בו. ואין המצטער פטור אלא אם ינצל עצמו מן הצער, אבל
בלא"ה חייב לישב בסוכה אע"ג דמצטער.
נשמת אברהם
(ח)
מצטער פטור. דכעין תדורו בעינן ואף בכל השנה אין אדם דר במקום שהוא מצטער[10] וכל הפטור מן הסוכה ואינו יוצא משם, אינו מקבל עליו שכר ואינן אלא
הדיוטות[11]. ובביאור הלכה[12]
כותב: זה הכלל הוא דוקא במקום שיש בו צד
איסור כמו במצטער, דהוי חילול יו"ט ואפילו בחוה"מ חייב לכבדו, אבל אם
אינו מצטער רשאי להחמיר כמו ר"ג שהחמיר על עצמו בדלי של מים ואמר העלום
לסוכה, עכ"ל. ועיין גם במ"ב[13] בשם הח"א[14]
ובשעה"צ[15] שבצער שתלוי בגופו ואינו מקפיד בכך יכול אדם לחייב את
עצמו ולעשות בשמחה ולברך. וכתב הגרש"ז אויערבאך שליט"א: מהירושלמי בסוכה
משמע שיכול להחמיר אע"ג שסובל מזה שהוא צמא בחג שמצוה להיות בשמחה.
(ט)
הוא ולא משמשיו. דהיינו שאם הם רוצים לאכול או לישן, חייבים לכנוס לתוך הסוכה.
ולכאורה נראה דאם הוא שכיר אצלו לשמשו וגם בכל השנה אינו אוכל וישן בביתו כ"א
אצלו, רשאי גם היום לעשות כן, והוא דומיא דשומרי גנות ופרדסים המבואר לקמן בסימן
זה[16] ומיהו יש לחלק דשאני שומרי גנות דאם ילך, תיכף יבא הגנב, לא כן
המצטער דלא בכל שעה צריך שימוש[17], אמנם כתב לי הגרש"ז אויערבאך
שליט"א שגם בזה יש לחוש אולי יצטער באותה שעה ויהא זקוק למשמשו. גם לפי טעם
הלבוש דלאו עוסקים במצוה הם משמע דכה"ג חייבין[18].
(י)
אבל בלילה ראשונה. אזיל לשיטתו בסי' תרלט ס"ה בהגה דסתם שם להחמיר בירדו
גשמים לענין לילה ראשונה וה"ה כאן, אבל לדעת שארי הפוסקים דפטרי שם ה"ה
כאן, וע"כ יש להתנהג למעשה במצטער כמו לענין ירדו גשמים וכמו שכתב שם
במ"ב ס"ק לה, שמחוייב לאכול בסוכה, אולם לא יברך לישב בסוכה[19].
(יא)
אפילו מצטער חייב. ואם ה"ה חולה, עיין בברכ"י ס"ק ה, ונראה
מדבריו דדוקא מצטער חייב אבל חולה פטור[20], וכן נראה מדברי א"ר[21], אולם הבן איש חי פוסק לחומרא[22].
(יב)
זה שאינו יכול לישן. וה"ה דמצטער פטור בכולן אף מאכילה, ור"ל דאם
הרוח וריח וכה"ג מצערים ליה באכילה פטור אף מאכילה, אבל אם הצער רק בשינה
חייב
באכילה[23]. ועיין בס"ק הבא.
(יג) או בשינה. פי' במקום דליכא
צינה והצער הוא מחמת הרוח וכיו"ב וכנ"ל, דאלו במקומות הקרים יוצא
י"ח באכילה אע"ג דלא יוכל לישן שם, דא"א בענין אחר וממילא מקרי שם
כעין תדורו[24]. וכ"כ בביה"ל[25] וז"ל:
וה"ה מפני הצינה במקומות הקרים וכדלעיל סי' תרלט ס"ב בהגה, ועיין בלבוש
דאפילו יש לו כרים וכסתות להנצל מן הצינה ג"כ יש להקל דאין כל אדם יכול לטרוח
בכל לילה להביאם שם ולמחר לפנותם (אם לא דיש לו מקום בסוכה להניחם שם לכל ימי החג)[26]. ודע דהסכמת רוב הפוסקים דמצטער פטור אף מאכילה כמש"כ המג"א
בשם הב"י, וע"כ נראה דיש ליזהר בזמן הקור שיהא לבוש בגדים חמים כשסועד
בסוכה כדי שלא יהיה מצטער מחמת הקור ויהיה חשש ברכה לבטלה, עכ"ל.
(יד)
לכפוף ידיו ורגליו. כי נלענ"ד דכל שהצער הוא כך שזה רק עראי, שפיר חייב
לישן גם בכפיפות כי זה רצון התורה לצאת מדירת קבע ולישון בדירת עראי, משא"כ
סבל של קור וחום[27]. וראה בשו"ת חכם צבי[28] שחולק על
דברי הרמ"א וכותב דאין לך צער גדול מזה ובדיעבד אם הוא ביו"ט ואין לו
מקום בסוכה אחרת יותר גדולה אינו חייב להצטער ולישן בסוכה בלי פישוט ידיו ורגליו
כדרכו בכל השנה, ואפ"ה יוצא בה י"ח אכילה. וכותב הכף החיים[29]
דנראה דהכל לפי מה שהוא אדם, ואם יש לו צער גדול מזה פטור משינה, אבל אם יכול לישן
בה ולהוציא רגליו לחוץ או קצת מגופו ג"כ, ודאי חייב לישן בה.
[1] מ"ב ס"ק ו.
[2] מ"ב ס"ק ז.
[3] מ"ב ס"ק ח.
[4] מ"ב ס"ק ט.
[5] כף החיים ס"ק טו בשם הלבוש.
[6] מ"ב ס"ק י; וכן עיין בשו"ת שבות יעקב
סי' נא.
[7] מ"ב ס"ק יא.
[8] ס"ק יב.
[9] עיין שם במ"ב.
[10] מ"ב ס"ק יג.
[11] רמ"א סי' תרלט סע' ז.
[12] שם ד"ה וכל.
[13] ס"ק כב.
[14] כלל קמז סע' יא.
[15] ס"ק נז.
[16] מ"ב ס"ק יד.
[17] אבל סו"ס הוא שכיר אצלו, והרי פטרו את הפועלים
מברכה רביעית - מו"ר הגרי"י
נויבירט שליט"א.
[18] כף החיים ס"ק כג.
[19] מ"ב ס"ק טו.
[20] כף החיים ס"ק כו.
[21] שע"ת סוס"ק ה,
[22] שנה א פ' האזינו סע' יב.
[23] מ"ב ס"ק טז.
[24] מ"ב ס"ק יח ושעה"צ ס"ק כ ו-כב.
[25] ד"ה מפני הרוח.
[26] וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א:
צ"ע הרי הכנסת מטה והוצאתה היא טורח יותר
גדול
כשאי אפשר להשאיר בסוכה את המטה גם ביום.
[27] כתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א
[28] סי' צד וראה גם בשע"ת כאן ס"ק ה.
[29] ס"ק מב.