הלכות
חנוכה
סימן תרעה
שהדלקה עושה מצוה ולא הנחה
סעיף א (א) הדלקה עושה מצוה, ולא הנחה, שאם היתה מונחת במקומה שלא לשם מצות
חנוכה, מדליקה שם וא"צ להסירה ולהניחה לשם מצות חנוכה. לפיכך עששית שהיתה
דולקת כל היום, שהדליקה מערב שבת למצות חנוכה, למוצאי שבת מכבה ומדליקה לשם מצוה,
ומ"מ צריך שידליקנה במקום הנחתה, שאם הדליקה בפנים והוציאה לחוץ, לא יצא,
שהרואה אומר לצורכו הוא מדליקה. וכן אם מדליקה ואוחזה בידו, במקומה, לא יצא,
שהרואה אומר לצרכו הוא אוחזה.
נשמת אברהם
(א)
הדלקה עושה מצוה. לכן חולה השוכב במיטתו ואינו יכול לקום לילך לפתח ביתו
להדליק נרות חנוכה, לא ישיטו לו המנורה שידליקנה ואח"כ יוליכוה למקומה, אלא
ידליק אחר על מקומה הראוי[1], או ידליק הוא על יד מיטתו[2].
סעיף ג אשה מדלקת נר חנוכה, שאף היא חייבת בה, אבל אם הדליקה (ב) חרש
שוטה וקטן, לא עשה כלום, ואע"פ שהניחה גדול, ויש מי שאומר בקטן שהגיע לחינוך,
מותר. הגה ולדידן דכל אחד מבני הבית מדליק בפ"ע, קטן שהגיע לחינוך צריך
להדליק ג"כ.
נשמת אברהם
(ב)
חרש שוטה. אפילו אחרים עומדים ע"ג דאין עליהם חיוב מצוה[3].
סומא.
כתב רש"ל בתשובה סי' עז, סומא אם הוא בבית שאחרים מדליקין ויכול להשתתף
בפריטי עמהם ויברכו עליו זה עדיף, וכן אם יש לו אשה, אשתו מדלקת עליו, ואם הוא
בבית מיוחד ואין לו אשה, ידליק בעצמו ע"י סיוע של אחר, ועיין בשע"ת דלא
יברך וכ"ש שאינו יכול להוציא אחרים[4].
[1] הגר"ח פלאג'י בשו"ת לב חיים ח"ג סי'
קמו, מובא בשערים מצויינים בהלכה סי' קלט ס"ק
טז.
[2] מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א.
[3] מ”ב ס"ק יא.
[4] מ"ב ס"ק ט; בן איש חי שנה א פ' וישב סע'
טו (טו); כף החיים ס"ק כג.