סימן כח  דיני כיסוי הדם

 

סעיף טז השוחט לחולה בשבת (א) לא יכסה  אפילו אם יש לו דקר נעוץ. ובלילה, אם רישומו ניכר יכסנו. ויש מי שאומר שאם היה לו אפר מוכן לכסות בו צואה, יש לכסות בו הדם אפילו בשבת.

 

נשמת אברהם

 

                    (א) לא יכסה וכו'. כותב הט"ז [1]: אע"ג דלא מיתסר אלא מדרבנן, לא אמרינן כיון דשחט ברשות שיכסה כמו ביו"ט, דרצו חכמים לעשות היכר שהוא יום שאסור בשחיטה, לפיכך לא התירו אלא מה שהוא צורך החולה, כ"כ הר"ן [2], עכ"ל. וראה בדברינו בנשמת אברהם [3]. וכותב הדרכ"ת [4] בשם התב"ש ס"ק לב: שדין דסעיף זה לא שכיח בזמן הזה, לפי שתמיד ממציאים לחולה משכניו וממיודעיו אם אין נכון לו, עכ"ד. אמנם אם השכן ישן, עיין בנשמת אברהם או"ח סי' שיח ס"ק א, מה שכתבנו שם בשם פוסקי דורנו.

 

 

סעיף יח  השוחט, אע"פ (ב) שאינו צריך אלא לדם, חייב לכסות. כיצד יעשה, נוחר או מעקר, כדי שיפטר מכסוי.

 

נשמת אברהם

 

                    (ב) שאינו צריך אלא לדם. מחקר בבעלי חיים. כתוב בתורה [5]. כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו וגו' עזב תעזב עמו. ודרשו חז"ל [6] שיש איסור מן התורה לצער בעלי חיים. וכן נפסק להלכה ברמב"ם [7] ובשו"ע [8]. אמנם כותב הרמ"א [9] שכל דבר הצריך לרפואה או לשאר דברים, לית ביה משום איסור צער בעלי חיים. ועיין שם בביאור הגר"א [10]. וכ"כ הנודע ביהודה [11] דכל דבר שיש בו צורך לאדם, אין בו משום צער בעלי חיים וגם לא שייך צעב"ח אלא לצערו ולהניחו בחיים, אבל להמית לא. אולם מובא באוצר הפוסקים [12] בשם האמרי שפר סי' לד, שכוונת הרמ"א להתיר דוקא במקום הכרח, וכמו שהצורך לרפואה הוא ענין הכרחי, ואין כוונת הרמ"א להתיר בשביל תועלת וריוח ממון. גם אין הדבר ברור אי מותר לישראל לעשות נסיונות בגוף בעלי חיים כדרך הרופאים שאין זה לרפואה אלא רק ספק תועלת. ובשו"ת שבות יעקב [13] נשאל מרופא מומחה אם מותר להשקות סמים ארסיים לבע"ח למען ידעו פעולת הסמים בענין רפואת האדם, והשיב להתיר, דמה שכתב הרמ"א שיש מעשה אכזריות במריטת נוצות, היינו לפי שעושה מעשה בידים והעוף מרגיש צער בשעת מריטה, משא"כ בהשקאת הסם שאינה מרגשת צער כלל בשעת שתיה, עכ"ד האוצר הפוסקים. והחלקת יעקב [14] דוחה את דברי האמרי שפר, וראייתו מהגמ' בשבת [15]: הרוצה שיסרס תרנגול יטול כרבלתו, ומשמע דמותר אף רק בשביל תועלת ממון. ובשבות יעקב עצמו מביא משנה מפורשת[16]: אסור למכור להם תרנגול לבן ובזמן שהוא בפני עצמו קוטע את אצבעו, הרי שמותר לקטוע לבע"ח שהוא צער גדול משום ריוח. ומסכם החלקת יעקב וכותב שודאי מותר לגרום צעב"ח ע"י נסיונות בשביל חקירות מדעיות ולחכמת הרפואה, אבל עפ"י מידת חסידות להנצל ממידת אכזריות ודאי אסור. אך השו"ת שרידי אש [17] חולק על החלקת יעקב וכותב שסוף דבר דינו של החלקת יעקב דין אמת, דמותר לצער בע"ח לתועלת חכמת הרפואה, אך לא רק זה אלא שלדעתו אין כאן גם מידת חסידות, דמידת חסידות אינו אלא במקום שנוגע רק לעצמו ורשאי אדם להחמיר על עצמו, אבל לא במקום שנוגע לאחרים, כי מאי חזית דצער בע"ח עדיף טפי מצער החולים, אולי יכול לעזור להם. וכעין זה כתבו התוס' בע"ז יא ע"א ד"ה עוקרין, שלפיכך מותר לעקור בשביל כבוד מלכים, לפי שזהו כבוד ישראל, ובמקום שנוגע לכלל, אין טעם להחמיר מצד מידת חסידות. ולכן צריך להתיר לרופאים לעשות נסיונות בלי שום גמגום ופקפוק. וכ"כ

החת"ס [18] דכל שהוא לצורך אדם וכבודו .והפסיד ממונו, אין בו משום צער בעלי חיים. וכן פסקו בשבות יעקב [19], השו"ת בנין ציון [20] והשו"ת ציץ אליעזר [21]. וראה גם באיסור והיתר [22] ובשו"ת תרומת הדשן [23]. אך ברור שבכל מקרה ומקרה עליו לעשות הכל כדי למעט צערם כל שזה לא פוגע בנסיון, ובגמר הנסיון, אם אין הוא עוד זקוק להם והם בצער, צריך להורגם בדרך המהירה ביותר.

                    ועיין לקמן סי' שמט ס"ק ג ([7] לגבי מחקר בבני אדם.

 

 

 

[1] ס"ק יג.

[2] ריש פרק כיסוי הדם.

[3] או"ח סי' שכח ס"ק לט.

[4] ס"ק קטו.

[5] משפטים כג ה.

[6] שבת קכח ע"ב וב"מ לב ע"ב.

7) הל' רוצח פי"ג ה"א.

[8] חו"מ סי' ערב סע' ט.

[9] אהע"ז סי' ה סע' יד.

[10] ס"ק מ.

[11] תניינא יו"ד סי' י, ומובא גם בפ"ת יו"ד סי' כח ס"ק י.

[12] אהע"ז שם ס"ק פז.

[13] ח"ג סי' עא.

[14] ח"א סי' ל.

[15] קי ע"ב.

[16] ע"ז פ"א מ"ה.

[17] ח"ג סי' ז, ומובא גם בחלקת יעקב ח"א סי' לא.

[18] חידושיו על שבת קנד ע"ב וב"מ לב ע"ב.

[19] ח"ג סי עא

[20] סי' קח.

[21] חי"ד סי' סח.

[22] סי' נט סע' לו ועיין שם בזר זהב ס"ק יז.

[23] פסקים וכתבים סי' קה.