הלכות דם
סימן סו דברים
האסורים משום דם
סעיף י (א) דם אדם, אם פירש ממנו אסור משום מראית עין,
לפיכך אם נשך הככר בשיניו ויצא דם משיניו על גבי הככר, צריך לגרדו, אבל שבין
השינים, מוצצו. הגה וכל דם דגים ודם אדם, הואיל ומדינא שרי אינו אוסר תערובתו.
נשמת אברהם
(א) דם אדם. ואם מותר
למצוץ דם המטפטף מאצבעו, עיין בדרכ"ת [1] שמביא בשם המנחת יעקב
שהדבר תלוי בפלוגתת רש"י ותוס', דלפי מה שפרש"י בכתובות [2]
דדם שבין השיניים מוצצו משום דליכא דחזי ליה, משמע דדוקא בדם שבין השיניים, כיון
שלא נתגלה לחוץ מותר, אבל בדם הנוטף מהאצבע דחזי ליה אסור, אבל לדעת התוס' דדם
שבין השיניים אף דחזי ליה מותר כיון דניכר שבא מן האדם, ה"נ דם שבאצבע מותר,
ולא הכריע לדינא, ועי' באורח מישור שהחליט לדינא דאם האצבע מטפטף דם מותר למצוץ
כיון שניכר דמאצבע קאתי. ועי' בס' הפלאה על כתובות שם דכתב דלכאורה נראה דלאו דוקא
דם שבין השיניים, אלא אפילו למצוץ דם חבורה שבידו או דם מילה, אין איסור לבלוע,
כיון שלא בא לכלל ראיית אדם מיד, דהא מוצצו בפיו וא"א לראותו שם בהפה לאחר
שיצא מן האצבע, ולא שייך הגזירה דאתי לאחלופי, וה"ה שאר דם אברים י"ל
דמותר ג"כ לבלוע ע"י מציצה מטעם זה וסיים בצ"ע. ועי' בנחל אשכול
ח"ג סי' כה ס"ק יט שכתב כן בהחלט, דאי איכא הוכחה דמאדם בא מותר,
ע"כ מותר למצוץ הדם באצבעו כיון דקודם שפירש ניכר שמהאדם הוא, וכשהוא בפיו ליכא
דחזי. אמנם יעוין בכנה"ג בהגהות ב"י סוף סי' זה שכתב מהדמשק אליעזר
דאסור למצוץ מאצבע המטפטף דם אע"פ דמוכח דמיניה קא אתי, אפ"ה שייך מראית
העין וכו', ומ"מ כל זה דוקא למצוץ ולבלוע, אבל למצוץ ולפלוט לחוץ שרי ולא גזרינן
שמא יבלע, עכ"ל של הדרכ"ת. וראה גם ביד אברהם כאן.
וכל זה בחול אבל בשבת קודש, כבר
הבאנו [3] בשם המ"ב [4] שהמוצץ דם בפיו מן החבורה חייב,
ולכן אסור למצוץ דם שבין השיניים. וכתב השו"ע הרב [5] שאע"פ
שהוא (דהיינו המוצץ דם מבין השיניים) מפרק כלאחר יד, מ"מ אסור, אך המג"א
כתב [6] דאפשר דהוי אב מלאכה.
[1] ס"ק סח.
[2] ס ע"א.
[3] נשמת אברהם או"ח שכח ס"ק צה.
[4] סי' שכח סוס"ק קמז.
[5] שם סע' נד.
[6] שם סוס"ק נג.