הלכות בשר בחלב
סימן פז
באיזו בשר נוהג דין בשר בחלב והאיך נקרא בישול
סעיף א כתוב
בתורה לא תבשל גדי בחלב אמו ג' פעמים, אחד לאיסור בישול, ואחד לאיסור אכילה, ואחד (א)
לאיסור הנאה. והוציא אכילה בלשון בישול לומר שאינו אסור מן התורה אלא דרך בישול,
אבל מדרבנן אסור בכל ענין (כל בשר בחלב שאינו אסור מן התורה, מותר בהנאה).
נשמת אברהם
(א) לאיסור הנאה. רופא
המחזיק חיות במעבדה לשם מחקר וכו', צריך להזהר שלא ינתן להם אוכל (למשל מקופסאות)
שכולל בשר וחלב שנתבשלו יחד, ואפילו אם נתבשלו ע"י גוי. ולגבי בשר נבלה
שנתבשל עם חלב, עיין בדגומ"ר [1] שלומד מדברי הרמב"ם [2]
שמותר בהנאה במקום הפסד, אך הפמ"ג [3] דוחה את הדברים וכותב שיש
איסור בישול והנאה מן התורה. וכ"כ החיד"א [4], השו"ת
חת"ס [5] הגליון מהרש"א [6], ערוה"ש [7],
הפ"ת [8], החוות דעת [9], הזבחי צדק [10] והבן איש
חי [11]. וראה גם בדרכ"ת [12]. ואם הבשר או החלב של טמאה
וה"ה בשר חיה או עוף אפילו בחלב טהורה מותר בבישול ובהנאה[13].
סעיף ג אינו
נוהג אלא בבשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה, אבל בשר טהורה בחלב טמאה, או בשר טמאה
בחלב טהורה, מותרים בבישול ובהנאה. ובשר חיה ועוף, אפילו בחלב טהורה, מותר בבישול,
ובהנאה, ואף באכילה אינו אסור, אלא מדרבנן. אבל (ב) דגים וחגבים, אין בהם
איסור, אפילו מדרבנן. הגה ונהגו לעשות חלב משקדים ומניחים בה בשר עוף, הואיל
ואינו רק מדרבנן, אבל בשר בהמה, יש להניח אצל החלב שקדים, משום מראית העין, כמו
שנתבאר לעיל סימן ס"ו לענין דם.
נשמת אברהם
(ב) דגים. עיין בש"ך [14]
שמביא דברי הלבוש שכתב שאין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה כמו"ש באו"ח סי'
קעג (ועיין רבינו בחיי פ' משפטים כג, יט שאוסר דגים עם גבינה). וכותב הש"ך:
ובאמת נמשך אחר הב"י שכ"כ, אבל הוא טעות שלא נזכר שם אלא דדגים עם בשר
אסור לאכול משום סכנה[15], אבל דגים עם חלב לא שמענו ולא ראינו, וכל יומא
ויומא נהגינן הכי לבשל דגים בחלב ולאכול, גם בד"מ השיג על הב"י בזה וכן
בספר באר שבע ושאר אחרונים השיגו עליו בזה וכו', עכ"ל הש"ך. אך הפ"ת [16]
מביא בשם התשו' חינוך בית יהודה שמקיים דברי הלבוש דאסור לאכול דג בחלב: משום דחקר
אצל חכמי הרופאים דדוקא דגים המטוגנים עם חמאה מותר לאכול, אבל דגים המבושלים בחלב
יש בו סכנת חולי וכו', וכ"כ הפמ"ג בשם בה"ג דדגים עם חלב יש סכנה
וכו', ונ"ל דהאידנא שכל העולם מבשלים גם עם חלב שרי, דכיון דדשו בה רבים
וכו', עכ"ל הפ"ת. וכותב החת"ס[17]:אלא משום
דחזינן לרמב"ם דרב גובריה ברפואות וטבעיות שהשמיט הנ"ל, ע"כ ניסה
בחקירתו ומצא שנשתנו הטבעיים בזה, ובשכנה"ג באו"ח ראיתי שכתב מ"ש
הרב"י ביו"ד לאסור דגים עם חלב כמבואר באו"ח, שצווחו עליו הא בחלב
ליכא קפידא כלל, וכתב שכונתו כך, כמ"ש באו"ח שבשר עם דגים מסוכן
עפ"י רופאים, הכא נמי עם חלב מסוכן עפ"י רופאים שאמרו כן, ולפע"ד
זה אינו אמת, ונאמן עלינו הרמב"ם גדול הרופאים, עכ"ל של החת"ס.
וראה גם בתוס' [18] וכותב הכף החיים [19] דנראה דאין כל אויר
המקומות שוים וגם לא כל הטבעים של בני אדם שוים וסכנתא חמירא מאיסורא, ולכן יש
להחמיר ורק בחמאה יש להכשיר. אך כותב הערוה"ש [20] דכל העולם אוכלים
זה ונחשב למאכל חשוב ולכן לית מאן דחש להא מילתא, ויכולים לאכול בלי שום קפידא
חלילה, וגם הב"י לא קבע את הדין בשו"ע. ועיין בנשמת אברהם או"ח סי'
שכח סוס"ק כ לגבי "השתנו הטבעים". ועיין מה שכתב הראש"ל
הגר"ע יוסף שליט"א בהערותיו על ספרי.
וכותב הט"ז [21]:
מה שאמרו בזה דגים שעלו בקערה וכו', יש ללמוד מזה שאין סכנה באכילת דג שיש בו טעם
בשר במה שנתבשל בכלי בן יומו של בשר, דהא אמרינן בגמ' דהרבה אכלו דגים שעלו בקערה
וכו', עכ"ל. ובאו"ה [22] כותב שאפילו לכתחילה רגילין רק לנקות
מחבת או יורה של בשר בן יומו במים ועפר מהשמנונית בעין שעליה ולבשל בה דגים מיד,
ובדיעבד מותר אפילו לא נקה אותם כלל, ואפילו בכלי חרס אם לא שידע בבירור שהיתה
מלוכלכת הרבה משירי הבשר עד שלא היה ששים בדגים נגד אותו שמנונית וכו', עכ"ל.
אמנם עיין לקמן בט"ז סי' קטז ס"ק ב שתמה ע"ז דהא לא מהני ששים
דחמירא סכנתא מאיסורא עיי"ש, ועיין שם בדברינו ס"ק א.
[1] סע'
ג
[2] פי' המשניות כריתות פ"ג מ"ד.
[3] פתיחה להל' בשר בחלב ד"ה עוד אדבר, וכן
במ"ז ס"ק ב.
[4] מחזיק ברכה כאן ס"ק טו.
[5] יו"ד סי' צב.
[6] סע' ג כאן.
[7] סע' יב.
[8] ס"ק ו.
[9] סי' צד בביאורים ס"ק ד.
[10] ס"ק יג.
[11] שנה ב פ' בהעלותך סע' ה.
[12] ס"ק לא.
[13] שו"ע סע' ג.
[14] ס"ק ה.
[15] וכן הוא ביו"ד סי' קטז סע' ב.
[16] ס"ק ט.
[17] שו"ת יו"ד סי' קא.
[18] סופ"ק דמו"ק.
[19] ס"ק כד.
[20] סע' טו.
[21] ס" צה ס"ק ג.
[22] כלל לט סע' כו.