הלכות מאכלי עובדי כוכבים
סימן קטז דברים האסורים משום
גילוי
סעיף ה צריך ליזהר מליתן מעות בפיו,
שמא יש עליהן רוק יבש של מוכי שחין. ולא יתן פס ידו תחת שחיו, שמא נגע ידו במצורע
או בסם רע. ולא יתן ככר לחם תחת השחי, מפני הזיעה. ולא יתן תבשיל ולא משקים תחת
המטה, מפני שרוח רעה שורה עליהם. ולא ינעוץ סכין בתוך אתרוג או בתוך צנון, שמא יפול אדם על חודה, וימות. הגה וכן יזהר מכל דברים (א) המביאים לידי סכנה, כי סכנתא חמירא מאיסורא ויש לחוש יותר לספק סכנה מלספק
איסור, ולכן אסור לילך בכל מקום סכנה כמו תחת קיר נטוי או יחידי בלילה, וכן אסרו
לשתות מים מן הנהרות בלילה או להניח פיו על קלוח המים לשתות, כי דברים אלו יש בהן
חשש סכנה. ומנהג פשוט שלא לשתות מים בשעת התקופה, וכן כתבו הקדמונים, ואין לשנות.
עוד כתבו שיש לברוח מן העיר כשדבר בעיר, ויש לצאת מן העיר בתחלת הדבר, ולא בסופו.
וכל אלו הדברים הם משום סכנה, ושומר נפשו ירחק מהם ואסור לסמוך אנס או לסכן נפשו
בכל כיוצא בזה ועיין בחושן משפט סימן תכ"ז.
נשמת אברהם
(א) המביאים לידי סכנה. שימוש בסמים. דבר שכרוך בסכנת נפשות כבר
אסרו חז"ל וכן העובר עליהם ואומר הריני מסכן את עצמי ומה לאחרים עלי בכך, או
אינו מקפיד על כן, עובר על איסור
חמור [1]. וכתבתי בחלק או"ח [2] בשם הגרש"ז
אויערבאך זצ"ל שלקיחת סמים בכל צורה שהיא נכללת בהגדרה זו. ובשו"ת אגרות
משה [3] כותב שפשוט שהוא דבר אסור מכמה עיקרי דינים שבתורה, חדא שהוא
מקלקל ומכלה את הגוף וכו' וכן מקלקל את הדעת ואינם יכולים להבין דבר לאשורו שזה
חמור עוד יותר מלבד שמונע עצמו מלמוד התורה כראוי הוא מניעה גם מתפלה וממצוות
התורה שעשייה בלא דעת הראויה הוא כלא קיימם. ועוד שהוא גורם תאוה גדולה אשר הוא
יותר מתאות אכילה וכדומה הצריכים להאדם לחיותו ויש שלא יוכלו לצמצם ולהעביר תאותם,
והוא איסור החמור שנאמר בבן סורר ומורה על תאוה היותר גדולה שיש לו לאכילה אף שהוא
לאכילת כשרות, וכל שכן שאסור להביא עצמו לתאוה גדולה עוד יותר ולדבר שליכא שום
צורך להאדם בזה, שהוא אסור. ואף שלמלקות נימא שאין עונשין מן הדין, מ"מ
לאיסורא ודאי עובר על לאו זה. ואיכא גם הטעם דאיכא בבן סורר ומורה שסופו שילסטם את
הבריות כדאיתא בסנהדרין סח ע"ב. ועוד שהאב והאם של אלו מצטערים מאד אשר
עוברין על מצות כיבוד אב ואם. ועוד איכא איסור העשה דקדושים תהיו כפירוש
הרמב"ן בחומש. וגם הם גורמים לאיסורים חמורים וצריך להשתדל בכל היכולת להעביר
טומאה זו וכו', עכ"ל.
על אף שהשימוש
בסמים ידוע מקדמת דנא, הנושא של התמכרות הוכר והוגדר במדע רק במאה הנוכחית. ההגדרה
הבין לאומית משנת 1950 מתארת את התופעה כ"מחויבות להמשיך להשתמש באותו סם,
להשיגו בכל דרך ותלות בו". והנה בגמ' [4]: א"ל רב לחייא בריה,
לא תשתי סמא, וכותב רש"י: לא תלמד לשתות סמים מפני שתקבע להון ווסת ויהא
שואלך ותפזר מעות.
[1] עיין רמב"ם הל' רוצח פי"א ה"ה.
[2] סי' קנה סוס"ק ב.
[3] יו"ד ח"ג סי' לה.
[4] פסחים קיג ע"א - הראה לי גיסי היקר הג"ר משה טורעצקי
זצ"ל, מלפנים רב
בק"ק בלונדון.