הלכות
יין נסך
סימן
קכג כמה דינין מיין נסך
סעיף ב אסור לעשות מרחץ מסתם יינם (א) לחולה
שאין בו סכנה.
נשמת אברהם
(א) לחולה שאין בו סכנה.
כותב הב"י [1] בשם שו"ת הרשב"א וז"ל: לא מצאתי היתר
לאכילה ולשתיה אפילו באיסורין דרבנן בחולה שאבו"ס אלא בבישולי נכרים בלבד במו
שאמרנו, כל צורכי חולה נעשים ע"י נכרים, ובכלל כל צורכי חולה הוא שמבשל לצורך
אכילתו, אבל להאכילו שמנו של גיד ולהשקותו סתם יינם מן הדברים האסורים מדבריהם
באכילה ובשתיה לא שמענו וכו', עיי"ש. וכן פסק
הרמ"א [2]. אמנם בשו"ת כותב
הרמ"א [3] דיש להתיר בשתיה לפי עיני המורה ולפי צורך הענין לחולה
שאבו"ס דלא עדיף בזמה"ז משאר גזירות שגזרו חז"ל. ודוקא לחולה
שאבו"ס דהיינו ששוכב על מטתו ומתאוה ליין וצריך לו לרפואתו, והלב יודע אם
לעקל או לעקלקלות[4] אך אמנם מי שהולך על משענתו רק שיש לו איזה מיחוש,
לא מקרי חולה וכו' וכל המחמיר תע"ב, עכ"ל של הרמ"א. וכותב הנשמת
אדם [5]: אך כיון שכבר הוכחתי דהוא נגד כל הפוסקים הראשונים, רשב"א
ורא"ה ור"ן בע"ז, דבכל איסורים שנאסרו מעצמם אסורים לחולה
שאבו"ס, א"כ ליתא לדברי רמ"א בתשובה, וכ"כ ריב"ש [6]
בהדיא דאפילו לדברי המתירין אסור בשתיה לחולה שאין בו סכנה, עכ"ל של הנשמת
אדם. וממשיך שם הנשמת אדם: ולכן אין לסמוך על תשובת רמ"א זו דבאמת איתרע
חזקתה כיון שנפל ונשמט מתשובת רמ"א שנדפס באמשטרדם ואין ספק שנשמט בכוונה
דסמי חדא מקמי תרתי, שהרי בסי' קנה פסק הרמ"א להדיא דאסור לחולה שאבו"ם
ובסי' קצה מע' יז כתב להדיא דאסור למשמש הדופק, והיינו דס"ל דאין מדמין
בשבותין, אפילו אם נאמר דס"ל כד"מ בסי' שכח, ואיך יתיר בתשובה זו וידמה
לשבות שבת, אלא ודאי דתשובה גנובה היא וכו'. ועוד איתרע תשובה שלא חתם עליו
הרמ"א כדרכו בכל התשובה אלא ע"כ תשובה גנובה היא וכו', והיה באותו זמן
איזה תלמיד וכתב תשובה זו והניח בין כתבי רמ"א, עכ"ל, ועיי"ש
באריכות. וראה גם במחצית השקל [7], עיקרי הד"ט [8], ארחות
חיים [9] ודרכ"ת [10]. אולם ראה בשדי חמד [11]
שמביא בשם אחד מגדולי הדור, הגאון הגדול הרב יוסף זכריה שטערין ובשם השו"ת
השיב משה (הג"ר משה טייטלבוים) שדוחים את השגות הנשמת אדם על תשובת
הרמ"א וכותבים שהמנהג להתיר סתם יינם בשתיה לחולה שאבו"ס כשאי אפשר
להשיג יין כשר, וכן מסקנת השדי חמד. אמנם מכיון שכל הני ראשונים מחמירים וכן מרן,
ואפילו מור"ם בשו"ע [12], קשה להקל למעשה. וכן ראה בדעת
תורה [13], בשו"ת מהרש"ם [14]
ובדרכ"ת [15].
ולגבי חולה שיש בו סכנה, כותב
הנשמת אדם שם שאם אין יין כשר והרופאים אומרים שצריך להאיסור לרפואה, מותר, אבל
להשיב הלב וכ"ש לתענוג אסור לכ"ע, וכ"כ הש"ך [16].
ועוד כותב החכמת אדם [17]: דאם החולה רוצה להחמיר על עצמו לחוש לדעת הריב"ש
[18] דחשיב אביזרא דע"ז, ודינו יהרג ואל יעבור, א"כ צ"ע
אם מותר להטעותו ולומר לו שהוא יין כשר, אלא נ"ל שיאמרו לו שדעת רוב הפוסקים
להתיר בזמן הזה, עכ"ל.
להשתמש בסתם יין לקידוש ולהבדלה. כותב הגר"ח
פלאג'י [19] בשם חסל"א תאומים סי' כד שמסתפק אם חולה שיש בו סכנה
ששותה סתם יין יכול לקדש עליו.
והתפא"י [20] כותב: ומה"ט נ"ל
בסתם יינם אף שאין מקדשין עליו דאין זה מברך אלא מנאץ, עכ"פ חולה מסוכן
ששותהו לרפואה יברך בפה"ג, דעכ"פ סעיד ומשמח כמו השותה יין ביוהכ"פ
דמברך בפה"ג, ואף דיש לחלק, עכ"פ הכא נמי לדידיה היתר הוא ואדרבא מצוה
קעביד, ולא גרע מאוכל ביוהכ"פ מדהוא מסוכן שיברך ברכת המזון, עכ"ל. וכתב
לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א : מהתפא"י לא ברור אם אפשר גם לקדש, כי
יתכן שרק צריך לברך כששותה לרפואה, דלא גרע מהאוכל חזיר כשהוא מסוכן, עכ"ל.
וראה באו"ח סי' קצו ובנשמת אברהם שם.
וראיתי בשו"ת הלכות קטנות [21]
שמביא משו"ת באר עשק סי' קיט [22] דפסק דיכולים לברך ולקדש ולהבדיל
על סתם יינם מאחר דשותים אותו ועברי איסורא חדא לא יעשו שנים, וכותב עליו הבעל
הלכות קטנות: ולדעת רבותי ואבותי ודעתי, אין זה מברך אלא מנאץ [23]. וכן
פסקו הגאון יעב"ץ [24], השו"ת מהר"י עייאש [25]
והשו"ת מהר"י אסאד [26], וראה גם בברכ"י [27]
ועל אף שפסק השו"ע [28] שאם אכל דבר איסור (ואפילו איסור דאורייתא[29])
במקום סכנה מברכים עליו, ה"מ לגבי ברכת הנהנין וברכה אחרונה, אבל לא לצאת בו
ידי מצוה. וכ"כ הישועות יעקב [30], וראייתו מהירוש' מובא בתוס' [31]
שמקשה אמאי לא אכלו חדש (בפסח כשנכנסו לארץ), יבוא עשה דמצה וידחה לא תעשה דחדש,
והקשה הא שלל של כנענים הותר בשבע שכבשו ושבע שחלקו[32], והוכיח מזה
דאע"ג דשלל מותר, מ"מ לעשות מזה מצוה אינו רשאי, עכ"ד. וכן ראיתי
בשו"ת עונג יו"ט [33] שכותב שאין הנתבטל יכול להשיג מעלת
המבטל, ובזה מתרץ קושית החות דעת בסי' קא בהא דאיתא בפסחים [34] חמשה
שנתערבו עורות פסחיהן ונמצא יבלת באחד מהן, אמרינן שכולן אינן נאכלות, והקשה, אמאי
לא אזלינן בתר רובא דמדאורייתא חד בתרי בטל וא"כ יכולים לאכול כל החמשה
פסחים. ומתרץ העונג יו"ט, דלא מהני ביטול אלא לבטל מהדבר האסור כח האיסור
שבו, אבל לא שישיג המתבטל חשיבות המבטל, ולהכי לא מהני ביטול להשיג עליו שם קרבן כשר וכו',
עיי"ש. ולפי דבריו נראה בניד"ד, שאמנם התירו לחולה שיבו"ס לאכול
דבר האסור ואף לברך עליו ברכת הנהנין, אבל לקיים בזה מצוה אינו שרי. וכתב לי הגרש"ז
אויערבאך שליט"א: לא דמי להעונג יו"ט דכוונתו שם לומר שדין ביטול מועיל
רק להפקיע את האיסור מהמתבטל אבל לא שיקבל גם את היתרון והמעלה שיש למבטל, ולכן זה
שיש בו מום אינו יכול לקבל מחמת הביטול המעלה והיתרון שיש לקרבן פסח כשר,
משא"כ הכא אם מותר לשתותו ממילא יכול גם לקדש עליו אי לאו מפני חידוש
האחרונים דמ"מ הוא מאוס למצוה, ודבר זה אינו כ"כ פשוט וברור, עכ"ל.
וראה עוד בשו"ת מנחת אלעזר [35], בספר יסודי ישורון [36]
ובשו"ת יביע אומר [37].
וכתב לי מו"ר הגרי"י
נויבירט שליט"א לגבי עצם הדיון אם יכול גם לקדש על יין זה: אינני מבין, דמה
שהתירו לא התירו רק ממש לפי הצורך שלו, ולעשות קידוש לא שייך למחלתו להתיר לו,
עכ"ד. ואולי צ"ל שכל הדיון בפוסקים הנ"ל הוא כשהחולה זקוק לשתות
יין לשם מחלתו ושותהו בזמן שגם חייב בקידוש. גם צ"ל שמדובר במקרה שאין יין
אחר כשר בנמצא וגם שאין לו לחם או אינו יכול לאכול לחם כדי שיקדש עליו. וכתב לי
הגרש"ז אויערבאך שליט"א: הרי מפורש העתיק כב' מההסד לאברהם (לעיל
ד"ה להשתמש בו) "בחולה שיבו"ס ששותה סתם יין", דמיירי ודאי
כשהשתיה היא לצורך רפואה, ועל זה כתב שגם יכול לקדש עליו.
יהודי המחלל שבת. עיין בשו"ת חלקת
יעקב [38] שלא נקרא מחלל שבת בפרהסיא אם לא עובד עבודת קרקע[39],
או אם הוא מתבייש לחלל את השבת בפני אדם חשוב[40], גם שיטת האחרונים
דמחלל שבת דינו כעכו"ם אינו אלא מדרבנן, וגם כל שאין יודעים חומר האיסור של
חילול שבת אינם נידונים כעכו"ם - והכל לפי ראות עיני הדיין, עכ"ל. וראה
גם בחזו"א [41], בשו"ת יעב"ץ [42], הבית יצחק [43]
ובציץ אליעזר [44]. ועיין בנשמת אברהם ח"א סי' שכח ס"ק ו בענין
זה.
ולהשתמש ביין שנגע בו יהודי המחלל
שבת בפרהסיא, לשם קידוש או הבדלה, אמנם משמע מפשטות השו"ע [45]
שאפילו אינו מחלל שבת אלא באיסור דרבנן הרי הוא כעכו"ם, מ"מ כותב
המ"ב [46], וכן הפ"ת [47] שזה רק לענין ביטול רשות.
ואם הוא מחלל שבת באיסורי תורה, ראה בה"ג [48], רשב"א [49],
אור זרוע [50] וספר
האשכול [51] שכולם פסקו שמומר לחלל שבת
בפרהסיא עושה את היין לסתם יין שאסור בשתיה, וכ"כ הריב"ש [52]
והתשב"ץ [53].
וכ"כ האגרות משה [54] והמנחת יצחק [55]. וראה בלבושי מרדכי
[56] שדן בדבר, אמנם בתשובה אחרת [57] הוא כותב שבדרבנן אפשר
להקל, אולם בשו"ת בנין ציון [58] כותב: שאף על פי שמעיקר הדין מומר
לחלל שבתות עושה יין נסך במגעו, מ"מ לפושעי ישראל שבזמנינו יש לדין אם אין
להם דין אומר מותר וכו', ומה גם בניהם אשר לא ידעו ולא שמעו דיני שבת, שדומים
לתינוק שנשבה בין הגוים, ולכן אף שהמחמיר להחשיב נגיעת יין של הפושעים הללו לסתם
יינם תע"ב, אכן גם המקילים יש להם ע"מ שיסמוכו, אם לא שברור לבו שיודע
דיני שבת ומעיז פניו לחללו בפני עשרה מישראל יחד, שזה ודאי חשיב כמומר ואוסר יין
במגעו, עכ"ד. וכן עיין בשו"ת מהר"י אסאד [59] שכותב: שאף
בעל נפש אינו צריך להחמיר על עצמו מלשתות יין שנגעו בו מחללי שבתות כאלו שבזמן הזה,
אם לא העידו בפניהם ובפני בית דין שחיללום בפני עשרה מישראל, עכ"ד. וכן עיין
בשאלת יעב"ץ [60], ובשו"ת בית יצחק [61] ומסכם
השו"ת יביע אומר [62]: שאנו בעניותינו מצאנו סמך להקל כשהם שומרי
תורה ומצות, ועכ"ז נכשלים בחלול שבת בפרהסיא בשביל פרנסתם וכו', ובהיות שעיקר
דין סתם יינם מדרבנן, וגם לכמה פוסקים לא חשיב מוכר אלא מדרבנן, הו"ל תרי
דרבנן, ושפיר סמכינן להקל באלו. אמנם אם רק הגביה את הקנקן של יין, אע"פ שהיה
פתוח אינו אוסר, ורק אם שפך היין לחוץ אותו היין שנמזג בכוס אסור, והיין שנשאר
בקנקן מותר[63], עכ"ד. וכן הקילו השדי חמד [64],
המהרש"ם [65], המלמד
להועיל [66] והחלקת יעקב [67].
ולכן חולה הנמצא בבית חולים או
אנשים העובדים בבית חולים או בבית אבות וכו' בשבת, חייבים לכתחילה לדאוג להכין יין
לקידוש ולהבדלה ולשומרו ממגע יד של גוי או של יהודי מחלל שבת בפרהסיא כדי שיוכל
לשתותו ולברך עליו לקידוש ולהבדלה.
סעיף ג (ב) יין מבושל שלנו שנגע בו העובד כוכבים, מותר.
ומאימתי נקרא מבושל, משהרתיח על גבי האש.
נשמת אברהם
(ב) יין מבושל. ולגבי יין
מפוסטר, כתב הגרש"ז אויערבאך שליט"א[68] שהיות והשו"ע פסק
דסגי משהרתיח על האש, ומהוספת הגר"א גם משמע דאין צריכים כלל שיתבשל עד שיעלה
אבעבועות, לכן רבים נוהגים לא לחשוש כלל למגע עכו"ם במיץ ענבים מפוסטר, אולם
יש לפקפק טובא בקולא זו דמבושל שנזכר בש"ס ופוסקים, שהרי מבואר ברשב"א
ומאירי ועוד דמיירי[69] דוקא בבישול רגיל שהכוהל מיד נודף ומתאבד וטעם
היין או המראה[70]משתנה, משא"כ כאן שהפיסטור נעשה כשהיין בתוך
צנורות סגורים ואין המראה והטעם משתנים, וא"כ מנין לנו להקל בזה, עיי"ש
דבריו. ומסכם הגאון שליט"א: אינני יודע איך אפשר להקל ולסמוך על פיסטור, שרק
ממית את החיידקים, לחושבו כמבושל אע"ג שלא ניכר בו שום שינוי ולא נחסר כלל מהמדה
וגם לא נשתנה כלל טעמו וריחו וכולם קורין אותו בשם יין סתם ולא יין מבושל וגם יין
כזה הרי שכיח ומצוי מאד, ולכן חושבני דיש להקפיד ולהזהר בזה ממגע נכרי, וגם מאלה
שדינם כנכרי לענין זה, בין ביין ובין במיץ ענבים, עכ"ל. ועיין מה שכתב
הראש"ל הגר"ע יוסף שליט"א בהערותיו על ספרי.
סעיף
כו דבש של
(ג) ישמעאלים, אסור. הגה מי ששתה יין נסך בשוגג, י"א שיתענה ה'
ימים נגד ה' פעמים גפן שבחומש, ויתכפר לו.
נשמת אברהם
(ג) ישמעאלים. כותב
הרמב"ם [71] . הנוצרים עובדי ע"ז הם ויום ראשון הוא יום אידם.
וכן מובא בשמו בארחות חיים לרבינו אהרן הכהן מלוניל [72] ובהל' מאכלות
אסורות כותב הרמב"ם [73]: וכן כל עכו"ם שאינו עובד עכו"ם
כגון אלו ישמעאלים, יינן אסור בשתייה ומותר בהנייה וכן הורו כל הגאונים. וכ"כ
בתשובה [74]. אלו ישמעאלים אינם עכו"ם כלל וכו', והם מייחדים לאל
יתעלה יחוד כראוי שאין בו דופי. וכן עיין כאן בט"ז [75] ובמג"א
[76]. (אמנם כותב הרדב"ז שם, וכן הריטב"א מובא ברדב"ז,
שאמונת הישמעאלים אע"פ שהם מיחדים את השם, ע"ז גמורה חשיבא ליהרג ואל
ימיר, שהרי המודה באמונתם כופר בתורת משה שאינה אמת כמות שהיא בידינו, וכל כיוצא
בזה ע"ז גמורה היא וכו', אך אין זה סותר לדין שלנו). וכן פסק הבן איש חי [77]
וז"ל: אבל גוים שאין עובדים ע"ז כגון ישמעאלים שאין להם פסילים
וע"ז, אין סתם יינם ומגען ביין שלנו אסור בהנאה אלא רק אסור בשתיה בלבד. וכותב שם עוד[78]
שתינוק ישמעאל אם הוא קטן שאין לו כוונת מגע, אינו אוסר היין שלנו במגע אפילו
בשתייה[79], וה"ה ספק סתם יינם ומגען של ישמעאלים שמותר אפי' בשתיה[80].
ולכן בארץ ישראל במיוחד צריכים גם להיזהר ממגעם של ישמעאלים העובדים בצוות בית
החולים, כדי שיוכל לשתות את היין ללא פקפוק או ספק. ועיין גם לעיל סוס"ק א מה
שכתבנו בשם היביע אומר, ועיין בגוף התשובה[81] שאין דין ניצוק חיבור שייך
בישמעאל, ולכן מה שבתוך הבקבוק מותר אף בשתיה ורק מה שנשפך לכוס אסור בשתיה,
ע"כ. אך אמר לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א שנוהגים להחמיר בנכרי אף
שאינו עובד עבודה זרה.
[1] כאן ד"ה ודברי רשב"ם.
[2] סי' קנה סע' ג, וראה גם בבאר הגולה.
[3] שו"ת סי' קכד (בדפוס האמבורג והושמט בדפוס
אמשטרדם), הובא במג"א סי' שכח
ס"ק
ט, וראה שם בנתיב חיים.
[4] ירושלמי שביעית פ"ד סוף ה"א.
[5] הל' שבת כלל סט ס"ק ג.
[6] סי' רנה.
[7] או"ח סי' שכח ס"ק ט.
[8] יו"ד סי' טו אות ט.
[9] סי' שכח ס"ק טו.
[10] סי' קנה ס"ק כג.
[11] סוף מערכת יין נסך.
[12] סוסי' קנה.
[13] סי' שכח סוסע' יד.
[14] ח"ד סי' קלז.
[15] סי' קנה ס"ק כג.
[16] סי' קנה ס"ק י.
[17] כלל פח סע' ב.
[18] סי' רנה ו-רנו.
[19] ספר רוח חיים חיו"ד סי' קנה ס"ג, מובא
בשדי חמד שם ד"ה וכל זה.
[20] ברכות פ"ו ס"ק ד.
[21] ח"א סי' י.
[22] מובא גם בביה"ט או"ח סי' רעב ס"ק ב.
[23] כתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: התם
מיירי בבריא ולא בחולה.
[24] שו"ת ח"א סי' מה.
[25] שו"ת בית יהודה יו"ד סי' כב.
[26] או"ח סי' קס.
[27] או"ח סי' קצו ס"ק ג.
[28] או"ח סי' קצו סע' ב וסי' רד סע' ט.
[29] מ"ב סי' קצו ס"ק ה.
[30] סי' רעב ס"ק ב.
[31] קידושין לח ע"א ד"ה אקרוב.
[32] חולין יז ע"א.
[33] או"ח סי' ד.
[34] פח ע"ב.
[35] ח"ב סי' יח וח"ג סי' כג.
[36] ח"ג עמ' רכו.
[37] ח"א יו"ד סי' יא אות כג.
[38] ח"א סי' מה.
[39] דעת העיטור, (וראה ביו"ד סי' ב סע' ה בחידושי
רעק"א וכן בב"י אהע"ז סי' מד.
[40] ראה עירובין סט ע"א ואו"ח סי' שפה סע' ג
ומ"ב ס"ק ו,
[41] יו"ד סי' ב ס"ק טז ו-כח.
[42] ח"א סי' ל.
[43] יו"ד קו"א להלכות טרפות סי' כט.
[44] ח"ח סי' טו פ"ה ופ"ו, וח"ט סי'
יז פ"ב אות ח.
[45] או"ח סי' שפה סע' ג.
[46] ס"ק ה.
[47] יו"ד סי' ב ס"ק ח.
[48] שחיטת חולין קכו ע"ד.
[49] מובא בב"י יו"ד סי' קיט ד"ה החשוד.
[50] ח"א סוסי' שסז.
[51] ח"ג עמ' קנא.
[52] סי' ד מובא גם בב"י שם.
[53] ח"ג סי' שיב.
[54] יו"ד ח"א סי' מו.
[55] ח"ג סי' כו אות ד.
[56] ח"א או"ח סי' קיא.
[57] מהד"ת או"ח סי' ט.
[58] החדשות סי' כג.
[59] יו"ד סי' נ.
[60] ח"א סי' ל.
[61] שם ובאהע"ז ח"ב סי' סב.
[62] ח"א יו"ד סי' יא.
[63] עיין שם בס"ק כא.
[64] מערכת מ כלל פו.
[65] ח"א סי' קכא, וראה גם בח"ב סי' קנו ובדעת
תורה יו"ד סי' ב ס"ק ל.
[66] ח"א סי' כט.
[67] ח"א סי' עו.
[68] הנאמן, גליון נה תשרי תשמ"ב.
[69] כתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א להוסיף.
[70] כנ"ל.
[71] הל' עכו"ם
פ"ט ה"ד. כך הגירסא כפי שהובא בארחות חיים לר' אהרן הכהן מלוניל יו"ד עמ' 236.
[72] הל' ע"ז סע' יד.
[73] פי"א ה"ז.
[74] הובא בשו"ת הרדב"ז סי' אלף קכג (ח"ד
סי' צב).
[75] כאן ס"ק יח.
[76] ס" קכח ס"ק נד.
[77] שנה ב פ' בלק סע' א.
[78] סע' ב.
[79] ועיין בשו"ע סי' קכד סע' א.
[80] בן איש חי שם סע' ג.
[81] יביע אומר ח"א יו"ד סי' יא ס"ק כא.