סימן קנד דיני מיילדת עובדת
כוכבים וישראלית
סעיף א עובדת
כוכבים לא תיילד לישראלית בינה לבינה, (א) ואפילו אם היא מומחית. וכן לא
תניק לבן ישראל בביתה, ואפילו אחרים עומדים על גבה. אבל בבית ישראל מותרת ליילד
ולהניק, אם אחרים עומדים על גבה או יוצאים ונכנסים, והוא שלא יניחנו עמה לבדה
בלילה.
נשמת אברהם
(א)
ואפילו אם היא מומחית. כותב הש"ך [1]: כלומר ולא אמרינן דלא
מרעת נפשה כדלקמן סי' קנה ברופא מומחה, ב"י וכ"כ הפרישה וב"ח, וכתב
הטעם דמיילדת יכולה לומר נפל היה וכה"ג, ותמיה לי דבירושלמי פרק אין מעמידין
קאמר כי היכי דברופא אומן מותר ה"ה במיילדת חכמה, וכן בשום פוסק לא נזכר
דבמיילדת מומחית אסור וצ"ע, עכ"ל. וכותב הט"ז [2] דתרתי
בעינן גבי הולדה דהיינו שיהיה אחרים עומדים על גבה ויהיה דוקא בבית ישראל, ותמה על
מרן למה לא הביא דעת התוס' [3] דביוצא ונכנס סגי, שהם חולקים על דעת
הרא"ש המובא להלכה בשו"ע. ומתרץ הנקוה"כ, די"ל דהתוס' מיירי
בבית ישראל, ועוד דכיון דהרא"ש מחמיר לא חש להביא סברת התוס'. והפ"ת
מביא בשם שו"ת בית יעקב דמ"ש הטור ושו"ע דאסור במילדת אפילו היא
מומחית, איירי באינה מומחית רק למילדת ולא לדברים אחרים, מש"ה מרע נפשה,
וכותב עוד הפ"ת בשם הבית יעקב דכמו שאמרו בגמרא דאדם חשוב מותר להתרפאות,
ה"ה גבי מילדת נמי הדין כן דאם היא אשה חשובה שרי, עכ"ל.
ואולי
ע"ז סומכים היום שהיולדת הולכת לבית חולים נכרים ללדת אע"פ שיש בית
חולים של יהודים בקרבת מקום, וה"ה כל טיפול אחר כגון נתוחים וכו'. וכתב לי
הגרש"ז אויערבאך שליט"א: נראה שבית חולים צבורי, כיון שדואג וחרד לשם
טוב וגם יש פקוח של הרבה אנשים, מסתבר דלא מרעי נפשייהו.
ולגבי
נאמנותו של רופא נכרי, עיין בשש"כ [4] ובנשמת אברהם [5],
וראה גם להלן סי' קפז סע' ח.
סעיף ב ישראלית
לא תניק לבן עובד כוכבים, אפילו בשכר (אא"כ
יש לה חלב הרבה ומצערת אותה, מותרת להניקו), (ב) ולא תיילד לעובדת
כוכבים, (ג) אלא אם כן היא ידועה למילדת, שאז מותרת, ודוקא בשכר ובחול (אסור ללמד לעובד כוכבים אומנות).
נשמת אברהם
(ב)
ולא תיילד לעכו"ם. כותב הט"ז [6]: דקא מיילדת בן
לעכו"ם, עכ"ל. ועיין כאן בב"י בסוף הסימן מה שהביא בשם
הרשב"א, שרופא ישראל מותר לעשות רפואה לכותית [7] כדי שתתעבר משום
איבה, כמו שמותר למיילדת, וכן העיר על הרמב"ן שעשה הוא עצמו כן, וממשיך
הב"י: אני מצאתי כתוב שכתב לו הר"ר יונה על מעשה זה, תבא עליך ברכה שאתה
מרבה זרעו של עמלק, עכ"ל. וכותב החת"ס [8]: וצ"ל דלא היה
שייך שם איבה דאל"ה לא היה ר' יונה מערער עליו וא"כ טעמא בעי
אהרמב"ן. ואין לומר דהוא ס"ל גוים לא עובדי ע"ז נינהו דפשוט דהיינו
לענין אזיל ומודה, וכן לענין סתם יינם דלא אדיקי בזה"ז כולי האי, אבל פשיטא
דעבודתו ע"ז גמורה היא, עמ"ש רמב"ם פי"א ממ"א ה"ד
ובספרי רמב"ם שלפנינו חסר שם וצריך לעיין בדפוס אמשטרדם או ווינציא דוקא
(כתוב שם, דעכו"ם בזמנינו נהי דאינם אדוקים אבל עבודתם ע"ז, וכן הובא גם
בשו"ת מהר"ם שיק יו"ד סי' קנב), ופשוט דלא מורידין ולא מעלין ואסור
להרבות זרעו של עמלק, וא"כ קשה ארמב"ן. וצ"ל כמ"ש התוס'
בע"ז ב ע"א בסופו, כיון דשכיח להם מעות הרבה לתקרובות ע"ש,
ה"נ היה שכיח להם רופאים הרבה שהיו יכולים לעשות רפואה ההיא, ועכ"פ ירבה
זרעו של עמלק, וא"כ למה יפסיד הרמב"ן שכרו אשר קיבל, עכ"ד.
ובזה
פוסק החת"ס [9]: שבמקום אשר פקד שם השר על כל אנשי העיירות וכפרים
להשכיר להם מילדת בקיאה אשר למדה לפני חכמיהם בבית מדרשיהם ואפילו יש להם חיות
פקחות, מ"מ צריכות דוקא להשכיר להם אותה שעמדה בנסיון לפני חכמי הרופאים,
שיהיה מותר למילדת ישראלית להשכיר עצמה להם בין בחול ובין בשבת אפילו בלא טעמא
דאיבה ולמה תפסיד הישראלית שכרה על מגן וזה פשוט, עכ"ל. ולגבי חילול שבת כותב
החת"ס שם: מ"מ להלכתא נ"ל דיש לסמוך אהרמב"ן דעביד עובדא
בנפשיה הלכה למעשה, וא"כ מותר אפילו בשבת במאי דלית ביה חילול שבת, דהיינו
ביושבת על המשבר שכבר עקרו הולד וכמ"ש המג"א סי' של ס"ק ו. ואמנם
לחתוך הטבור שהוא מלאכה דאורייתא תצוה לנכריה הבריאה העומדת על צדה לחתוך, ואם יש
באיבה זו חשש סכנת נפשות, יש להתיר אפילו מלאכה דאורייתא, עכ"ל.
וכותב
הדרכ"ת [10] בשם הספר שבולי דוד, דעכשיו מקילין דמילדת ישראל מילדת
עכו"ם בשבת אפילו היכא דאיכא מלאכה דאורייתא משום דיש פקודה מהממשלה על זה,
אך צריכה לזהר שלא תכניס הילד לבית תופלה שלהם כנהוג אצלם דלזה ליכא פקודה ואין
סכנה, ובסתם איבה לא התירו איסור דאורייתא, דלכנוס לבית תופלה שלהם הוי איסור
דאורייתא וכו'. ועיין בספר תפארת ישראל ע"ז פ"ב ס"ק ו שכתב
ג"כ: דבזה"ז שהמלכות מענישה מאד למילדת כשלא תלך למקום שיקראוה,
עיי"ש, אפשר דיש להקל גם בשבת ואפילו בחתיכת הטבור בשבת יש להקל, אך
דעכ"פ צריכה לשנות לחתכו באיזמל וכדומה ולא במספריים כמו שנוהגין בחול,
עכ"ל. ולזה יש גם להוסיף מה שכתב הפני יהושע [11] דבמקום שמפחד
מיסורים גם מותר לעבור על איסורי שבת משום דהוי אז מלאכה שאינה צריכה לגופה, ואסור
רק מדרבנן (ודלא כמהר"ם שם שחולק עליו). וכן עיין בספר מחנה ישראל לבעל החפץ
חיים [12] שכותב: כבר ידוע שאסור לשאת בשבת במקום שאסור לטלטל שום דבר,
אמנם דבר שמוכרח לישאנו מצד הצווי אין עליו איסור, ואפילו אין בעצם הצווי שישא
החפצים ההמה רק שיש צווי על איש צבא שיהיו לו החפצים האלו וממילא מוכרח לישא אותם
וכו'.
ועיין
בנשמת אברהם או"ח סי' של ס"ק ו, מה שכתבנו לגבי טיפול בגוי בחול ובשבת.
כותב
הכנה"ג בהגהות הטור אות ו [13]: וכל זה בעכו"ם עע"ז, אבל
ישמעאלים ועם תוגרמות שאינם עע"ז [14], מותר אפילו אליביה דרבינו
יונה, שהם אינם בכלל איסור זה. ונ"ל דאפילו בחנם מותר, ולדינא אין למחות ביד
המיקל אפילו בעכו"ם עע"ז כיון שיש אילנות גדולות לסמוך עליהם,
הרמב"ן והרשב"א [15], ומ"מ בחנם אסור לעשות רפואה שתתעבר
אם לא שנאמר דהעכו"ם בזה"ז לאו עע"ז הן [16], ומ"מ
שומר נפשו ירחק מהם, עכ"ל. ובסוף דבריו של הכנה"ג מביא בשם הספר באר שבע
שכתב דהרמב"ן שעשה כן הוא מפני שהגויה עכו"ם היתה יודעת שהוא בקי ברפואה
או שעשה כן לנסות הטובה היא הרפואה זו לעשותה לישראל. והעלה דאע"ג דמדברי
הרשב"א מוכח דבשכר מותר אפילו בלא איבה ובחנם משום איבה, צריך לשקול הדבר אם
יהיה איבה אם הוא עכו"ם חשוב וגדול או שיש לו קרובים חשובים וגדולים, דאז
איכא למיחוש משום איבה, אבל לא לענין אחר.
וממשיך
הדרכ"ת [17]: ועיין עוד בכנה"ג שם בסוף אות הנ"ל שכתב,
ולענין לעסוק עם הגויה עכו"ם שתפיל עוברה, נשאל מורי הרב בתשובותיו ח"א
סי' צט והשיב דמשום איסור איבוד נפש אין איסור בדבר, אמנם בסי' צז כתב דאסור משום
ולפני עור לא תתן מכשול, שהם נזהרים על הנפלים, אם לא שיש רופאים אחרים דלא עבר
אלא בדקאי בתרי עברי דנהרא. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א : זה לא
כהמל"מ שכתב בפ"ד ממלוה ולוה ה"ב, דאם אחרים עוברים בלפני עור אין
זה יכול לפטור יהודי אחר מלפני עור וחשיב תמיד כתרי עברי דנהרא, וה"נ הרי בני
נח נהרגין על העוברין.
(ג)
אלא אם כן היא ידועה. דאז משום איבה שרי בשכר [18]. וכותב הגר"א
[19] דאל"ה אסור דלא שרי אלא היכא דליכא לאשתמוטי.
[1] ס"ק א.
[2] ס"ק א.
[3] ע"ז כו
ע"א ד"ה עכו"ם.
[4] פ"מ הערה א.
[5] ח"א סי' שכח
ס"ק לא.
[6] ס"ק ד.
[7] ואולי הרשב"א
לשיטתו, מובא לעיל סוסי' קנא, והאיסור הוא דוקא בעע"ז - כתב
לי מו"ר הגרי"י
נויבירט שליט"א.
[8] שו"ת
יו"ד סי' קלא.
[9] שם ומובא בפ"ת
ס"ק ב.
[10] ס"ק ז.
[11] שבת עב ע"ב.
[12] פל"א סע' א.
[13] מובא בדרכ"ת
ס"ק ז.
[14] עיין בארחות חיים
לרבינו אהרן הכהן מלוניל ח"ב עמוד 245; שו"ת הרמב"ם
מובא
בהמעין טבת תשל"ד עמ' 77; וכן במג"א סי' קכח ס"ק נד; רמב"ם הל'
מאכ"א פי"א ה"ז;
ט"ז יו"ד סי' קכג ס"ק יח.
[15] הובא לעיל סי'
קנא.
[16] עיין ש"ך
יו"ד סי' קכג ס"ק ב שכותב דעכו"ם שבחו"ל לאו עובדי ע"ז
הן אלא
מנהג אבותיהן בידיהן (חולין
יג ע"ב). ועיין בשו"ת יחוה דעת ח"ו סי' ס.
[17] ס"ק ז.
[18] ט"ז ס"ק
ה וש"ך ס"ק ד.
[19] ס"ק ו.