סימן
קנח דין עובדי כוכבים להצילם מהמות
סעיף א עובדי
גלולים (א) משבעה העממין, בעת שלא היה בינינו וביניהם מלחמה, ורועי בהמה
דקה מישראל בארץ ישראל בזמן שהיו רוב השדות של ישראל וכיוצא בהן, אין מסבבין להם
המיתה ואסור להצילם אם נטו למות, כגון שראה אחד מהם שנפל לים, אינו מעלהו אפילו אם
יתן לו שכר. לפיכך (ב) אסור לרפאותן, אפילו בשכר, אם לא היכא דאיכא משום
איבה (דאז אפילו בחנם שרי, אם לא יוכל להשמט אפילו בחנם. וכן היה מותר היה
לנסות רפואה באחד משבעה העממים אם תועיל). וכן הוא בישראל בעל עבירות והעומד ברשעו ושונה בו תמיד, כגון
רועי בהמה דקה שפקרו בגזל והם הולכים באולתם. אבל ישראל בעל עבירות שאינו עומד
ברשעו תמיד אלא עושה עבירות להנאת עצמו, כגון אוכל נבלות לתיאבון, מצוה להצילו
ואסור לעמוד על דמו.
נשמת אברהם
(א) משבעה העממין. מילים אלו ליתא ברמב"ם [1], ועיין במחלוקת ט"ז וב"י וא"ל הגרש"ז אויערבאך
שליט"א דהכוונה (וכן בש"ך ס"ק ב) הוא דאסור מדרבנן.
(ב) אסור לרפאותן.
עיין בדברינו לעיל סי' קנד ס"ק ב. וכותב הדרכ"ת [2] בשם
הכנה"ג בהגהות ב"י אות ו, דזה דוקא בעכו"ם עובדי ע"ז, אבל
לישמעאלים ותוגרמים שאינם עע"ז כלל, מותר לרפאותם בשכר אפילו בדליכא איבה.
[1] הל' רוצח פ"ד
הי"א.
[2] ס"ק ב.