הלכות
לא ילבש גבר וכו'
סימן
קפב דברים האסורים משום לא ילבש גבר שמלת
אשה
סעיף ו אסור (לאיש) ללקט אפילו שער אחד לבן מתוך השחורות משום לא ילבש גבר וכן (א)
אסור לאיש לצבוע (שערות לבנות שיהיו)
שחורות, אפילו שערה אחת. וכן אסור לאיש להסתכל במראה.
נשמת
אברהם
(א) אסור לאיש לצבוע. שאל מו"ר
הגרי"י נויבירט שליט"א למורנו ורבנו הגרש"ז אויערבאך זצ"ל
הלכה למעשה: בחור בן 20 שנה ששערות ראשו וזקנו לבנות (ולא מחמת מחלה) ומתבייש לצאת
בין האנשים, האם מותר לו לצבוע אותן שיהיו שחורות? ואמר הגאון זצ"ל שמותר
לבחור לצבוע את השערות שלו (בתנאי שלא יהיה אונאה לגבי שידוך וכו') כדי שלא יתבייש
כי שערות לבנות בבחור צעיר נקרא מום ואין איסור בהסרת מום.
וכיון
שמצאתי בזה מחלוקת גדולה בין האחרונים חשבתי בע"ה להביא כאן את מה שמצאתי.
איתא בגמ' [1] דתניא מגרר אדם גלדי צואה וגלדי מכה שעל בשרו בשביל צערו,
אם בשביל ליפות אסור. וכותב רש"י, אסור משום לא ילבש גבר שמלת אשה. וכותבים
התוס' בשביל צערו ואם אין לו צער אחר אלא שמתבייש לילך בין בני אדם שרי דאין לך
צער גדול מזה, עכ"ל. ודבריהם מובאים בדרכי משה [2] וכן בשו"ע [3].
וקיימת
מחלוקת גדולה באחרונים בנושא, וכן בהסבר דברי התוס' הללו. השאלה שעמדה בפניהם היה
באיש צעיר בימים שנתלבן חצי זקנו וראשו, והיה לבוז בעיני רבים, ונשאלה השאלה לכל
גדולי הדור אם יש לו היתר לצבוע השערות הלבנות לשחור. ומביא השו"ת מנחת יצחק [4]:
ורובם נטו לאיסור כמבואר בשו"ת שואל ומשיב (מהד"ק ח"א סי' רי) [5]
ובשו"ת מהר"י אשכנזי (חיו"ד סי' יט), בשו"ת דברי חיים
(ח"ב יו"ד סי' סב) ושו"ת מהר"ם שיק (חיו"ד סי' קעב
ו-קעג). אמנם היו גם המצדדים להיתר בכה"ג, הן הן השו"ת מנחת אלעזר
(ח"ד סי' כג) להלכה ולא למעשה, השו"ת אבני זכרון (ח"ג סי' לט) כל
זמן שאין מתלבנים השערות בטבע, ובספר מנתת פתים (יו"ד סי' קפב). ובשו"ת
בית היוצר (יו"ד סי' מה) מתיר ע"י עכו"ם והוא לא יסייע כלל,
עכ"ל של המנחת יצחק. עוד ממשיך המנחת יצחק: והנה דברי התוס' בשבת נ ע"ב
היא היסוד אשר כמה מבעלי תשובות הנ"ל דנו בזה להקל, והמחמירים מחלקים בין
דאורייתא לדרבנן ובצביעת שערות לכמה פוסקים הוי דאורייתא, או שאר חילוקים כמבואר
בדבריהם. וגם כיוצא בזה כתבו לחלק בין המבואר בתשובת הרשב"א הביאו הב"י
(יו"ד כאן) לענין גילוח שער בית השחי ובית הערוה דביש שם חטטין ומגלח לרפואה
שרי ע"ש וכ"פ בשו"ע שם בנדון הנ"ל, עכ"ל. ועיין להלן
שדעתו להקל במקרים מסויימים.
כותב
השדי חמד [6] בשם השו"ת מהר"י אשכנזי (מובא לעיל) שכותב: מי
יקל ראש לעבור על לאו שבתורה כמבואר בגמ' שבת צד ומכות וכו' וכי מפני שאנו מדמין
נעשה מעשה סמיכה מדברי התוס' בשבת נ ע"ב גבי מגרר גלדי צואה וכו' ואין דמיונו
עולה יפה שהרי שם אמרו דגם אם ליפות ומתכוין לכבוד קונו שפיר דמי, ודוקא התם בגלדי
צואה ומכה הנמאס בעיני רואיו וכו', וצא ולמד קל וחומר, דהשתא התם אם מתכוין ליפות
את עצמו אסור, כל שכן במה שאינו מאוס רק חידוש ופלא ובני אדם לא ירחיקו ממנו, איך
אפשר לדמות לרפואה מפני שרבים מסתכלים בו כיון שאין בזה שום מיאוס כמו שיש בגלדי
צואה ומכה, ואף שם אינו אלא באיסור דרבנן. לא כן הכא באיסור תורה איך נוכל למצוא
היתר וכו'. ומה שכתב בשו"ת שואל ומשיב להתיר לא סבירא לי, הואיל דרוב פוסקים
סוברים שהוא דאורייתא וכו', מי יקל בזה בפרט שאין כאן משום רפואה ולא לכלימה לנצח,
לכן הנני מן האוסרים לצבוע הלבנות לשחורות, עכ"ל.
ובחיפושי
בספרי אחרונים מצאתי שגם בשו"ת המהרש"ם [7] אוסר באיש כבן
שלושים שנתלבן חצי זקנו וגם הביא ראיה שלא התירו מפני הבושה אלא בדרבנן ולא באיסור
תורה הגם שמכוין רק שלא יתבייש, מדברי המג"א סוסי' תריד, דאסור ללבוש מנעלים
ביוהכ"פ גם כשהולך בין העכו"ם משום די"א שהוא דאורייתא, והרי גם שם
אין איסור אלא במכוין לעונג דמה"ט אם מלוכלך בטיט מותר לרחוץ ביוהכ"פ,
אפ"ה מפני הבושה שלא יתלוצצו אסור, וה"נ בנ"ד עכ"ל.
וכ"כ
השו"ת שבט הלוי [8] לאסור כי נשאו ונתנו גאוני עולם בזה ורובם נטו
לאיסור שאסור לשחרו.
והמנחת
יצחק עצמו [9] נשאל על תלמיד ישיבה שזקנו מגודל בשער רגיל ורק מהשומא
יוצאים שערות לבנות ונראים בזקנו שורה אחת שערות לבנות בין השערות הרגילות
ועי"ז נראה מגונה ביותר, אם מותר לו לצבוע שערות הלבנות או אולי אפשר להסיר
כל השומא ע"י ניתוח. ומשיב המנחת יצחק שזה הוי מום בודאי וברפואת מום שבגוף
בודאי אין משום לא ילבש וכ"כ בנידון דידיה השו"ת לבושי מרדכי (ח"א
סי' ק, והוא הג"ר מרדכי ליב ווינקלער) לענין כתמים אדומים שעל פני האיש וכו'
וכהא דתניא [10] רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונו משום
שנאמר כל פעל ד' למענהו וכמ"ש הרמב"ם (הל' תפלה פ"ד ה"ג)
והביאו המג"א (סי' ד ס"ק א), ואם כן מכל שכן להסיר מום שבגופו דשרי. ואף
לצבוע השערות למראה השערות שבזקנו נראה גם כן דשרי, והוא עפ"י מה שכתב בלבושי
מרדכי שם בטעם לחלק בין הא דמגרר גלדי מכה וצואה לאיסור דצביעת שערות לבנות,
דבשערות מתחילת בריאתו בטבעו להשתנות ללבנות אין כאן שינוי בטבעו, ואדרבא בצביעה
משנה מה שנברא בטבעו כדי ליפות בה וכו', משא"כ לגרר גלדי מכה וצואה וכדומה
דהוי להיפוך שאינו עושה רק להעביר מה שנתוסף על בריאת הטבע והוא מחזיר עצמו לטבע
האדם, על זה שייך הקרא דכל פעל ד' למענהו, עכת"ד וכו', והגם דזה בלבד מה
שנשתנה השערות לבנות בעוד צעיר לימים הוי שינוי בטבע וכו', אבל י"ל דגם בצעיר
לימים יש מציאות בטבע הלבנת השערות וכמ"ש הרמב"ם (בפירוש המשניות על
ברכות על הא דאמר ראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה), ופי' שקרא ושנה הרבה עד
שהלבינו שערות ראשו ע"ש וכו', עכ"ל של המנחת יצחק.
ומצאתי
גם חבל אחרונים דמקילים. דהנה הלבוש מרדכי (והוא הג"ר משה מרדכי עפשטיין) [11]
כותב להתיר למי שנראה כזקן מחמת שערות לבנות בזקנו, לצבוע אותם שחור כדי שיוכל
להשיג משרה, וכותב שם בסוף התשובה: נראה לי עוד טעם להתיר כיון דידוע עתה שכן הדרך
לצבוע, בכה"ג אין איסור, וכמו שכתב הסמ"ע בחו"מ סי' רכח ס"ק
טז דהיכא שדרך הקצבים לשרות הבשר שיהיה לבן אין איסור (של אונאה) בדבר שהכל יודעים,
עכ"ל.
וכן
מתיר השו"ת שרידי אש [12] שדן בנושא באריכות גדולה ומסכם: שלכל
השיטות יש להתיר ציבוע השערות אם אינו מתכוין ליפוי כי אם לתועלת מעשית כמו
שהוכחנו לעיל שלסמ"ג ולר"ת הדבר מפורש בגמ' נזיר נט ע"א, ושאר
הראשונים כתבו שלהרחיק צער או את הביוש או להיזהר מנזק או מפני הצינה מותר ללבוש
בגדי אשה או להסיר שער בית השחי, וכן מותר להסתכל במראה וה"ה דמותר לצבוע
שערו במקום שגורם לו הלובן הפסד או ביוש שהיסוד של האיסור ומהותו להתקשט בתכשיטי
אשה וכל שאינו עושה לתכשיט אין כאן איסור, עכ"ל.
ועיין
בשו"ת חלקת יעקב [13] שגם רצה להתיר דהתורה אסרה שלא ליפות את עצמו
אבל כשלא מתכוין לזה רק משום צערא לא עשה שום תיקוני איתתא. אך במסקנה כותב:
עכ"ז קשה לפסוק נגד המהר"ם שיק והדברי חיים.
וכ"כ
השו"ת אגרות משה [14]: ובאם כוונת צביעתו הוא לא ליפוי אלא כדי
שיקבלוהו למשרה באופן שאין איסור אונאה, כגון שיודע שיעשה המלאכה כצעיר, מסתבר שיש
להתיר כמו בלובש מפני החמה והצנה שהתיר הב"ח כדהביאו הט"ז (יו"ד
סי' קפב ס"ק ד) והש"ך (שם ס"ק ז) והסכימו לזה כיון שהוא רק דבר אחד
ולא מתדמה בזה לאשה. אחרי כתבי זה נזדמן לי לראות ספר המאור להגרא"מ פרייל
שמדבר בזה וכן תשובה מהגאון ר' משה מרדכי עפשטיין הר"מ דסלאבאדקא והעלו גם כן
להתיר לצבוע בשביל השגת משרה כשליכא איסור אונאה ע"ש, עכ"ל. וראה בשערים
מצויינים בהלכה [15].
ואחרי
שהגרש"ז אויערבאך זצ"ל ראה את כל הנ"ל, שב ואמר לי שפשוט הדבר אצלו
שאין כאן מה לדון מצד "לא ילבש" כי מדובר כאן על הסרת מום שמותר.
אמנם
כתבו התוס' [16] שדבר שדרכו בכך מחמת זיקנה לא נקרא מום גם לפני כן באדם
צעיר, כגון שיניים שנפלו, ולכאורה ה"ה בבחור צעיר עם שערות לבנות בזקנו שאינו
נקרא מום, שאני הכא שבין בני אדם הוא כן נקרא מום ושינוי רב כיון שהוא מתבייש מזה,
וכל שמצד הסברא הוי חסרון ודאי למום ייחשב [17] וראה בתוס' [18]
שכותבים: ואם אין לו צער אחר אלא שמתבייש לילך בין בני אדם שרי, דאין לך צער גדול
מזה, עכ"ל. ומובא דבריהם בדרכי משה [19].
וכן
שמעתי מהגרש"ז אויערבאך זצ"ל לגבי בחור שצמחו לו שערות בין שתי גבות
עיניו שזה נקרא מום ומותר לו להסירם.
[1] שבת נ ע"ב.
[2] יו"ד סי' קנו.
[3] שם סע' ב בהגה.
[4] ח"ו סי' פא בשם השערים מצויינים בהלכה סי' קעא
ס"ק א.
[5] השואל ומשיב עצמו כותב: מי שרוצה לסמוך על רוב
הפוסקים שהם רובא דמינכרא דלא ס"ל
כהרמב"ם
(פ"ב מעכו"ם ה"ו) וא"כ אינו רק איסור מדרבנן ויוכל לסמוך בזה,
עכ"ל.
[6] מערכת הלמד כלל קטז ד"ה ולא ילבש.
[7] ח"ב סי' רמג.
[8] ח"ג סי' קיא אות ג וח"ו סי' קיח אות ג.
[9] ח"ו סי' פא.
[10] שבת נ ע"ב.
[11] סי' כד.
[12] ח"ב סי' פא.
[13] ח"ב סי' עז.
[14] יו"ד ח"ב סי' סא.
[15] סי' קעא ס"ק א.
[16] בכורות לז ע"א ד"ה מה ומדובר שם במום
לגבי כהן.
[17] עיין בשו"ת חות יאיר סי' רכ.
[18] שבת נ ע"ב ד"ה בשביל.
[19] יו"ד סי' קנו ס"ק א.