סימן קפט דיני אשה שיש לה וסת
קבוע ושאין לה וסת קבוע
סעיף
לג מעוברת,
לאחר שלשה חדשים לעיבורה ומניקה כל כ"ד חודש אחר לידת הולד, (א) אינה
קובעת וסת. אפילו מת הולד או גמלתו, דמים מסולקים מהן כל זמן עיבורה (ב)
וכל כ"ד חודש. ומ"מ חוששת לראיה שתראה כדרך שחוששת לוסת שאינו קבוע.
נשמת אברהם
(א) אינה קובעת. עיין
בש"ך [1] דכל מקום שהאחרונים חולקים על הראשונים
קי"ל כאחרונים, אבל אם דברי הראשונים אינם מפורסמים אין צריך לפסוק
כהאחרונים, שהרי אפשר לא ידעו דברי הראשונים ואי הוי שמיע להו הוי הדרי, ועיין
בחזו"א [2] שכותב:
ידוע כי אין כח רוב אלא במושב בית דין, אבל חכמים החולקים שהיו בדורות חלוקות או
במדינות חלוקות אין נפקותא בין רוב למיעוט, ואותה המדינה שרוב התורה שבידם הוא מרב
אחד ומתלמידיו ומתלמידי תלמידיו עושין כרבם אף במקום שרבים החולקים, ובימים
אחרונים שספרים מיוחדים של רבותינו לקחו חלק העיקרי של מסירת התורה לדורות הנוכחות
כמו רי"ף, רא"ש, רמב"ם, רמב"ן, רשב"א, ריטב"א,
ר"ן, מ"מ, מרדכי, פרש"י ותוספות, הם היו הרבנים המובהקים של
הדורות, כל מקום שיש פלוגתא (וכאמור אין כאן הכרעת כח רוב) היה הדבר מסור להכרעה
לכל חכם וכו'. ומלבד שאין כאן כח רוב, בעצם אין הרוב ידוע, כי הרבה חכמים היו שלא
באו דבריהם על הספר, והרבה שספריהם לא הגיעו לידינו (ולכן אין הדין משתנה כאשר
מדפיסים כתבי יד חדשים ונהפך המיעוט לרוב) וכו', ע"ש.
(ב) וכל כ"ד חודש.
ועיין בפ"ת ס"ק לא לגבי עונה בינונית. ואמר לי הגרש"ז אויערבאך
שליט"א דהאידנא כמעט ולא מציאותי שתהא מסולקת דמים כ"ד חודש גם כשהיא
מניקה וכ"ש באשה אחרי הפלה, תהיה מסולקת דמים, לכן צריכים להחמיר ולחשוש
לעונה בינונית ולקביעת וסת כרגיל.
סעיף
לד (ג) מעוברת, משהוכר עוברה, ומניקה, כל כ"ד
חדש, אינה חוששת לוסת הראשון. אפילו היה לה וסת קבוע והגיע תוך הזמן הזה, אינה
צריכה בדיקה ומותרת לבעלה. ואפילו שופעות ורואות דם באותן עונות שהן למודות לראות
בהן, אינו אלא כמקרה. עברו ימי העיבור וההנקה, חוזרות לחוש לוסתן הראשון. כיצד,
היה לה וסת לימים, אם למודה לראשי חדשים, חוששת לר"ח ראשון שהיא פוגעת בו.
וכן כל כיוצא בזה. וכן הדין אם היה לה וסת הגוף או לזמן ידוע, אבל אם היה וסתה וסת
ההפלגות, אי אפשר לחוש עד שתחזור לראות. חזרה לראות אפילו פעם א' חוששת יום ההפלגה
שהיתה למודה להפליג.
נשמת אברהם
(ג) מעוברת משהוכר עוברה.
ממתי נקראת מעוברת והיא בחזקת מסולקת דמים. לדברי הגמ' [3] ג' חודשים,
וכן מובא לעיל סע' לג. וכן עיין במעדני יו"ט [4] שכותב: וכמה הכרת
העובר, פירשו בברייתא שלשה חודשים, ופי' הרשב"א דטעמא שהיא כחולה ודמיה
מסולקים, ומשהוכר עוברה ראשה ואיבריה כבדים עליה, אבל קודם לכן לא, עכ"ל.
ובדברי חמודות [5] כתב בשם הב"י כאן דמשמע דשלשה חודשים שלמים קאמר.
וכותב הערוה"ש [6] דמעוברת קודם ג' חודשים קובעת וסת אף שידענו שהיא
מעוברת. אך כותב הגרש"ד איידער שליט"א [7], בשם הגר"מ
פיינשטיין שליט"א, דיש לסמוך בזה"ז על בדיקה שעושים הרופאים ע"י מי
רגלים להבחין שמעוברת היא אף קודם ג' חודשים דאמרינן נשתנה הטבע. אך עיין
בשו"ת רעק"א [8] דכותב: לענ"ד הא דסילוק דמים הוא רק
משהוכר עוברה ואף דעינינו רואות בנשי דידן דמיד כשנתעברו מסולקת דמים ונשתנו
הטבעים וכמ"ש תוס' גבי עינוניתא דוורדא [9], הא חזינן בשו"ע [10]
ואחד מעוברת שהוכר עוברה, ולא נזכר רמז באחרונים שלדידן אף בלא הוכר כן, עכ"ל
של רעק"א. ואמר ע"ז הגר"מ פיינשטיין שליט"א דהתם בשו"ת
רעק"א אמרינן האי סברא להקל על אחד לבא בקהל דמקילים טפי. ובשו"ת
אג"מ [11] הוא כותב: הנה נעלם ממנו (רעק"א) הב"ח וגם
הנו"ב שסברי דסומכין ע"ז למעשה אף לדברים חמורים וכ"ש לענין הגיע
הוסת ולא בדקה ולא הרגישה שיש להקל דאינו איסור דאורייתא וכו'. עוד כתב שם
הגרש"ד איידער שליט"א בשם הגר"מ פיינשטיין שליט"א דמהני בדיקת
הרופא בפנים כדי לקבוע שהיא מעוברת, מטעם נשתנה הטבע. ועיין בשו"ת באר משה [12]
מה שכתב על זה.
אך בסוף ספר הל' נדה
הנ"ל כותב הגר"מ פיינשטיין שליט"א בתשובה: מעוברת קודם הכרת העובר
צריכה לבדוק כשהגיע זמן וסתה ואח"כ אם לא ראתה תבדוק בכל יום פעם אחת וקודם
תשמיש, ואם שכחה איזה פעם מלבדוק מותרת, אבל כשיגיע יום הוסת או ביום שלישים
כששכחה ולא בדקה תיכף בשעת הוסת אסורה עד שתבדוק, אבל יש מקום להקל אף כשאיחרה
מלבדוק בזמן הוסת כב"י שהביא הש"ך סי' קפד ס"ק כג, דמדאורייתא ודאי
אין לאסור בזמננו שפוסקות מעוברות תיכף כשנתעברות מלראות דם, אבל כשראתה אף רק פעם
אחת יש לה לחוש עד ג' חודשים שהוכר עוברה וכו', עכ"ל.
אך כפי שכתב הגרעק"א, כך
כתב האב"נ [13] וז"ל: ומה שהקשה שעינינו רואות שתלוי בהנקה, אף
אני אקשה במעוברת עינינו רואות מעוברת מסתלק דמה בתחילת עיבורה, ואין לנו לסמוך על
דמיונינו לבד בהנולד למקוטעין, דקים ליה לחז"ל בעלי השו"ע שנשתנה,
עכ"ל. וכן עיין בסדרי טהרה [14] שכותב: שהטעם הוא הא דבעינן הכרת
עובר אינו אלא משום דראשה ואיבריה כבדין עליה ולא מטעמא כדי שיתברר לנו שהיא
מעוברת, עכ"ל.
וכן פוסקים הג"ר
שמואל הלוי וואזנר שליט"א [15] והגרפ"א פאלק שליט"א [16]
דבעינן ג' חודשים גמורים, וחלילה לבטל חובת שמירת הוסת ושמירת עונה בינונית עד אז.
וכתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט
שליט"א: יש להוסיף, דכל זה לא שייך רק אם פעם ראתה בימי עיבורה, דאם לא ראתה
והרי בזמן הזה אין כמעט וסת קבוע לחודש, לא שייך לחשוש, דמאיזה יום תחשוש לוסת של
עונה בינונית, שלא חוששים רק מראיה ולא מאי-ראיה, וכמבואר באחרונים, וצ"ע
האריכות של האחרונים בדבר שאין לו מציאות. מאידך ידוע לי שיש נשים שבאופן קבוע
רואות דם בתחילת הריונן, ורופא נשים אישר שאמנם כך ואין לזה חשיבות מבחינה רפואית,
עכ"ל של מו"ר שליט"א. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א:
ואם ראתה פעם אחת גם יש שמחמירים [17] לחשוש אפילו לאחר ג' חודשים לעונה
בינונית, עכ"ל.
[1] ס"ק עג. ועיין
גם בחו"מ סי' כה סע' ב ברמ"א ובש"ך ס"ק כא.
[2] כלאים סי' א
ד"ה אם אמנם. ועיין גם בקובץ אגרות ח"א אגרת לב.
[3] נדה ח ע"ב.
[4] על הרא"ש נדה
פ"א סע' ג ס"ק ס.
[5] שם ס"ק ה.
וע"ע בדרכ"ת ס"ק קכז. ועיין בדעת תורה כאן.
[6] כאן סע' פב.
[7] ספר הל' נדה
ח"א עמ' 18 הערה פה.
[8] סי' קכח.
[9] חולין מז ע"א
ד"ה כל. ועיין בנשמת אברהם או"ח סי' שכח סוס"ק כ.
[10] כאן סע' לג וסי'
קצ סע' נב.
[11] יו"ד
ח"ג סי' נב.
[12] ח"א סי' מח.
[13] יו"ד סי' רלח
ס"ק ג.
[14] סי' קצד ס"ק
ז.
[15] שו"ת שבט
הלוי ח"ג סי' קיד.
[16] שו"ת מחזה
אליהו סי' קה. ועיין שם שהוא לומד מדברי החת"ס יו"ד סי' קסט,
דגם בזמן חז"ל רוב
מעוברות לא ראו ומים בג' חודשים הראשונים של
עיבורן, ולא כהגרעק"א שהשתנו
הטבעים בנשי דידן.
[17] כוסת שאינו קבוע,
שו"ע הרב ס"ק קטו, חו"ד ס"ק לז.