סימן קצה דברים
האסורים בזמן נדותה
סעיף טז אשה חולה והיא נדה, (א) אסור לבעלה ליגע בה כדי לשמשה, כגון
להקימה ולהשכיבה ולסמכה (וי"א דאם אין לה מי שישמשנה מותר בכל, וכן נוהגין
אם צריכה הרבה לכך).
נשמת אברהם
(א)
אסור לבעלה ליגע בה. ועיין גם בסע' יז שכותב מרן: אם בעלה רופא אסור למשש לה
הדופק, ע"כ. ועיין בנשמת אברהם חיו"ד שם מה שכתבנו בענין זה. ושם גם
כתבנו שמשמע מדברי הבן איש חי [1] שהוא גם פוסק כהרדב"ז שמותר. וכעת
ראיתי בספר שו"ת תורה לשמה (המיוחס להבן איש חי) [2] שכותב: מיהו
מרן מהריק"א ז"ל בב"י יו"ד סי' קצה כתב להרמב"ם
דס"ל נגיעת נדה אסורה מן התורה, הנה ברופא שאשתו נדה חולה אפשר דאסור למשש
הדופק אף על פי שיש בו פיקוח נפש משום דהוי אביזרא דג"ע ע"ש, וצריך
להתיישב בזה, ועל כל פנים לענין הלכה אם בא לשאול, צריך להורות לו דאין זה בכלל יהרג
ואל יעבור שגם מרן ז"ל לא קאמר אלא בדרך אפשר, עכ"ל. ואמנם פוסק הגאון
הבן איש חי כשיטת הרמב"ן, אך לא הבינותי ראייתו ממרן, כי אמנם בב"י כתב
מרן [3]: אבל להרמב"ם דנגיעת ערוה אסורה מן התורה, הכא אף על פי שיש
בו פקוח נפש אפשר דאסור משום דהוי אביזרא דג"ע וצ"ע, עכ"ל, אך הלא
בשולחנו הטהור פסק מרן באופן ברור וחד משמעי שאסור, וצ"ע.
וכתב
לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: אבל לא נזכר כלל בשולחן ערוך לחשוש שזה בכלל
יהרג ואל יעבור רק הגר"א ז"ל העתיק שאפילו בפקוח נפש אסור, עכ"ל.
וראה מה שכתב הגר"ע יוסף שליט"א בהערותיו (עמ' רכו).
[1] שו"ת רב פעלים ח"ג יו"ד סי' יב.
[2] שאלה תצד.
[3] שם סוד"ה כתב.