סימן קצז שלא תטבול האשה ביום
סעיף ב אם
בעלה בעיר, (א) מצוה לטבול בזמנה שלא לבטל מפריה ורביה אפילו לילה אחת. הגה
ומותרת לטבול ליל שבת אם לא יכולה לטבול קודם לכן. ודוקא אם בעלה בעיר, אבל בלאו
הכי אסור. ואם היה אפשר לה לטבול קודם לכן, כגון שהיה אחר לידה או שלא היה בעלה
בעיר ובא בערב שבת, י"א שאסורה לטבול, וכן נהגו במקצת מקומות, אבל במקום שאין
מנהג אין להחמיר. ובמקום שנהגו להחמיר, גם במוצאי שבת לא תטבול דמאחר שהיה אפשר לה
לטבול קודם לכן אין מרחיקין הטבילה מן החפיפה. וכן אלמנה שאסורה לטבול טבילה
ראשונה בליל שבת, משום דאסור לבא עליה ביאה ראשונה בשבת, אסורה לטבול ג"כ
במוצאי שבת. ויש מקילין ומתירין לטבול במ"ש, הואיל שלא טבלה בשבת משום חשש
איסור.
נשמת אברהם
(א) מצוה לטבול בזמנה.
כותב הגר"ש קלוגר [1]: מי שאסרו לו הרופאים שלא יזקק לאשתו כי יזיק
לו, אם מותרת לטבול ואם חייבת לטבול בשביל שאר קריבות ואם תברך. הנה הדין כך דאם
טובלת ומכוונת לשם טבילת נדה ודאי תברך וכו', מיהו להיות חייבת לטבול בשביל זה
דשייך בשאר קריבות ודאי אינו החיוב של האשה הוי רק אם הבעל יכול ליתן לה חיוב שלו,
אז היא משועבדת לטבול ולעשות לו את שלו, אבל אם הוא אינו יכול ליתן לה שלו, בשביל
שאר קריבות אינה משועבדת לו לעשות אם עיקר המניעה ממנו וכו'. ובפרט דנראה דיותר
טוב שלא תטבול אם יש אחר שישמשנו, דאם תטבול אולי לא יוכל לעמוד בנפשו ויזדקק לה
ובנפשו הוא, לכך הוי זה בכלל שמירת נפשו שלא יבוא לידי חשש סכנה, עכ"ל. ולפי
דבריו נראה שכ"ש אם היא אינה יכולה להזדקק לו מסיבה רפואית כפי שהובא לעיל
בסי' קצה ס"ק ו שאז החשש עוד יותר גדול שלא יוכל לעמוד בנפשו. אך כותב
השו"ת שבט הלוי [2]: האם אינה יכולה להזקק לבעלה ע"י איזה
סיבה, מ"מ נראה דמצוה לטבול משום שאר קריבות וכו', ונראה דמשועבדת לבעלה גם
בלי תשמיש ממש, והגאון מהרש"ק כתב דהוא רק רשות וצ"ע, עכ"ל. וכתב
לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א: מובא בסוסי' קפד בבה"ט וסי'
קצז בט"ז ס"ק ג דבכל גווני תטבול גם אם לא תשמש, עכ"ל. ועיין גם
בערוה"ש [3]. ומובא בספר עת ללדת [4] בשם הגרי"ש
אלישיב שליט"א והגר"ש ואזנר שליט"א דרק באופן שברור לו שלא יבוא
לידי איסור הוצאת שכבת זרע לבטלה ח"ו יש להתיר לטבול בשאר קריבות, אבל
בלא"ה לא.
וכתב לי הגרש"ז אויערבאך
שליט"א: אם זה לזמן ארוך, מוטב שתטבול כי יש שחוששים באופן כזה לאיסור יחוד,
עיין במהרש"ם ח"ב סי' קעח, עכ"ל. וז"ל המהרש"ם: הנה
לענ"ד הדבר פשוט שאסור לבעלה להתייחד עמה (אשה בריאה שמסרבת לטבול) שהרי
מבואר בתשובות ושב הכהן ביש לה פצעים דאף דאפשר שתתרפא, אפילו הכי אסורים ביחוד
וגם ראיה מכתובות סג ע"ב בהא דמורדת פוחתין מכתובתה אפילו היא נדה, משום דגבי
נדה שאינה מורדת יש לו פת בסלו אחרי ימי נדתה משא"כ במורדת, והרי אפשר שתחזור
בה ואפ"ה מקרי אין לו פת בסלו, ועתוס' יומא יח ע"ב ובהגהות הב"ח,
וה"נ דוקא בנדה התירה התורה היחוד וכ"ש התוס' בסנהדרין לז ע"א,
משום שנדה סופה להטהר והיינו משום דמקרי יש לו פת בסלו, אבל במורדת דאין לו פת
בסלו אע"ג דאפשר שתחזור בה ותטבול, מ"מ מקרי אין לו פת בסלו ואסור
להתייחד עמה אלא בעדים עכ"ל. ועיין בספר דבר הלכה [5].
[1] קנאת סופרים
בקונטרס והשמטות לספרו שיירי טהרה סי' קצט, סי' סד.
[2] יו"ד סי' קא.
[3] סי קפד סע' מג.
[4] סוף קונטרס הערות
עמ' נו.
[5] על הל' איסור יחוד
בשו"ת בסוף הספר סי' ז.