סימן רלב  דין נדרי זרוזין והבאי ושגגות ואונסין

 

סעיף יז  מי שנשבע שידור במקום חמיו אם לא יעכבנו אונס, אם סיבב הוא או אחרים בשבילו איום עליו שלא לילך למקום חמיו, אין זה אונס. הגה אשה שנדרה לבעלה בחליו שלא תנשא אחרי מותו, או להפך או מי (א) שנדר לחולה איזה דבר, אם עשו זה משום הפצרת החולה שלא תטרוף דעתו עליו הוי הנדר אונס, אבל אם לא עשה כן מפני זה אלא מפני דבר אחר, הוי כנדר על דעת חבירו, ועיין לעיל סימן רכ"ח.

 

נשמת אברהם

 

                    (א) שנדר לחולה. עיין בפ"ת [1] בשם השו"ת שבות יעקב ח"ב סי' פא, באחד שנדר לאשתו לפני מותה שיקבוץ אליו אנשים ללמוד עמהם כל שנה ראשונה אחר מיתתה בביתה, ואחר שמתה קשה עליו לעשות כן בשביל השכירות שצריך ליתן להם, אם יש התרה לנדרו וכו'. וכתב, דאף אם נעשה הנדר ע"פ הפצרת אשתו בחליה הוי נדר גמור ול"ד לדברי הרמ"א, מאחר שהוא דבר מצוה וקרוב הדבר דאפילו התרה לא מהני כה"ג כיון שנדר כן על דעתה והוא תועלת לנשמתה, הוי כנדר על דעת חבירו לתועלתו דלא מהני התרה אף אחר מותו בלתי רצונו וכו', עיי"ש.

 

 

[1] ס"ק יז.