הלכות
תלמוד תורה
סימן רמה חייב כל אדם ללמד לבנו ולהעמיד תלמידים
סעיף טו כ"ה תינוקות, מספיק להם
מלמד אחד. היו יותר על כ"ה עד מ' מושיבין אחר לסייעו בלימודם. הגה ואפילו שכרו הקהל מלמד לכל תינוקות סתם,
הוא מושיב אחר לסייע בעדו, והם יתנו לו שכרו. וי"א דאם אין בעיר כ"ה
תינוקות, אין בני העיר חייבים לשכור להם מלמד. וי"א (א) דאפילו בפחות מזה, חייבים. היו יותר מארבעים, מעמידים שנים.
נשמת
אברהם
(א) דאפילו פחות מזה חייבים. מה הדין
בילדים מפגרים כגון הנולדים עם תסמונת דאון (מונגולואיזם) שניתן ללמד אותם רק
בכיתות קטנות, האם הקהילה מחוייבת לשלם עבור מלמדים לכיתות קטנות כאלה. וראיתי
במאירי [1] שכותב על הכ"ה תינוקות, שכך היא מדה בינונית, עכ"ל.
ועיין בפ"ת [2] שכותב: עיין בתשובת אמונת שמואל סימן כו שהכריע
כסברא הראשונה אך כתב דנ"ל דשיעור כ"ה תינוקות לא היה שייך רק בדורות
התלמוד משא"כ בדורות הללו שנתמעטו הלבבות וא"א למלמד אחד בסך כ"ה,
והלואי שיצא ידי חובתו בסך עשרה וכ"ש י"ב, פשיטא דהוי בדורותינו
ככ"ה בזמן התלמוד. ולכן הורה בישוב אחד שהיה בו ששה בעלי בתים ויש להם כעשרה
או י"ב נערים ואינם רוצים לשכור להם מלמד, דיכולים לכוף זה את זה, ע"ש,
עכ"ל. ועיין בערוך השולחן [3] שמתמיה דאיך אפשר לומר דפחות
מכ"ה ילכו בטל ח"ו, ולכן מסביר את דעת התום' והרא"ש [4]
(שהוא הדעה הראשונה ברמ"א) בדרך אחרת, ע"ש.
וראיתי
בשו"ע הרב שכותב וז"ל [5]: ומיהו י"ל שלא לכוף הקהל אלא
לשכור מלמד אחד לכ"ה תינוקות כבימיהם, ואף שלפי סדר הלימוד הנהוג עכשיו
שהעיקר הוא משנה וגמרא אי אפשר למלמד אחד ללמד יפה עם הרבה תינוקות כל כך,
מ"מ מאחר שהחיוב הוא מתקנת יהושע בן גמלא [6], אי אפשר לחייבם יותר
מהתקנה, ויוצאים ידי חובתם במלמד שילמדם כסדר הלימוד שבימיהם. ואף שעכשיו אין
התינוקות יודעים לשון הקודש כבימיהם, מ"מ משמעות הטור ושו"ע ושאר פוסקים
שגם עכשיו שצריך ללמדם פירוש המלות ולהבינם יפה, אף על פי כן די במלמד אחד
לכ"ה תינוקות, אלא דהיינו ודאי למקרא לבד ולא להבינם משנה וגמרא וכו', וגם יש
לומר דלמשנה וגמרא אי אפשר לכוף הקהל בלא"ה מאחר שהתקנה לא היתה כלל על זה
שבימיהם לא היו נוטלים שכר כלל כי אם על המקרא וכו', עכ"ל.
וכותב
הגר"מ פיינשטיין זצ"ל לגבי ילד שהוא שוטה או פתי ביותר [7]:
והנה שודאי חייבים במצוות כשהביאו שערות והם בני י"ג ובנות י"ב יש חיוב
על האבות ללמדם מה שאפשר להם מקטנותם בזמן ששייך שיבינו לפי כחם, ולא בבני שש
שמחוייבין להתחיל עם סתם ילדים אלא בזמן שמכיר כל אחד על בנו שכבר שייך ללמוד אז
הוא הזמן ללמדו קריאת שמע בעל פה עד שידע פרשה ראשונה ואח"כ ללמדו האותיות
וקריאתן וללמדו שיש בורא עולם ובורא כל הדברים שאוכל ושותה וכדומה, וגם שיש דברים
אסורין לאכול וביום השבת אסור לאמו לבשל ושצריך לשמוע קידוש וכדומה ששייך שידע,
וכמובן שלא ביום אחד שייך שילמדהו אלא לאט לאט. וכשיוכל לקרא בסידור אף בדוחק
קריאת שמע ושמונה עשרה יתחיל ללמדו חומש. ומאחר שאי אפשר להאב עצמו הטרוד בפרנסתו
ובלמודו, מחוייב ביחד עם עוד אבות ר"ל כשישנם, לשכור להם מלמד על זה. וכמובן
אי אפשר למלמד עם תינוקות כאלו בסך תינוקות שלומד עם סתם ילדים ויהיו מחוייבין
לשכור להם מלמד אף לסך קטן כפי טיב הילדים במדרגתן שיאמצו המבינים בזה פעמים ששה
ופעמים ז' וח' שהוא ב' וג' פעמים יותר מסתם תינוקות, שלא כל אדם אפשר לו כשהקהלות
לא יעזרו בזה. ולחייב את כל אדם שיעזרו לזה מחיוב צדקה, לכאורה אין לחייב אלא לסתם
תלמידים ששייך שילמדו אצל מלמד אחד כ"ה תינוקות, אבל לחייב את כל אדם שיעזרו
לישיבה של תלמידים כאלו שצריכין לכ"ה ילדים שלשה מלמדים ואפשר גם ארבעה אלולי
דחייבו רבנן. ואף שלא מצינו בגמ' שגם למלמד אחד לכ"ה ילדים שחייבו בהתשלומין
גם את מי שאין לו בן דהתקנה הא הוצרכה להחיוב על פרנסי העיר שיראו שיהיה בכל עיר
ועיר מלמדים קבועים לתינוקות ולא יצטרכו להוליך את הילדים לעיר אחרת שא"כ
אפשר שכל אחד מהאבות ישלם בעצמו כפי שפסק בעצמו עם המלמד, וכשהיה האחד עני היה
בעצמו הוצרך לחזור על הפתחים לשלם, מ"מ מלשון מושיבין משמע דהם גם משלמין
דסתמא המושיבין הם המשלמין מאחר דלא נתפרש, וגם כיון דתקנת יהושע בן גמלא היתה כדי
שכל ילדי ישראל ילמדו לא רק מי שיש לו אב היה דואג גם על בני עניים וגם על אלו שהאב
לא ירצה לשלם וכו', א"כ ודאי שגם המושיבין דתקנת יהושע בן גמלא שהיו פרנסי
וגבאי העיר מתחייבין לשלם והם יגבו מן האבות או לכל הפחות מדין ערבות, שא"כ
פשוט להביא מזה ראיה שגם יתחייבו מקופה של צדקה לשלם למלמד לילדים שצריך להם שלשה
וארבעה מלמדים לכ"ה ילדים דאולי לא רצו חכמים להטריח הציבור יותר מזה. על כל
פנים יהיה חיוב על שאר אינשי לשלם לפי הערך דמלמד אחד לכ"ה ילדים, וגם מסתבר
דלא שייך לחלק ואיכא חיוב ליתן ממעות לצדקה גם על כל ההוצאה מה שצריכים מאחר
שחזינן שצריך ליתן מצדקה גם על לימוד התורה. אך לענין קדימה למי שאין לו הרבה,
להקדים תחילה לאלו שלומדים עם סתם תלמידים שיכולין לידע כל התורה בכמותה ובאיכותה
ועמקותה ואח"כ ליתן לאלו שלומדים עם תלמידים כאלו. על כל פנים איכא חיוב על
האבות ללמדם כפי האפשר להם באלו ששייך הלימוד אתם, וגם לשכור עבורם מלמד שיכול
ללמוד עמהם, וגם לייסד מוסד אם איכא הרבה ילדים כאלו, וגם איכא על אינשי אחריני
לעוזרם מדמי צדקה כפי שכתבתי. אבל למי שאין לו דעת בגדלותו רק כבן ד' או ה' באופן
קבוע שלא שייך ללמוד אתו, נמי אינו פטור ממצוות מדין שוטה שלא נצטוה כלל אלא מדין
אונס, דמצד הציווי מסתבר שהוא בכלל הציווי לחייבו וממילא יש על הוריו למנעו מלעבור
על לאוין לפי מה שבידם לעשות. אך אפשר שבאין לו דעת כלל אפילו כפעוטות לא שייך
לומר שהוא בכלל החיוב דכן משמע חת"ס או"ח סי' פג, והוא משום דזה נחשב גם
כן כשוטה מאחר שאין לו דעת כלל, והוא עוד מין שוטה אבל כשיש לו דעת במדת פעוטות
הוא ודאי חייב בכל המצוות. ולענין כשבאים בבית הכנסת ודאי צריכים הציבור לקבלם
בסבר פנים יפות אף למי שאין להם דעת ללמוד עמהם, וגם לראות שיענו אמן וקדושה לומר
עמהם בין בשביל עצמן שיקיימו מה שאפשר, וגם ההליכה לבית הכנסת בעצמה הוא מצוה
וישקו את ספר התורה, ובין בשביל כבוד האבות, עכ"ל של הגר"מ פיינשטיין
זצ"ל.
אך
שמעתי מהגרש"ז אויערבאך זצ"ל שהקהילה חייבת מדינא להקים כיתות קטנות
המתאימות לילדים אלה, כשם שהיא חייבת לדאוג לחולה הזקוק לטיפול רפואי ואין בידו
לשלם. וכן שמעתי מהגרי"ש אלישיב שליט"א שחייבים להעמיד מורה למספר
המתאים של ילדים והמספר של כ"ה ילדים הוא בילדים רגילים.
[1] ב"ב כא ע"א.
[2] ס"ק ח.
[3] כאן סע' כה ו-כו.
[4] ב"ב שם.
[5] הל' תלמוד תורה פ"א ה"ג בקונטרס אחרון
ס"ק ג.
[6] ב"ב שם.
[7] עם התורה מהדורא ב חוברת ב עמ' י.