• יורה דעה סימן רמ"ו (עידכון)

  • הלכות תלמוד תורה

     

    סימן רמו  שחייב כל אדם בתלמוד תורה והיאך לומדים בשכר

     

    סעיף א  כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין (א) בעל יסורים, בין בחור בין זקן גדול, אפילו עני המחזר על הפתחים, אפילו בעל אשה ובנים, חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר והגית בו יומם ולילה (ובשעת הדחק, אפילו לא קרא רק קריאת שמע שחרית וערבית, לא ימושו מפיך קרינן ביה). ומי שא"א לו ללמוד, מפני שאינו יודע כלל ללמוד או מפני הטרדות שיש לו, יספיק לאחרים הלומדים. הגה ותחשב לו כאילו לומד בעצמו. ויכול אדם להתנות עם חבירו שהוא יעסוק בתורה והוא ימציא לו פרנסה ויחלוק עמו השכר, אבל אם כבר עסק בתורה אינו יכול למכור לו חלקו בשביל ממון שיתנו לו.

     

    נשמת אברהם

     

                        (א) בעל יסורים. ראה באו"ח סי' קנה, ובנשמת אברהם שם ס"ק א.

     

     

     

    סעיף יח  תלמוד תורה (ב) שקול כנגד כל המצות. היה לפניו עשיית מצוה ות"ת, אם אפשר למצוה להעשות ע"י אחרים לא יפסיק תלמודו, ואם לאו יעשה המצוה ויחזור לתורתו.

     

    נשמת אברהם

     

                        (ב) שקול כנגד כל המצות. ובסוף פ"ק דמגילה מסקינן דגדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות. אך כותב הט"ז [1] דודאי אין לך דבר עומד בפני פקוח נפש, אלא דהתם אומר דיותר יש זכות למי שזוכה לעסוק בתורה ולא בא לידו הצלת נפשות ממי שבא לידו הצלת נפשות ועל ידי כך צריך לבטל תלמוד תורה ולעסוק בהצלת נפש. ויליף לה ממרדכי בלשן שתחילה שלא בא לידו עסק של הצלת נפשות היה חשוב בעיני חכמים יותר ממה שאחר כך בא לידו המצוה של הצלת נפשות והוצרך לבטל תורה כדאיתא שם שלא מנאו אותו חכמים כמו תחלה וכו', ויותר תימה על בעל הדרישה שכתב דאם הוא בענין שאין יכול לקיים שניהם אז תלמוד תורה קודם וכו' וזה ודאי אינו, עכ"ל הט"ז. וכותב הבן איש חי [2]. ודע דהא דקאמר יותר מהצלת נפשות לאו הצלת נפשות בודאי ממש דהא ודאי אין דבר עומד בפני פקו"נ, אך הכונה על ספק הצלת נפשות, דהא מרדכי תפס המלכות אחר שכבר ניצולו ישראל ונעשה נס, ורק אמר שמא יבוא לידי דבר הצלת נפשות מכאן ולהבא, עכ"ל. וכן ראיתי כותב האור החיים הקדוש [3] וז"ל: וקשיא לדבריו (הט"ז אחר שיונח שכדבריו כן הוא ולגמור מינה מדחזינן דיש זכות למי שעוסק בתורה יותר ממי שבא לידו הצלת נפשות, א"כ הא עדיפא ונדחית הצלת נפשות מקמי ת"ת. ונלענ"ד לתרץ דשאני ההיא דקאמר התם הוא דוקא דומיא דהנדון, דהתם איירי במרדכי בלשן שפירש מן התורה להשררה להציל נפשות אם ילכדו בפח, דאחר האמת אחר שנעשה לו נס והציל ישראל היה לו לחזור לת"ת, וכיון שלא עשה ונכנס בשררה טעמו היה כדי שיהיה מגן להציל נפשות, הא ודאי גריעא כדקאמר ר"י גדול הוא ת"ת שהי"ל לישב ללמוד יותר מהשררה שנטל להציל נפשות, והרי הוא כמאן דאזר כגבר והלך לפרשת דרכים להציל עובר ושב מהלסטים ת"ת עדיף, אבל לפקו"נ דהיינו אם רואה נפש הולכת לאיבוד, פשיטא דמבטלין ת"ת עליה, דאפילו שבת מחללין' ביטול ת"ת דלא הוי אלא עשה מיבעיא, ופשוט, עכ"ל.

                        אגב, עיין ברבינו חננאל [4] שכותב: מאי ללא תורה, כל העוסק בתורה בלבד ואינו מתעסק במצות וגם להוציא הדין לאמיתו וההוראה כתקנה, כאילו גם תורה אין לו, עכ"ל. ועיין גם במאירי [5]  ובשו"ת הריב"ש [6].

     

     

    [1] סי' רנא ס"ק ו.

    [2] בן יהוידע על מגילה שם.

    [3] ספר ראשון לציון על יו"ד סי' רנא מע' יד.

    [4] ע"ז יז ע"ב,

    [5] יומא כו ע"א.

    [6] סי' רעא.

     

     


  • יורה דעה סימן רמ"ו (עידכון)