סימן
רסא
סעיף א אם לא
מל האב את בנו, חייבים ב"ד למולו. ואם לא מלוהו ב"ד, חייב הוא, (א)
כשיגדיל, למול את עצמו. ואם לא מל, חייב כרת. הגה ובכל יום עוברים בעונשין אלו.
ואין מלין בנו של אדם שלא מדעתו, אלא אם כן עבר האב ולא מלו בית דין מלין אותו בעל
כרחו. ואין האשה חייבת למול את בנה. האב שאינו יודע למול, ויש כאן מוהל שאינו רוצה
למול בחנם, רק בשכר, יש לב"ד לגעור במוהל זה, כי אין זה דרכן של זרע אברהם,
ואדרבה מוהלים מהדרין שיתנו להם למול. ואם עומד במרדו, ואין יד האיש משגת לתת לו
שכרו, הוי כמי שאין לו אב שב"ד חייבים למולו, ולכן ב"ד היו כופין אותו,
מאחר שאין אחר שימול.
נשמת אברהם
(א) כשיגדיל. ולגבי
הרדמה לשם ביצוע המילה בגדול, יש מי שאוסר ואפילו בהרדמה מקומית [1], ויש
מי שאוסר בהרדמה כללית ומתיר בהרדמה מקומית של האבר [2], ויש מתירים
אפילו בהרדמה כללית [3].
אגב, כותב
היד אברהם בשם םפר בה"י בשם הרא"מ: דקודם עשרים אין עונשין בית דין של
מעלה ואינו חייב כרת כשנעשה גדול מבן י"ג אלא מלקות בב"ד של מטה וכו',
עכ"ל. וכ"כ הט"ז [4] שאין נענש בב"ד של מעלה עד בן
עשרים, ע"ש. וכן הוא בראשונים, עיין ברש"י [5] ורמב"ם [6].
אך עיין
בשו"ת חת"ס [7] שכותב: ומה שרמזת והיא לא הגיעה לעשרים שנה, נראה
דעתך שאינה בת עונשין למעלה, זה לא נמצא בש"ס רק בדרושי אגדה וכבר כתבו מזה
האחרונים שאין לסמוך על זה כלל וכו', אבל האמת משנעשו בני מצוה בשנים וסימנים [8], מתחייבים בכל חיובי תורה בב"ד של מעלה ושל מטה וכו', ע"ש,
וצע"ג בדבריו, הא ש"ס ארוך הוא בשבת [9]: ועוד כמה חטאו, כמה שנותיו של אדם שבעים
שנה, דל עשרין שלא ענשת עלייהו וכו', וכן עיין בירושלמי בכורים [10]: ר' אבין בריה דר' תנחום בר טרפון שנוע ליה
מן הכא, ימי שנותינו בהם שבעים שנה, צא מהן עשרים שנה שאין ב"ד של מעלה
עונשין וכו'. וכן עיין מה שכותב החיד"א [11]. ועיין גם בשו"ת חכם צבי [12] ובנו"ב [13]. וראיתי אח"כ בספר ליקוטי הערות על
החת"ס (כאן) שהרבה תמהו עליו [14].
וק"ל
מאד לקבל את ההשערה שהחת"ס שכח גמ' מפורשת בבבלי ובירושלמי. וחשבתי שאולי כך
פשר דבריו: זה לא נמצא בש"ס רק בדרושי אגדה, דהיינו הגמ' הנ"ל נקראים
דרושי אגדה, אבל בדידן הלכתי בש"ס לא נמצא דבר זה. ומה מאד שמחתי שראיתי שכך
כותב היד יצחק [15]: דכוונת
החת"ס דלא נמצא. כן בגמ' רק בדברי אגדה ולא להלכה נאמר כן, עכ"ד.
[1] שו"ת אמרי
יושר ח"ב סי' קמ. וק"ל כרופא להבין את דבריו.
[2] שו"ת שרידי אש
ח"ג סי' צו. וכן עיין בשו"ת שבט הלוי ח"ה סי' קמז ס"ק ב
שבמקום צערא יתירה מתיר
בהרדמה מקומית.
[3] שו"ת
מהרש"ם ח"ו סי' קח, שו"ת יביע אומר ח"ה יו"ד סי' כב.
[4] סי' רסה ס"ק
ג.
[5] ריש פ' חיי שרה
ובשפתי חכמים שם ס"ק ג.
[6] פי' המשניות סנה'
פ"ז סומ"ד שכותב אבל על פי השמועה למדנו שהקב"ה לא
יעניש החייב כרת אלא אחר
עשרים שנה ואין הפרש בזה בין זכרים לנקבות.
[7] יו"ד סי' קנה.
[8] עיין בשו"ת
הרא"ש כלל טז, וזה הלכה למשה מסיני כמו יתר השיעורין.
[9] פט ע"ב.
[10] פ"ב
ה"א, והובא בתוס' מו"ק כה ע"א ד"ה מת.
[11] חומת אנך פ' שמיני
סע' ה על קושייתו של המהר"ל מפראג.
[12] סי' מט.
[13] תניינא יו"ד
סי' קסד.
[14] והמה הספר עט סופר
(ח"ג כלל סה פרט ח), המנחת יהודה על הש"ס (בהקדמה),
הכלי חמדה (פ' חיי שרה כד
ע"ב), הפ"ת (סי' קפה ס"ק ט), השו"ת רב
פעלים (ח"ג או"ח
סי' לז) והמהרש"ם (ח"ה סוסי' ל ובדעת תורה יו"ד סי' ה
אות יא).
[15] ח"ג סוסי'
רב.