הלכות קריעה
סימן שמ ענין הקריעה שיעורה
ומקומה ועל מי קורעין ובאיזה זמן קורעין
סעיף ה (א) העומד (ב) בשעת יציאת נשמה של איש, או
אשה מישראל, חייב לקרוע, ואפילו אם לפעמים עשה עבירה לתיאבון, או שמניח לעשות מצוה
בשביל טורח. הגה אבל רגיל לעשות עבירה, אין מתאבלין עליו וכל שכן על מומר
לעבודת כוכבים. וי"א שמומר שנהרג בידי עובד כוכבים, מתאבלין עליו וכן מומר
קטן שהמיר עם אביו או אמו, דהוי כאנוס וי"א דאין מתאבלין, וכן עיקר. הפורשים
מדרכי צבור, אע"פ שאין מתאבלין עליהם, מתאבלין על בניהם, וע"ל סימן
שמ"ה.
נשמת אברהם
(א)
העומד. כותב הרדב"ז [1]: שאפילו אם החזיר פניו בשעת יציאת נשמה,
חייב לקרוע כיון שיכול לראות, וכל מי שאין יכול לראות, אע"פ שהוא בבית אחד עם
המת אינו חייב לקרוע, עכ"ד. ולפי"ז, כותב השדי חמד [2] שסומא,
אע"פ שמכיר ומרגיש ברגע יציאת נשמה, אינו חייב לקרוע. וכתב לי מו"ר
הגרי"י נויבירט שליט"א: אך סומא על ז' קרוביו חייב לקרוע, והוא פשוט.
(ב)
בשעת יציאת נשמה. וכתב לי הגרא"י וולדינברג שליט"א [3]:
ובהיות שכידוע למעשה לא קורעים כלל, לא הרופאים הדתיים העומדים בשעת יציאת נשמה,
לא אנשי חברא קדישא ולא שאר כל אדם, ומנין ההיתר לכך. לכן כדאי להעתיק לזה דברי
ספר שלחן גבוה על יו"ד סי' שמ ס"ק טו [4] שמצינו בדבריו נייחא
על כך. וז"ל: קשה דלא נהגו העולם לקרוע בשעת יציאת נשמה, ושמעתי באומרים לי
שא"כ לא נמצא מי שיעמוד אצל המת בשעת יצ"נ, וכן נהגו בעיה"ק
ירושלים ת"ו בחברה של ביקור חולים שאין קורעין מטעם זה. ונראה שסמכו העולם
עמ"ש הרב המפה ז"ל סוס"ז די"א דאין קורעין אלא על תלמיד חכם
שהוא רבו וכן נהגו להקל במדינות אלו, אע"ג דדין קריעה על תלמיד תכם פשוט הוא
בגמ' ופוסקים, נהגו להקל משום דאין לדבר סוף שאין לך עיר ומדינה דליכא בה תלמיד
חכם, ואם באנו לקרוע על כל חכם וחכם לא נשאר לנו בגד ביום קרה ע"כ, וכן מובא
בספר נהר מצרים הל' אבלות אות יז. אלא דיש להעיר דההסתמכות של השו"ג ע"ד
הרב המפה ז"ל אין בה כדי סמיכה, דשם המדובר בנוגע לחיוב קריעה על תלמיד חכם
אפילו אם לא עומדים בשעת יציאת נשמה וכו'. רק מה שיש לומר בזה, דהעיקר הוא משום
תקנת המת כדי שימצאו בנקל מי שיעמוד בשעת יציאת נשמה וכנ"ז וכו'. וברופאים
ואחיות בבית חולים יש עוד קולא, שהבגד העליון שלבושים הוא לא שלהם אלא של רכוש
הציבור,
הוא בית החולים, וי"ל דאין דעת הציבור שיוכלו לקורעם, עיין סי' שמ סע' לד
וש"ך ס"ק נ, ופוק חזי מאי עמא דבר וכו', ע"ש, עכ"ל של הציץ
אליעזר. וכ"כ השו"ת יביע אומר [5]. אך הגר"מ פיינשטיין
שליט"א פוסק [6] שודאי צריך לקרוע כדינא. ולגבי מה שכתב הציץ אליעזר
לגבי החלוק העליון, כתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א שלא ברור
שדוקא צריכים לקרוע בחלוק העליון של הרופא כי יש דעה שאם קרע בגד התחתון גם יצא,
ראה כאן בסע' ם בחידושי רעק"א, פ"ת ס"ק ח וגליון מהרש"א,
ועוד, יתכן שהחלוק בכלל לא נקרא כגד עליון החייב בקריעה והוה דומיא דהקאפ"ה ע"ש,
עכ"ד. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א : מסתבר שהקורע על קרובו
כחלוק עליון זה, שלא יצא ידי חובת קריעה, עכ"ל.
והעומדים
שם (ואינם קרובים שחייבים להתאבל עליו) בשבת וביו"ט פטורים מקריעה גם אחר שבת
ויו"ט [7].
ולגבי
חיוב קריעה של חולה שמת לו מת, עיין לעיל סי' שלז ולהלן סי' שצו. וראה בשו"ת אג"מ חו"מ ח"ב סי' עג.
[1] ח"ב סי' תתלח, והובא בפ"ת כאן סוס"ק
ג.
[2] מערכת אבלות סי' קעב, בשם הצפיחית דבש.
[3] שו"ת ציץ אליעזר חי"ג סי' לה ס"ק ד,
[4] מובא גם בכף החיים סי' תקמז ס"ק כה.
[5] ח"ד סי' לה ס"ק ט.
[6] מוריה, אלול תשד"מ עמ' סא.
[7] שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תתלח; שו"ת
חת"ס יו"ד סי' שכג; הגרש"ז אויערבאך שליט"א
בלב
אברהם ח"א עמ' יח.